מי שבוחרים לעסוק במלאכה המורכבת והמאתגרת של חינוך הדור הצעיר, עושים זאת ברוב המקרים, מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון אמיתי להשפיע לטובה. גם עו"ד יעל טישלר התלבטה בצעירותה אם לפנות למסלול של חינוך או עריכת דין – ובסופו של דבר מצאה את הדרך לשלב בין שתי התשוקות הגדולות בחייה. כיום היא עורכת דין לענייני חינוך ומלווה את כל הנפשות הפועלות בתחום הסבוך הזה – מהורים, סטודנטים ותלמידים, דרך עובדי הוראה ועד למוסדות חינוך פרטיים ועמותות.
לאחר שעבדה שנים בלשכת הייעוץ המשפטי במשרד החינוך, החליטה עו"ד טישלר לצאת לדרך עצמאית כאשר כיום אחת מאבני היסוד בעבודתה היא ייצוג עמותות וחברות פרטיות שמפעילות מוסדות חינוך לא רשמיים. כמי שמכירה את שני הצדדים של המטבע הזה, חשוב לה להצביע על בעייתיות שהיא מזהה בהתנהלות המדינה מול המוסדות הפרטיים.
"יוזמות פרטיות למוסדות חינוך לא רשמיים בדרך כלל מגיעות מהורים מאוד אכפתיים או מאנשים שרוצים להעניק חינוך ייחודי ושונה לילדים שלהם. מסגרות כאלו נותנות בין היתר מענה לקהילות שלא תמיד מקבלות מענה מתאים במוסדות הרשמיים – אבל הדרך של המוסדות לקבלת רישיון, הכרה ותקצוב היא לא פשוטה ולעיתים מלאת מהמורות", היא מסבירה. "במצב הנוכחי, כדי להקים מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי בישראל, נדרשים בדרך כלל מספר דברים שלא כתובים בספר החוקים. האחד, מוטיבציה חזקה של קהילת ההורים המבקשת להקים את המוסד החדש ודבקות במטרה. השני, ליווי של איש מקצוע המכיר את מערכת החינוך, יודע מתי נכון להגיש את הבקשה וכן יכול לוודא שהיא עומדת בכל הקריטריונים. בנוסף, רצוי מאד לגייס לטובת העניין את הרשות המקומית לפני שמגישים בקשה".
לדברי עו"ד טישלר, בתיקים הרבים שליוותה, היא הבחינה בנטייה של הרשויות להערים קשיים רבים על המוסדות הפרטיים וליישם מדיניות מחמירה של בקרה על הגופים שמנהלים אותם. "כמובן שחשוב לנהל בקרה ומעקב אחרי כל גוף שעוסק בחינוך, אבל המדיניות שעולה מאופן היישום של הכללים האלו לא פעם מונעת את הצמיחה וההתפתחות של המוסדות החשובים האלו", היא אומרת. "חשוב שאנחנו כחברה נכיר את האתגר הזה ונשאל האם צריך לתת מקום יותר רחב ולאפשר יותר גמישות ויצירתיות למוסדות האלו – או שאנחנו מעדיפים לסגור אותם או כלל לא לאפשר את הקמתם בכל פעם שהם לא מקיימים אחד מהקריטריונים המחמירים שהם מחויבים לעמוד בהם".
"צווי סגירה שעומדים בסתירה לטובת הילד"
כדי להבין עד כמה נושא המסגרות הפרטיות מורכב, משתפת עו"ד טישלר בסיפור של מוסד שליוותה לאחרונה – בית ספר חב"ד בחיפה. "מדובר במוסד חינוך שהגיש בקשה לרישיון ונדחה. אנחנו טענו כי עיריית חיפה לא רצתה את המוסד ובעקבות לחץ מצד ראש העיר, הוציאה צו סגירה שאמור היה להיכנס לתוקף מיד אחרי חג הפסח. מדובר בבית ספר יסודי עם ילדים בכיתות א' וב', שעל פי צו הסגירה נדרשו להתפזר לבתי ספר אחרים בניגוד לטובתם ובניגוד לתפיסת החינוך של ההורים שבחרו בחינוך חב"ד", היא מספרת.
בעקבות עתירה שהגישה עו"ד טישלר לבית המשפט, צו הסגירה בוטל עוד בטרם התקיים הדיון בנושא. לדבריה, "בבית המשפט הבינו שטובת הילד קודמת לכל. בית הספר אמנם נדרש לשלם הוצאות משפט על התנהלות בלי רישיון, אבל סגירתו נמנעה והילדים עדיין לומדים במסגרת שההורים בחרו בשבילם".
יחד עם זאת, חשוב לה להדגיש כי היא לא מצפה שמשרד החינוך יעלים עין מליקויים או אי עמידה בדרישות, אלא שהאצבע של מקבלי ההחלטות תהיה קצת פחות קלה כשלוחצים על הדק הסגירה או שלילת הבקשות. "כמובן שהכללים צריכים לחול על כל המוסדות בצורה שוויונית והמשרד חייב להיות יעיל ומדויק כשהוא מאשר למוסד חינוך לפעול. לצד זאת, צריך לגלות יותר אנושיות כשעוסקים בבקשות כאלו – לראות את האזרח, את הצרכים שלו ולחשוב על דרכים יצירתיות כדי לתת מענה חינוכי מותאם לכל הילדים". לעמדתה, יש לתת משקל משמעותי יותר לבחירת ההורים בחינוך ילדיהם.
בהקשר הזה, היא משתפת בסיפור נוסף של מוסד חינוך ירושלמי עם 140 תלמידות חרדיות שמבקשות לגשת לבגרות מלאה. "המוסד היה צריך להחליף מבנה והם עשו זאת במהירות שיא. בקשות כאלו, חשוב להבין, אפשר להגיש רק עד 31 במרס. הם מצאו מבנה מתאים בדקה התשעים שעומד בכל הדרישות וגם קיבלו תמיכה מאגף החינוך החרדי בירושלים. המורות הן אותן מורות, התלמידות הן אותן תלמידות, אך המבנה נפסל כי לטענת הרשויות הוא נמצא באזור תעשייה, קרוב לכביש מסוכן".
נכון לכתיבת שורות אלו, הדיונים בנושא עדיין מתנהלים, אך עו"ד טישלר מדגישה כי אם מוסד כזה אכן נסגר – המשמעות היא שלכל התלמידות בו לא תהיה אפשרות לגשת לבגרות לאחר שנים של למידה ועבודה קשה. וזאת, נדגיש, לאחר שיועץ בטיחות המוכר על ידי משרד החינוך קבע כי המבנה דווקא בטיחותי.
איך משפרים את הסיכויים לקבלת הכרה ותקציב למוסדות חינוך פרטיים?
בדיונים בבתי המשפט ובוועדות ערר, עו"ד טישלר עומדת על הבעייתיות במצב שבו משרד החינוך בוחן בקשות של מוסדות פרטיים. "למשרד יש שני כובעים – הוא גם הרגולטור שמחליט למי לתת רישיון ותקציבים והוא גם מחזיק בעצמו במוסדות חינוך ביחד עם רשויות מקומיות, מה שעשוי להשפיע על בחינת בקשות של גופים שיכולים להתחרות במוסדות שלו", היא מסבירה.
מתוך ההבנה הזאת, היא מקפידה לספק ייעוץ מדויק למוסדות שהיא מלווה בכל ההיבטים שיכולים להשפיע על קבלת רישיון, הכרה ותקציבים – לרבות העסקת עובדים, תנאי קבלה, רישום תלמידים, תשלומי הורים וכמובן השגת רישיון ותקציב. לדבריה, כדי לשפר את הסיכויים האלו, יש כמה צעדים שכדאי לבצע בהקדם האפשרי.
"קודם כל חשוב להבין מתי להגיש את הבקשה. לפעמים העצה שלי תהיה בכלל לא להגיש – אלא קודם כל לגייס מספיק הורים ותלמידים שייקחו חלק במפעל החינוכי החדש. חשוב גם לנהל תשלומים לצוותי ההוראה בצורה מדויקת – וזה אומר לקחת רואה חשבון שמוסמך באופן ספציפי לטיפול בתחום הסבוך של שכר עובדי הוראה. ההתנהלות הזאת לא דומה לעבודה בשום גוף אחר במשק וגם הכללים של משרד החינוך בתחום מאוד מחמירים".
לסיכום, אומרת עו"ד טישלר: "אני מציעה למנהלי מוסדות חינוך להתאגד כי לאיגודים יש הרבה יותר כוח בהשוואה לגופים פרטיים שמתנהלים בעצמם מול משרד החינוך. איגוד שמנוהל כמו שצריך יכול לפעול לקבלת עתירות עקרוניות שישפיעו על כל המוסדות הפרטיים ויעזרו לייצר שינוי מקיף ומשמעותי שיבטיח שהילדים שלנו יקבלו את החינוך המתאים להם ביותר".
עו"ד יעל טישלר
טלפון: 0524-322449
למעבר לאתר>>
בשיתוף עו"ד יעל טישלר
