"אֶרֶךְ אַפַּיִם רַב תְּבוּנָה, וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת", דרש החכם באדם (משלי י"ד כ"ט); מצער שתובנה זו לא חלחלה לישיבת הממשלה עת נחפזה לאשר את "הרפורמה בחקלאות" שבעה שבועות בלבד מיום כינונה. רפורמה שבאירופה נבנית בזהירות, במקצועיות ובכובד ראש, נפרשת הדרגתית לאורך מספר שנים ומלווה בתהליכי בקרה והתאמה ; רפורמה שככל שלא תשונה, אחריתה זריעת הרס עצום בחקלאות הישראלית המפוארת, שבמשך עשרות שנים והביאה הישגים יוצאי דופן למדינת ישראל ; רפורמה שבמחי החלטה קפריזית אחת של שר החקלאות מעמידה את החקלאות הישראלית בפני משבר שלא ידעה כמותו.
יעדה של הרפורמה המוצעת הוא מעבר מתמיכה עקיפה לתמיכה ישירה. יעד זה אינו פסול, ככל שהוא מנוהל נכון ; אלא שלשר החקלאות אצה רצה הדרך והוא מסכל דיון מקצועי אמיתי עם החקלאים כמצוות הממשלה, דורס את הדרג המקצועי במשרדו - המתנגד לרפורמה כפי שהיא מוצעת - ומפזר סיסמאות שטחיות שאינן יורדות לשורשו של השינוי שהוא מוביל - שינוי המאיים למוטט ענפים חקלאיים רבים, לפגוע אנושות בכלכלת יישובי פריפריה רבים ולהוציא ממעגל העבודה והפרנסה חקלאים מיובלי ידיים וקמוטי פנים מעשרות שנים בשמש היוקדת.
הרפורמה המוצעת כושלת בשלושה מבחנים בסיסיים, שדי באחד מהם לבדו כדי לפסול אותה: היא מבוססת על הנחות עבודה שגויות עובדתית, מייצרת תחרות לא הוגנת לחקלאות הישראלית ותוביל לנזק ערכי וציוני.
הנחות עבודה שגויות
במישור העובדתי, על-פי נתוני משרד החקלאות ובניגוד לדעה הרווחת, ממוצע מחירי הפירות והירקות בישראל נמוך מהממוצע ב- OECD. יתר על כן, היות וכלל מחירי המזון בישראל גבוהים מהמחיר הממוצע ב- OECD, בין היתר על רקע מאפייניה הייחודיים של מדינת ישראל כסמי "מדינת אי", בולט ענף הצומח בישראל כענף תחרותי. רק לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזי לסטטיסטיקה כי מחירי הפירות והירקות, בניגוד לרובן המכריע של קבוצות הצריכה האחרות, דווקא ירדו בשנת 2021 (ראו תרשים מצורף), תוך עלייה מצטברת של פחות מ- 1% בשנים 2019-2021.
ועוד במישור העובדתי: הורדות מכסים שנעשו בשנים האחרונות - בדגה, בבשר, בחמאה ובנשירים - לא הובילו, על-פי רוב ולאורך זמן, לירידת מחיר משמעותית לצרכן. יתמה הקורא כיצד זה יכול להיות, שהרי כל דרדק של מבוא לכלכלה יודע כי הורדת מכסים ומכסות אמורה להוריד את המחיר? אלא שבישראל חלק ניכר מהעלות לצרכן נובעת ממתח רווחים גבוה ברשתות השיווק, שהן, הלכה למעשה, גם הקמעונאיות וגם הסיטונאיות, ופועלות כאוליגופול מול הצרכן וכאוליגופסון מול החקלאי. לא פלא אפוא, כי תוצאות הורדת המכסים אינן עונות על ציפיות הרפורמטורים ושופריהם. במקום לטפל במקטע הקמעונאי והסיטונאי, האחראי כל כשני שלישים מהעלות לצרכן ונהנה ממתח רווחים גבוה (ושום דו"ח שערורייתי של ועדה מטעם לא ישנה עובדה זו), מתעקש שר החקלאות לטפל ברגל גסה במקטע הייצור החקלאי שרווחיותו, על-פי רוב, נורמלית במקרה הטוב.
ולבסוף, קצת פרופורציה: הרפורמה מטפלת בפירות, ירקות וביצים ; על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוצרים אלו מהווים רק 3.6% מסל הצריכה הממוצע של משפחה ישראלית. במקום להתמקד במרכיבים המהותיים של יוקר המחיה, עוסקת הרפורמה במרכיבים שוליים כך שגם אם תקצור הצלחה סוחפת ותקטין את מחירי הפירות, הירקות והביצים ב- 25%, יוקר המחיה בישראל יקטן בפחות מ- 1%.
תחרות בלתי הוגנת
גם במישור ההוגנות הרפורמה המוצעת אינה עומדת בדרישות הבסיסיות ממדיניות ממשלתית נאורה.
מרכיב העלות לצרכן הנובע מהמקטע החקלאי ("מקטע הייצור") כולל בתוכו מרכיב משנה משמעותי שמקורו במדיניות ממשלתית (אגב, מוצדקת מאד בדרך כלל): עלויות כשרות, שמיטה, מחירי מים גבוהים ובלתי תחרותיים, עלויות העסקת עובדים זרים, מגבלות סחירות בקרקע, הגבלות מחמירות על שימוש בחומרי הדברה ועוד ועוד. מגבלות אלו, על-פי רוב, אינן חלות על היבוא ועל כן בהעדר הגנות יפגוש החקלאי הישראלי תחרות בלתי הוגנת ואילו הצרכן יפגוש במוצרים חקלאיים נחותים המבוססים על הדברה אלימה ומזיקה בריאותית, ניצול מחפיר של עובדים וכיוצ"ב.
ציונות, התיישבות וקיימות אינן מילים גסות
ובקצה הדרך, גם ציונות, התיישבות, כפריות וקיימות אינן מילים גסות. החקלאות הישראלית הינה עוגן ציוני ופעמים תנאי הכרחי להתיישבות לאורך גבולות הארץ, לשמירה על ביטחון המזון, לאספקת תוצרת חקלאית טרייה ובריאה, לשמירה על כלכלתן וכבודן של אלפי משפחות המתפרנסות מהמעגל השני והשלישי של החקלאות ובהן פועלי תעשיית השימורים החקלאיים, טיפוח ריאות ירוקות בארצנו הצפופה והמצטופפת ומניעת זיהום סביבתי באמצעות השקיה במי קולחין. הרפורמה בנוסחה הקיים תגרום לפגיעה הכרחית בערכים חשובים אלו בכדי להוריד בשיעורים זניחים, אם בכלל, את המחיר לצרכן.
מודל אקונומטרי מורכב שפותח על-ידי פרופ' ישראל פינקלשטיין ופרופ' עדו קן, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במתווה המקובל באקדמיה האמריקאית, מכמת את הפגיעה הפוטנציאלית הצפויה בחקלאות. המודל מראה כי גם מתווי פשרה שהוצעו על-ידי משרדי האוצר והחקלאות יביאו לפגיעה אנושה בגידולים העיקריים עליהם מתבססת החקלאות, ובפרט בהתיישבות בגליל העליון, בצפון הנגב ובעוטף עזה, המצטרפת לנזק שתגרום הרפורמה בענף הלול למתיישבים על גבול הלבנון. יתר על כן, המודל חוזה ירידה דרמטית בגידול מרכיבי מזון בסיסיים בסל המזון של הצרכן הישראלי כגון עגבניות, גזר, תפוחי אדמה, נשירים ועוד.
האם ירידה מקווה (שכאמור תתבדה ברובה) של כמה עשרות שקלים בסל המזון של הצרכן הישראלי מצדיקה הפקרת חבלי ארץ אלו, פגיעה עמוקה בביטחון המזון ובאספקת מזון טרי ונטישת והברת שטחים באזורים אסטרטגיים למדינת ישראל?
טוב יעשו משרד האוצר ושר החקלאות אם יחשבו מסלול מחדש וישבו עם החקלאים בלב פתוח ובנפש חפצה לתכנון רפורמה תכליתית, הוגנת ובת-קיימא, שתשמור על החקלאות הישראלית לצד הורדת מחירי התוצרת החקלאית.
הכותב הוא ראש אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית
