בפאנל המורחב בוועידת המיסים, אותו הנחה מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, עו"ד אילן פלטו, השתתפו מומחים בכירים משוק ההון, משרד האוצר והמגזר העסקי. הפאנל הציג מגוון עמדות ולעיתים מחלוקות עקרוניות, אך גם תמונה מורכבת של המשבר ושל ההזדמנויות הכלכליות שעומדות בפני ישראל. המשתתפים בפאנל היו: אופיר אייל, מנהל המחלקה הבינלאומית ופיתוח עסקי ברשות לניירות ערך; תמר לוי בונה, סגנית מקרו באגף התקציבים במשרד האוצר; וילי יליזרוב, מומחה למיסוי בינלאומי; ואיילת נחמיאס ורבין, ח"כ לשעבר ודירקטורית, יו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות.
צריך לשבור את הטרילמה
אילן פלטו בחר לפתוח את הפאנל בשאלה לתמר לוי בונה: "לאיזה תקציב אנחנו הולכים בשנה הבאה, מרסן או משחרר?". לוי בונה ענתה לו שהיא רוצה לראות תקציב שפותר ושוב את הטרילמה של ביטחון, אזרחים וחוב. "טרילמה, המונח הטרנדי של השעה, הוא המשולש שבו אפשר להשביע רק שניים מהצרכים והצורך השלישי נשאר יתום, או שאפשר להשביע רק אחד, ושניים נותרים מיותמים", אמרה לוי בונה. "אז אנחנו כרגע בתקציב שבו יש לנו ביטחון, אזרחים - שזה הוצאה אזרחית וגם מיסים. החלק השלישי של הטרילוגיה זה החוב שבו אנחנו נמצאים בן לילה. הלכנו לישון עם 60% יחס חוב לתוצר, התעוררנו עם כמעט 70% יחס חוב לתוצר. זה חיובי, כך צריך לקרות כשיש משבר, אנחנו מבינים באיזו שכונה אנחנו גרים, אבל היינו רוצים לראות תקציב ששובר את הטרילמה ומתייחס בכבוד הראוי גם לחוב, גם לביטחון וגם לאזרחים".
לדבריה, "אנחנו רוצים להיות מסוגלים לזנק גם בפעם הבאה. ניתן לשבור את הטרילמה אך ורק אם המדינה תקבל החלטה אסטרטגית ואחראית. לא חייבים לחזור ל-60% חוב מחר בבוקר, צריך לכנס את החוב לאט, לשמור על מיסים ברמתם הנוכחית ולהגדיל את תקציב הביטחון בצורה מדורגת". לדבריה, אין מנוס מהבנה שהמציאות הפיסקלית של ישראל השתנתה וכי "הנורמלי החדש" מחייב הכרה בתוספת קבועה של אחוז תוצר לתקציב הביטחון בשנים הקרובות.
"לחצות את הנהר שורץ התנינים"
איילת נחמיאס ורבין, חברת כנסת לשעבר וכיום דירקטורית ופעילת ציבור, הרחיבה את הדיון והציבה את השאלה: כיצד מתמודדים עם המשבר הכלכלי והחברתי תוך שמירה על אופייה הדמוקרטי והיצרני של המדינה?
נחמיאס ורבין הודתה למגזר העסקי על "הכושר היצרני המטורף" שהפגין מאז פרוץ המלחמה: "אם לא אומרים לכם תודה מספיק - אני רוצה להגיד תודה. המדינה לא הייתה עוברת את השנתיים הללו בלי העסקים שקמו על הרגליים כבר בשמונה באוקטובר".
היא הדגישה שהשנה הבאה (2026) אינה עוד שנה תקציבית, אלא שנה קריטית ליציבות הדמוקרטית והכלכלית של ישראל: "אנחנו בשנת בחירות, ותתחיל חקיקה פופוליסטית. התקציב חייב להבטיח צמיחה אמיתית, שנוכל לראות היכן נמצאת הצמיחה והיכן נמצא עתיד ילדינו".
אחד הנושאים שהכעיסו אותה במיוחד הוא חוק הפטור מגיוס, שהוא לדבריה: "אירוע ביטחוני וכלכלי כאחד: "כשיש גירעון גדול, אי-אפשר לתת פטור המוני מגיוס ולהשאיר את ימי המילואים – כתירוץ לניפוח תקציבי".
היה חשוב לה להעלות נתון מעניין: "בעוד שנתיים נציין 80 שנה למדינת ישראל, אנחנו מתקרבים לחג החנוכה. אתם יודעים כמה שנות עצמאות היו לחשמונאים? על פי המדרשים, בין 76 ל-80 שנה. אנחנו חייבים לצלוח את הנהר שורץ התנינים המטורף הזה, שהוא הטרילמה ועוד דברים רבים נוספים שאנחנו רואים בחברה הישראלית, כדי להאריך שנים מעבר ל-80 שנה כמדינה, כדי להבטיח את חגיגות מאה השנה למדינת ישראל בשנת 2048. אם ניכשל - נאבד את אמון הציבור ואת יכולתנו לבנות עתיד".
פיתוח שווקים הוא אינטרס לאומי
מהפן הרגולטורי, אופיר אייל, מנהל המחלקה הבינלאומית ברשות לניירות ערך, הציג את תוכנית העבודה של הרשות לשנים הקרובות - ובראשה המעבר למסחר ללא יום ראשון ועם יום שישי. לדבריו, "זו לא רגולציה שנולדה מלחץ בינלאומי, זה מה שנכון לשוק ההון הישראלי. אנחנו רוצים שחקנים זרים, לשם כך צריך לדבר בשפה שהם מכירים".
לדבריו, הכוונה היא שהבורסה הישראלית תהיה כמה שיותר דומה למה שהשחקנים המובילים בעולם מכירים במקומות אחרים. "חשוב שהשפה תהיה דומה למה שהם מדברים, ולכן אנחנו יוזמים תיקונים בחוק ניירות ערך כך שחברות יוכלו לדווח באנגלית. אנחנו מייצרים את חוק הרישום הכפול כדי שחברות שרשומות לבורסות אחרות יוכלו לבוא הנה באפס נטל רגולטורי נוסף וכך עוד שלל מנגנונים או יוזמות מהעלאת מודעות ועד ייזום של הליכי רגולציה שהתכלית שלהם היא אחת: לייצר סביבה רגולטורית ככל הניתן, כדי שגורמים זרים יוכלו "To plug and play", לבוא לשוק שלנו ולהשתתף פה, ככל שזה כמובן תואם את האינטרס שלהם".
אייל הדגיש כי הצעד נולד גם על רקע ניסיונות השתלבות במדדי MSCI: "הסיבה המרכזית שנפסלנו היא ההבדל בימי המסחר. כעת אנחנו מסירים את החסם, אבל זה לא קסם – זה תהליך של שנים".
מהפכה שמחייבת תגובה מיידית
וילי יליזרוב, מומחה למיסוי בינלאומי, סיפק זווית גלובלית להעברת המס החדשה של ה-OECD פילאר 2, המחייבת מס אפקטיבי מינימלי של 15% לחברות בינלאומיות. יליזרוב הגדיר את המהלך כ"אבסורד", אך הדגיש שאין לישראל ברירה: "אם לא נגבה את המס כאן – בריטניה, גרמניה או מדינות אחרות יעשו זאת במקומנו. אנחנו פשוט נאבד את ההכנסות".
הוא הרחיב והסביר: "כל הקונספט הזה של פילאר 2 יושב על Top up tax. מה זה Top up tax? פתאום מדינה שלישית מקבלת זכות למסות עסקה שהיא בכלל לא צד לה. לדוגמא, נניח שאתם חברה ישראלית, יש לכם חברת הפצה בארה"ב ואתם עוסקים וכולם שמחים. אתם הוכחתם שהעסקאות הן במחיר שוק ומס הכנסה פה אין בעיה וה-IRS גם שמחים וכולם כולם, ולכולם טוב. אבל יש לכם במבנה קבוצה גם נגיד חברה ב-UK, בבריטניה. ונגיד שאתם חברה ישראלית שנהנית מהטבות מס ומשלמת בישראל על הרווחים שלה מס של 6%, אז לפי עיקרון פילאר 2 וחוסר ההיגיון שבו, פתאום בבריטניה יכול לבוא מס הכנסה הבריטי ולהגיד, שנייה, שנייה, לא שילמתם מספיק מס בישראל, אני אגבה את המס הזה. וזה בעצם הקונספט שבעיניי הוא פשוט אבסורד. לכן אנחנו חייבים לחוקק זאת עוד היום אחרת אחרים יגבו את המס הזה במקום שזה ייכנס לתקציב המדינה לטובת האזרחים. זו גם פגיעה בריבונות לדעתי כי זה בעצם מגביל את המדינה".
הוא הסביר כי התמריצים המסורתיים לעידוד השקעות ייעלמו כמעט לחלוטין: "אי-אפשר לתת הטבות מס. זה יעלה בחישוב המס האפקטיבי. הדרך היחידה להטבות היא מענקים ישירים - ממש כסף". הוא הדגיש כי גם מערכות אכיפת המס משתנות, עם קנסות חסרי תקדים: "150 אלף שקל בחודש על אי הגשת דו"ח בזמן, זה עולם אחר, מי שלא נערך - ייפגע. אגב, בנושא הזה אנחנו לא שונים מאירופה, גם שם הקנסות גבוהים מאוד".
הוויכוח על תקציב הביטחון
לקראת סוף הפאנל חזרו המשתתפים לנושא שממנו הכל התחיל - תקציב הביטחון לשנים הקרובות.
תמר לוי בונה קבעה באופן חד: "אנחנו עכשיו נמצאים בעידן של 'הנורמלי החדש' - מציאות ביטחונית חדשה. אני לא יודעת להעריך את האיומים הביטחוניים או את משמעותם, אך יש 'נורמלי חדש' בתקציב הביטחון. במשך 20 שנה, אחרי האינתיפאדה, יכולנו להוריד בצורה מדורגת את תקציב הביטחון כאחוז מהתוצר, הצלחנו להוריד את תשלומי הריבית כאחוז מהתוצר והצלחנו להוריד את נטל המס. זה גם אפשר לנו כמובן להגדיל את ההוצאות האזרחיות, והיו עשורים שבהם הכלכלה הייתה חזקה מאוד בזכות המהלכים הללו. אבל כל זה עומד להשתנות. אנחנו בהגדרה כבר בשנת 2027 עם אחוז תוצר שלם של הוצאות ריבית גבוהות יותר מהתחזית אחרי המלחמה. אין מה לעשות, אין מה לעשות, אין ארוחות חינם, את החוב צריך לשלם ומשלמים עליו בריבית. עכשיו השאלה היא, האם אנחנו נדע להיות באחוז תוצר מעל מה שהיינו אמורים להיות או שמערכת הביטחון תצליח לשכנע שצריך יותר מזה?".
היא מסבירה כי במשרד האוצר רואים הן את הזווית של הכלכלה והן את הזווית של המשק: "העלאת מיסים היא דבר שפוגע בצמיחה. העלאת חוב היא מן הסתם בהגדרה הזרמה של כסף. הזרמה של כסף משמעה אינפלציה. אינפלציה מובילה לריבית גבוהה יותר וזה דחיקה של השקעות. זו אריתמטיקה בסיסית וברור מאוד מה תהיה העמדה שלנו. אנחנו גם נרצה שתקציב הביטחון יהיה יעיל יותר".
מולה, איילת נחמיאס ורבין ביקשה להזהיר מהרחבת הדיון רק להיבט התקציבי: "איך נייצר את מדעני הטילים של הדור הבא בלי חינוך? איך נצמיח תעשיות ביטחוניות בלי ודאות?".
"אני לא כלכלנית", הוסיפה נחמיאס ורבין, "אבל אני לא חושבת שצריך לדרדר את רמת החוב במהירות ושהיד תהיה קלה על ההדק להוציא מזומנים ולהגדיל את החוב. בטח לא בסביבת הריבית שאנחנו חיים בה היום. אבל חייבים לראות את העתיד. חקיקת הפטור מגיוס היא אירוע בוודאי ביטחוני אך גם אירוע כלכלי: איזה תמריצים נותנים לאנשים האלה בסוף להצטרף גם לשוק העבודה?"
עשור ההכרעה
הדיון חשף מציאות מורכבת: מצד אחד, ישראל מתמודדת עם עומסים ביטחוניים חסרי תקדים, עם עלייה בחוב, אינפלציה ודרישות חברתיות. מצד שני, ישנה מערכת כלכלית איתנה, מגזר עסקי יצרני, תעשיות ביטחוניות משגשגות ותהליכי רגולציה מתקדמים שפותחים את הדלת לעולם. המסר המשותף לכל הדוברים היה שהעשור הקרוב הוא עשור של הכרעה: כלכלית, ביטחונית וחברתית.
אילן פלטו סיכם את הדיון בכך ש"אנחנו בגירעון וצריכים לצמצם אותו, רק צריך להסכים את התוואי הנכון לצמצום הגירעון".
בשיתוף איגוד החברות הציבוריות
