מדינות מתפתחות, כמו גם מדינות מפותחות, מפעילות כלים לקידום חדשנות כאמצעי לפתרון בעיות בעדיפות עליונה בכל מדינה, כגון צמיחה, אבטלה, הכנסה נמוכה, קידום אוכלוסיות מוחלשות והענקת שירותים ציבוריים יעילה יותר.
האם הניסיון הישראלי, שמהווה בעולם דגם של מדינה שהצליחה להפוך בזמן קצר לאחת המדינות המובילות חדשנות, מתאים ליישום גם בארצות מתפתחות שרוצות לקדם חדשנות? האם העולם המתפתח יכול לאמץ מודל של עידוד יצירת ידע חדש ופריצות דרך מבוססות טכנולוגיה, לרבות עידוד סטארט-אפים שמתמודדים עם אתגרים מרכזיים בסביבה הגלובלית? וביתר הכללה, האם ניתן לאמץ את המודלים והכלים שהוכחו כיעילים במדינות מפותחות גם למדינות מתפתחות?
בסוגיה זו התחבטו באתיופיה, במסגרת שאיפת הממשלה לגבש מדיניות של חדשנות, שתסייע לה בהשגת יעדים כלכליים-חברתיים דחופים, כדוגמת צמצום אבטלה, שיפור איכות החיים לאוכלוסייה ועידוד צמיחה כלכלית.
אתיופיה היא בין המדינות העניות באפריקה, עם הכנסה לנפש נמוכה, אבטלה גבוהה, בעיקר בקרב האוכלוסייה הצעירה, ומערכת ציבורית מסועפת שמעיבה על יכולת הצמיחה של המזר הפרטי. כלכלת המדינה מושתתת בעיקרה על חקלאות מסורתית, מפעלים קטנים, תשתיות פיזיות חלשות ורמת השכלה נמוכה. אתיופיה מדורגת נמוך במדדים הבינ"ל של חדשנות בכל האינדיקטורים הרלוונטיים לקידום חדשנות: תשתיות פיזיות ואנושיות, נתוני השכלה, מחקר וידע ועוד.
עם זאת, אתיופיה הצטיינה בעשור האחרון בצמיחה שנתית ממוצעת של כ-10% ויש לה פוטנציאל התפתחות ניכר, המבוסס על שוק גדול עם אוכלוסייה של יותר מ-100 מיליון תושבים, ומוטיבציה ניכרת לקידום טכנולוגי.
לסוגיה זאת הוזמן לאתיופיה, לפרויקט ייעוצי-מחקרי, צוות מומחים ישראלים - ד"ר ג'ניפר שקבטור ופרופ' דפנה שורץ מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ופרופ' רפי בר-אל, מאוניברסיטת בן-גוריון ומכללת ספיר. הצוות הוזמן על ידי ה-UNDP - תוכנית הפיתוח של האו"ם, בשיתוף ממשלת אתיופיה, ובמעורבות של משרד החוץ הישראלי.
מתודולוגיה שפותחה ויושמה בברזיל
לאחר עבודה מאומצת ובדיקות מקיפות, בשיתוף הממשלה וגורמי הפיתוח המקומיים והבינ"ל, המסקנה היתה חד-משמעית - אימוץ הכלים של מדינות מפותחות עלול לגרום יותר לנזקים מאשר לתועלת. הוא יביא להקצאת משאבים בלתי יעילה, ינתב משאבים לקבוצות קטנות חזקות, לגידול באבטלה ולהגדלת פערים כלכליים. ואם כך - מהם הכלים הנכונים למדינות מתפתחות ולאתיופיה כמקרה בוחן?
כדי לענות על שאלה זו השתמש הצוות במתודולוגיה, שפותחה ויושמה כבר בהצלחה על-ידו באחת ממדינות ברזיל, המתאימה את אמצעי המדיניות לתנאים ולהקשר המקומיים.
גישה זו בחנה באמצעות שאלונים וקבוצות מיקוד עם נציגי ממשל, אנשי אקדמיה, נציגי המגזר העסקי וארגונים מקומיים ובינ"ל, שבעה גורמים שמשפיעים על התנאים והפוטנציאל לחדשנות במדינה - הון אנושי, זמינות הון לחדשנות, תשתיות פיזיות, גישה למידע, אקדמיה, שירותי ממשל ותרבות של יזמות. כל אחד מגורמים אלה נאמד על בסיס משתנים שונים, סה"כ 91 משתנים.
ניתוח הממצאים הוביל את הצוות למסקנות הבאות:
1. אימוץ והתאמה של ידע קיים. מדיניות החדשנות אינה צריכה להתמקד ביצירת ידע חדש. במקום זאת, היא אמורה לתמוך באימוץ ובהתאמתן של טכנולוגיות קיימות בעולם, אשר עשויות לתת מענה לצרכי האוכלוסייה והעסקים המקומיים. טכנולוגיות מסורתיות יותר, שיושמו בהצלחה במקומות אחרים, עשויות לתת מענה יעיל יותר לצרכי האוכלוסייה והעסקים המקומיים. יש להתמקד כחלק מכך בטכנולוגיות בעלות פוטנציאל לאפקט מכפיל גבוה, יצירת מקומות תעסוקה, השפעה על מספר רב של צרכנים ועסקים ושיפור הצמיחה הכלכלית.
2. חדשנות שנותנת מענה לפלחים רחבים של החברה והכלכלה, תוך תשומת לב לצרכים שכיום אין להם מענה. במסגרת זו, יש לתת עדיפות לסוגי חדשנות במגזרים שעשויים להיות בעלי השפעות כלכליות משמעותיות ולהגביר את התפוקה והתעסוקה. על כן, הומלץ להתמקד בעיקר בקידום החדשנות בחקלאות, בתעשייה המסורתית, בעסקים קטנים ובינוניים (SME), בתעשייה חקלאית ובשירותים נלווים אליה. דרך זו תסייע להביא לצמיחה באוכלוסיות רחבות, תוך צמצום העוני והאבטלה גם באזורים המרוחקים מהמרכז.
3. חדשנות כמענה לביקוש השוק והתמקדות בצרכי השוק הענק של אתיופיה ובצמיחתו הצפויה. במקום תמיכה ביצירת ידע וטכנולוגיות באשר הם וניסיון להחדירם לשוק, מדיניות החדשנות צריכה להתמקד בזיהוי ואיפיון הביקושים שמגיעים מהאוכלוסייה ומהעסקים ולהיענות לצרכים שאינם מקבלים כיום מענה. צרכים אלה בתנאים של מדינות מתפתחות כוללים תשתיות גרועות, מחסור בגישה למקורות אנרגיה ומים, היעדר נגישות למערכת הבנקאית ועוד.
4. הגדלת מעורבות של יזמות פרטית עסקית. מדיניות החדשנות הנוכחית מובלת בעיקר על-ידי הממשל, עם תפקיד שולי למגזר העסקי. יש לשפר את תפקיד המגזר הפרטי, בעיקר על-ידי הפרטה מבוקרת של שירותים ממשלתיים, וכן עידוד תרבות של יזמות.
5. חדשנות לא רק בגישה לאומית, אלא גם בגישה אזורית. קידום חדשנות תוך ראיית הבעיות והצרכים של האוכלוסייה באזורי הפריפריה. יש לאמץ את המושג "פיזור מרוכז" של עידוד פעילויות חדשנות באמצעות תמיכה במימון, ייעוץ, הדרכה וחשיפה לחדשנות לחברות קטנות ובינוניות באזורים ספציפיים במרחב ותמיכה בהשקעות באזורי עדיפות. לצורך כך יש להעביר סמכויות לקידום חדשנות גם לגורמים אזוריים.
6. כלים להגברת האינטראקציה בין גורמי החדשנות במדינה. עידוד של זרימת הידע בין הגופים השונים (במיוחד בין גורמי המחקר לסקטור העסקי, שהקשר ביניהם נמצא כחלש מאוד) ובעידוד האינטראקציה בין הגורמים השונים בקהילת החדשנות. לפיכך, תמיכה בחדשנות, במיוחד במדינה עם הכנסה נמוכה, מחייבת פלטפורמת תיאום ממשלתית, שתגדיר סדרי עדיפויות לפיתוח, תחזק את התיאום ושיתוף הפעולה בין כל גורמי האקו-סיסטם ותספק תקנות מתאימות, תשתיות ושירותים פיננסיים ומשפטיים ותעודד מסגרות של שיתופי פעולה.
להתמקד בצרכים של האוכלוסייה והעסקים המקומיים
ההמלצות שגובשו בפרויקט הנוכחי, בשיתוף הגורמים המקומיים והבינ"ל, אומצו, כאמור, על-ידי ממשלת אתיופיה, כמו גם על-ידי האו"ם (ה-UNDP) והגופים הבינ"ל האחרים והוקצו לכך תקציבים לביצוע.
המתודולוגיה שהופעלה בפרויקט, כמו גם ההמלצות לאמצעי המדיניות בתחום החדשנות שפורטו לעיל, יכולים להוות בסיס לגיבוש מדיניות חדשנות במדינות מתפתחות אחרות.
הכיוונים שעלו מן הפרויקט, המצביעים על צרכים של האוכלוסייה והעסקים במדינות מתפתחות בכלל, ועל אתיופיה במקרה הנוכחי, יכולים להוות קווים מנחים לחברות ישראליות שמחפשות הזדמנויות עסקיות בשווקים חדשים בארצות מתפתחות. כפי שעולה מן הניתוח, יש ביקוש גדול לטכנולוגיות חדשניות קיימות המכוונות לתת מענה לצרכים של האוכלוסייה והעסקים במדינות המתפתחות.
