במשך כמעט 100 שנים רפואת השיניים השיקומית עמדה במקום מבחינה טכנולוגית. בשנות ה-80 וה-90 נעשתה קפיצת דרך משמעותית עם השיפור בחומרים הנקשרים לחומר השן, וכתוצאה מכך נוצר המעבר מאמלגם (חומר ה”סתימה” הכסוף/שחור) לחומרים בצבע השן.
גם בתחום הכתרים הייתה התפתחות, ולאורך השנים רפואת השיניים עברה מכתרי סגסוגת זהב לכתרים עם ציפויים פלסטיים, ולאחר מכן לשחזורי חרסינה. אבל בבסיסה, הטכנולוגיה נותרה טכנולוגיית יציקה בת אלפי שנים. אמנם שיפורים לאורך השנים אפשרו לבצע שחזורים ברמות דיוק מדהימות של כ-50 מיקרון (חצי שערה, בערך), אבל בסופו של דבר, עבודות אלה דרשו מיומנות גבוהה ביותר ועבודת ידיים אינדיבידואלית לכל כתר ולכל גשר, ומכאן גם העלות הגבוהה של שחזורים אלה.
רמות הדיוק הגבוהות הנדרשות ברפואת שיניים והצורך להגיע לייצור מהיר ויעיל נתקלה במגבלות הטכנולוגיות של המחשבים, וזאת בגלל הצורך בכוח מחשוב אדיר הנדרש להתמודד בעבודה עם גופים תלת-ממדיים מורכבים הדורשים תכנון ויצור ברמת דיוק גבוהה מאד.
למעשה, עבודת רפואת השיניים דורשת שתי מערכות נפרדות ומקבילות כדי לאפשר עבודה דיגיטלית וממוחשבת: מערכת אחת היא מערכת סריקת המידע מהפה של המטופל, ומערכת שניה היא מערכת יצור השחזורים (כתרים לדוגמה) – מערכת כרסום תלת-ממדי.
החל משנות ה-90 נעשו ניסיונות לפתח סורקים תלת-ממדיים שיעמדו בדרישות אלה. בשלב ראשון היו אלה סורקים ענקיים, שדרשו גוש בטון יציב כדי “לאפס” אותם ולמנוע סטיות עקב תזוזת הבניין. הסורקים פעלו בטכנולוגית מגע עם העצם הנסרק, והגיעו לתוצאות טובות, אבל לא היו פרקטיים לצרכים של העולם הדנטלי.
בזכות פיתוחים מקבילים בתחום האופטיקה, בעשור האחרון החלו חברות לפתח סורקים קטנים בהרבה, המבצעים סריקה תלת-ממדית אופטית בתוך הפה של המטופל. כיום קיימות בשוק כ-5-10 חברות המייצרות ומשווקות סורקים דיגיטליים המיועדים לשימוש בתוך חלל הפה, העומדים ברמת דיוק הנמדדת במיקרונים בודדים. הסורקים מחליפים את חומרי המטבע – אותם חומרים שיש צורך להכניסם לפה ולהמתין שיתקשו, פעולה שהייתה מאד לא נוחה למטופלים רבים. הסריקה מהירה ונוחה יותר, ובסורקים הטובים באמת ניתן להפסיק ולהמשיך את התהליך לאורך הפרוצדורה, כדי להקל על המטופלים.
אחת הבעיות הקשות ביותר לטכנאי שיניים היא העבודה על מודל שיניים בלי לראות את הפנים, השפתיים והרקמות הרכות שמעבר לתחום השיניים בפה של המטופל. התפתחות היכולת המחשבית והתוכנה, הקורית במקביל להתפתחות הסורקים, והיצירתיות של רופאים, טכנאי שיניים וחברות הסורקים מקדמת את התחום במהירות מדהימה. אם פעם המטרה הייתה לסרוק רק שיניים, בעתיד הקרוב אפשר יהיה כבר לסרוק את הפנים, את הרקמות הרכות (שפתיים, חניכיים ועוד), ולתת לטכנאי אפשרות לראות בצבעים טבעיים איך נראה המטופל ואיך יראה השחזור בפיו בהדמיה תלת-ממדית הקרובה למציאות, הכוללת גם תנועתיות, חיוך ועוד. כבר עכשיו ניתן לעצב את החיוך על גבי המחשב ולהציג הדמיה של איך תראה התוצאה בסוף התהליך, לבצע שינויי צבע וצורה במהירות וביעילות (תהליך שלקח שעות רבות של עבודת טכנאי מיומן), ולאפשר התאמה מהירה ויעילה של שחזורים זמניים או קבועים בפה.
גם תהליכי היצור השתנו באופן מוחלט, מתחום שעסק בעיקרו ביציקות של סגסוגות מתכת – טכנולוגיה שפותחה לפני אלפי שנים ועברה מאות שנים של התפתחות עד לקבלת הדיוקים הנדרשים לטיפול דנטלי. אלפי טכנאים ברחבי העולם מוצאים את עצמם בצורך להמציא את עצמם מחדש וללמוד טכנולוגיות ושיטות עבודה שונות לגמרי.
במקום המטבע הפיסי (כף מטבע עם חומר המתקשה בפה המטופל), מגיעים למעבדה היום סריקות דיגיטליות. במקום עבודה ידנית על מודל, שדרשה שנים של לימוד וניסיון ולקחה שעות עבודה רבות, נעשית כיום העבודה במחשב, בתוכנות תלת ממד הכוללות אוטומציה ברמה גבוהה.
התהליך מהיר ויעיל, אבל טעות לחשוב שהוא מחליף את הידע והניסיון של טכנאי מיומן. עם כל ההתקדמות הטכנולוגית, עדיין יש צורך בידע מקצועי ברמה גבוהה לא רק כדי לתפעל את הטכנולוגיות החדשות, אלא גם כדי להבין את הרקע הרפואי, הביומכני והאסתטי, כדי להבטיח תוצאה קלינית טובה להרבה שנים קדימה. כי בסופו של דבר, טכנולוגיה היא רק כלי, כדי לטפל טוב יותר באנשים.
בשיתוף ד”ר נחום סאמט הוא רופא שיניים, מומחה בשיקום הפה
