בישראל שופעת האירועים, הקשיים והמהומות, כולל שיח תקשורתי וציבורי עמוס לעייפה, נדמה לעיתים כי העיסוק הוא בעיקר בנושאים "דחופים", על חשבון נושאים "חשובים". לאחרונה פורסמו בעולם מחקרים מטלטלים מהם עולה תמונה מדאיגה מאוד: אירועי אקלים קיצוניים בעולם, פוגעים ביכולתם של החקלאים לספק את תצרוכת המזון לאוכלוסיית העתיד. זו משימה חשובה ביותר המונחת לפתחה של החקלאות העולמית. לפי הערכת ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), כדי להאכיל בעוד פחות מ-30 שנה כתשעה מיליארד בני אדם בעולם, יש להגביר בכ-70% את כושר ייצור המזון. על רקע זה, בעוד שבעולם הגדול ברור שיש לפתח ולשמר את החקלאות, בישראל הקטנה – קברניטי המדינה זונחים במשך שנים ארוכות את חקלאות ישראל מבלי שתהיה לנו מדיניות חקלאית כלשהי, יסודית וארוכת טווח. מקבלי החלטות יקרים, השעון מתקתק ואנו "בזמן פציעות" לכך.
מדיניות חקלאית ארוכת טווח
מאז קום המדינה, חקלאי ישראל, מגדלי הירקות, הפירות וההדרים מייצרים מזון טרי, מגוון ואיכותי לאוכלוסיית ישראל במחירים סבירים לצרכן. הם עושים זאת בתנאי אקלים לא קלים עם חוויות מזג אוויר קיצוניות, תוך שהם למעשה שומרים בגופם על הגבולות, מהווים את הבסיס הכלכלי, לעיתים היחיד, באזורי הפריפריה - בערבה, בנגב ובעוטף עזה, בבקעת הירדן, ברמת הגולן ובגליל העליון. מציאות קשה זו הניעה את המגדלים, יחד עם המדענים והמדריכים, לפתח שיטות גידול יעילות עם פריון הולך וגדל, עד כדי כך שלתוצר החקלאי למ"ק מים בישראל אין אח ורע בעולם. ראוי לדעת שחקלאי ישראל מייצרים קרוב ל-300 מיליון ק"ג תפוחי אדמה בשנה, כ-150 מיליון ק"ג בננות ומעל 30 מיליון ק"ג תמרים; אלה רק שלוש דוגמאות מייצגות של מוצרים אנרגטיים ראשונים במעלה שאנו מייצרים לצרכני ישראל, וכמובן שניתן להרחיב את יצורם.
במציאות חיינו נראה, ששלומם הכלכלי של חקלאי ישראל והבטחת קיומם חייבים להיות נר לרגלי קובעי המדיניות הכלכלית והביטחונית של ישראל. בפועל, קורה בדיוק להיפך: מדינת ישראל לא מפסיקה לפגוע בחקלאיה. העלאות מיסים תכופות, ייבוא נטול הצדקה של תוצרת חקלאית, גזירות רגולטוריות שמקשות את חיי החקלאי, פגיעה בכוח העבודה, טרור חקלאי שהמדינה אינה נותנת לו מענה אמיתי – כל אלה פוגעים מאוד בחקלאים.
על רקע הכנסת החדשה שנכנסה לאחרונה לתפקידה, הגיע הזמן לדאוג באמת לחקלאות המקומית, כדי להבטיח את עתידנו. חגיגות, יפות ככל שיהיו פעם בשנה בחג השבועות, אינן מספיקות. אני פונה למקבלי ההחלטות: כל שדרוש הוא יחס רציני יותר לחקלאות, כפי שמקובל במדינות העולם. דרך המלך לעשות זאת היא באמצעות חקיקת "חוק יסוד החקלאות", שיהווה בסיס להתוויית מדיניות חקלאית ארוכת טווח, כמו במתוקנות שבמדינות העולם, באופן שיבטיח את אספקת המזון העתידית לאזרחים וייצב את רווחיות המשקים החקלאיים. מדיניות שתתייחס בכובד ראש למשימותיו הלאומיות של החקלאי הישראלי, שהן בנוסף לייצור מזון ושמירה על המרחב הכפרי. מדיניות שתגביר משמעותית את תקציבי המחקר וההדרכה בחקלאות, שתעודד באופן אקטיבי את הצטרפות הדור הצעיר לענף. מדיניות שרואה את חקלאות ישראל לנגד עיניה, ככזו שתבטיח לחקלאי כח אדם מקצועי (מקומי או זר) בעזרתו יוכל לגדל, לאסוף ולשווק את פרי עמלו. וכן, מדיניות שתעדיף את החקלאות בכל הקשור להשקעות בתשתיות למים, כגורם יצור קריטי, ותנאי להתרחבות ייצור המזון בישראל.
נבחרי הציבור היקרים, המשימה שעומדת בפני החקלאות שלנו היא קריטית (נזכיר שרק לאחרונה התייקרו ה"קומודיטיס" שוב). אם המדינה לא תראה את חקלאות ישראל באור הנכון, אנו עלולים לעמוד כולנו בעתיד הקרוב בפני בעיית "ביטחון מזון" שלא הכרנו מעולם. ראוי ומתחייב שהדעת תינתן לכך, בעוד מועד.
הכותב הוא מנכ"ל מועצת הצמחים
