זה קרה ב-1 באוגוסט 2014, "יום שישי השחור" של מבצע "צוק איתן". התקרית ברפיח שבה נחטף סגן הדר גולדין. נדב וירש, מילואימניק בשריון, יצא משם במצב תקין גופנית – אבל רחוק מכך נפשית. המראות והקולות, וגם תחושה קשה של אשמה, ימשיכו ללוות אותו עוד שנים. במסע שיקום הרואי, מלווה בכלב שירות צמוד, הוא בחר בחיים – והפך את המאבק למען הלומי הקרב למפעל חיים. באוגוסט 23', בדיון בכנסת על הרפורמה שיצאה לדרך בעקבות המקרה הטראגי של איציק סעידיאן, נדב זעק מדם ליבו את מה שתוך חודשיים יהפוך לנבואה.
האזינו לפודקאסט:החדשנים
המלחמה שאחרי המלחמה
המלחמה שאחרי המלחמה
7,770 הלומי קרב מוכרים באופן רשמי בישראל. כ-30 אלף נוספים, לפי ההערכות, מתהלכים בינינו כנפגעות ונפגעי פוסט טראומה "שקופים". למרות פגיעה משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים, תסמיני ה-PTSD אצלם לא עומדים בקריטריונים של האבחנה הרפואית הפורמלית. והנתונים האלה היו נכונים ל-6 באוקטובר. את ההיקף שצפוי כאן לאחר "חרבות ברזל", קשה לתפוס.
בפודקאסט שמוקדש לתופעה המתרחבת אנחנו שואלים מי, בעצם, ידאג להם. לצד נדב (והכלב ג'וי) משתתפת בשיחה ד"ר יפית לוין, פסיכולוגית מהתחום השיקומי, חוקרת טראומות צבא ושבי במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת אריאל. איתה אנחנו מנסים לברר איך בכלל מתחילים לטפל בטראומה לאומית כמו זו שעברנו, ושנכון למועד השיחה, אנחנו עדיין בעיצומה.
בשיתוף אוניברסיטת אריאל
