בית פרטי היה תמיד חלומו של כל משפר דיור. נקודת ההתחלה עם דירה קטנה לדייר אחד או לזוג הולכת ומתפתחת ככל שהמשפחה גדלה, השנים מתקדמות והשאיפות מתעצמות. לצד החלום האישי הזה השתנתה לאורך השנים גם אדריכלות הבתים הפרטיים וסביבתם. אם בעבר חשפו הבתים גינות קטנות לא מגודרות וחזיתות עם מִפתחי חלונות ודלתות קטנים, הרי שהיום חוצצות בין הבית וסביבתו גדרות גבוהות, צמחייה עבותה מסתירה את חצרו הפנימית, והבית עצמו מציג לפעמים לרחוב חזית בטונית, בעוד החצר העורפית מאפשרת פתיחות וחיבור לטבע ולנוף.
"התרבות הישראלית גורמת לנו להיסגר כלפי הרחוב כדי להרגיש בטוחים יותר במדינה שבה הביטחון האישי לא ברור מאליו", טוען פיצו קדם, אחד האדריכלים הבולטים בארץ ומי שפרויקטים שלו מככבים במגזינים ובאתרי עיצוב נחשבים בעולם. "אצלנו מקבלים בהבנה שומר ובדיקה ביטחונית בכניסה לקניון כחלק מהרגלי הגנה, כשבחו"ל זה כלל לא קיים. כאדריכל אני משתדל לייצר מופע ירוק ונעים יותר לרחוב כדי לשפר את חוויית הולך הרגל, משום שקיימת ההבנה שהפרטיות מושגת בחצר הבית". בהקשר לכך התקבלו בתחום המוניציפלי החלטות מרחביות הנוגעות לבתים פרטיים, שמטרתן להקל במופע האדריכלי ברחוב. "חומות המחסום בין הרחוב לבית הונמכו מאוד, כדי שהחוויה להולך הרגל תשתפר, ואחד השינויים שאדריכלים יכולים להוביל כעת הוא שיפור החוויה באמצעות אותן חומות נמוכות ובאמצעות כמה שיותר צמחייה, מה גם שהאדריכלות תיראה יותר", הוא אומר.
זליגת טכנולוגיות לבית הפרטי
אם ניכנס מעבר לגדר, לתוך החצר, נראה כי אהבתם של הישראלים לארח נתנה את הטון בשנים האחרונות בהתייחסות לגינה כחלק מהחוויה הפנימית של הבית ועקב כך ביטלה את הגבול ביניהם. קדם: "הבתים שלנו מאוד פתוחים מבחינה חברתית, כי אנחנו פחות מסתגרים מעמים אחרים, ויצרניות האלומיניום והזכוכית מצליחות היום לייצר באמצעות טכנולוגיה מתקדמת מִפתחים גדולים עם זכוכיות שיודעות להתמודד עם אתגרים אקלימיים ואחרים ששינו את אדריכלות הבתים".
כחלק מאותו שיפור טכנולוגי נמצאו פתרונות קונסטרוקטיביים, השתנו חומרי הבנייה, וחומרי חיפוי או אחרים היוו חלק ממחשבה על חוזקם ועמידותם של חומרים בכלל לאורך זמן.
"חומרי החיפוי וחלונות האלומיניום היו מוגבלים בעבר, אבל היום הם סינתטיים, קלים יותר, עמידים לאורך זמן ולא מצריכים טיפול", מסביר קדם. "גם זליגה של טכנולוגיות אחרות, למשל מתחום המטוסים או מתעשיות אחרות, מאפשרות להשתמש בחומרים קלים לגגות, בתרכובות פלסטיות מיוחדות או בקרבון (סיב פחמן). כך ניתן לייצר אדריכלות של מסות תלויות באוויר אך קלילות יותר, יש חופש צורני ומרחב תמרון גדול יותר לאדריכל, שמגביר את היצירתיות בבתים הפרטיים".
יחד עם זאת, סבור קדם, יש לאדריכלים תפקיד חשוב בהימנעות מטרנדים ומשימוש בטכנולוגיות מתקדמות כגימיק, ובאיזון בין איכות אדריכלית לשימוש בטכנולוגיות החדשות. "יש לנו כאדריכלים אחריות גדולה, והדברים שאנחנו בונים נשארים אחרינו, להבדיל מאמנים אחרים שעבודותיהם נודדות בין קירות הבית או המוזיאונים. אדריכלות נטועה במרחב תמיד, ולכן צריך לְאַפּק את הפרויקטים ולמצוא להם שפה שתהיה שזורה לכל אורכו כדי שיהיו נכונים לשנים רבות".
האינדיבידואל משמעותי יותר
אז הטכנולוגיות השתפרו ושינו את אדריכלות הבנייה הפרטית, וכך גם המודעות למצב כדור הארץ שעודדה בנייה ירוקה והשפיעה על נושאים תכנוניים כמו הצללה, חימום, טיפול באור, הפקת אנרגיה או העמדה של הבית במרחב הסביבתי. אבל את התמורה המשמעותית ביותר בתחום הבנייה הפרטית רואה קדם דווקא בביטוי לאינדיבידואל ולצרכיו. "אם בעבר הבנייה נעשתה עם מכנה משותף, בתקופה האחרונה יש פחות מקום ל'מה שנהוג'. יש אומנם קווים מנחים, אבל בצידם גם ניפוץ שלהם ושל השבטיות. פעם הייתה הרבה יותר מחשבה של בנייה מקובלת, שבלונית. גם באמנות, בתיאטרון, בריקוד ובמוזיקה מבחינים בשילובים או ביצירה של משהו חדש שלא היה קיים קודם. יש זליגה בין אסכולות ובין טעמים וקשה היום למסגר דברים. זה לאו דווקא כפרי או מודרני אלא היברידי, ונובע מכך שהאינדיבידואל חזק ומשמעותי יותר היום".
כשקדם מדבר על ניפוץ קווים מנחים, הוא מסכים שיש משהו משחרר ביציאה מסכימה, אבל ניפוץ עלול להיות לרועץ ולכן גם כאן יש למצוא איזון בין הקצוות. לפעמים הוא מוצא פרויקטים שכל מטרתם היא לא להיות דומים לאחרים. "המטרה בתכנון בית פרטי היא לא לייצר משהו מיוחד, אלא לייצר את הפורטרט של האדם שמתגורר בו, לבטא אותו תוך התחשבות בקונטקסט הסביבתי והמרחבי, מה שבהכרח יביא ליצירה מדויקת יותר", הוא סבור.
הבנייה הייתה בעבר הישג בפני עצמו, אולם היום בעלי הבתים מודעים יותר לאסתטיקה ולנראות האדריכלית, שלא הייתה כלל חלק מהשיח. קדם מסביר זאת בהיחשפותם לאדריכלות מרחבי העולם באמצעות האינטרנט ובעלייה במודעות כמו גם בדרישות. "הדיאלוג מול הלקוחות מאוד השתפר, הפך לאיכותי והוביל לתוצאות טובות יותר", הוא מגלה. "לקוחות יודעים להבדיל בין בית מוצלח ללא מוצלח, בין אדריכלות 'אסופה' לאדריכלות שאינה 'אסופה' ומודעים לבית עם מחשבה סביב המאסה שלו והמופע שלו ברחוב". אפילו הטעם שהשתבח מעלה את רף הציפיות ומשדרג את עבודתו של האדריכל. כך נבנים בתים יפים, מעוצבים ומהודקים יותר, שמשפיעים על הבתים האחרים סביבם, וכל השוק מקבל דחיפה אדריכלית כלפי מעלה.
כמו בתחומים אחרים, נראה שאין תחליף לשיח פתוח ובונה בין המשתמש לאדריכל, וקדם מאמין כי ככל שזה ייגע פחות בנקודות עיצוביות, באופנות ובנראוּת, ויותר באורח חיים, שימוש ונוחות - התוצאות האדריכליות יהיו טובות יותר. הוא מקווה כי דור האדריכלים הזה יצליח בעזרת תכנון הבתים הפרטיים לשרת את צרכי המשתמשים אך גם להתאים אותם לקונטקסט אקלימי וסביבתי, כדי שיהיו יהיו רלוונטיים להרבה שנים, בדומה לאדריכלות הבאוהאוס של שנות ה-50 שהותירה מבנים שמתאימים אקלימית לתל אביב, למבנים הברוטליסטיים בבאר שבע או לחדרי אוכל ובתי עם בקיבוצים, שנראים רלוונטיים עד היום. "כאדריכל עליך להיות קשוב ומחויב למבנה שיהיה רלוונטי למשפחה שתיכנס לגור בו גם בעוד 100 או 200 שנה", הוא מסביר.
דרישה לאיכות חיים
הנראות האדריכלית משחקת, אם כן, תפקיד חשוב במודעות של בעלי הבתים, אבל לצידה גם הדרישה לאיכות חיים, כפי שהדבר משתקף אלינו ממדינות אחרות כמו סקנדינביה. "חשוב יותר לאנשים לאזן בין העבודה למשפחה ולהדגיש את המרחב המשפחתי והפרטי", אומר קדם. "השיח הוא לא רק על בית יפה וגדול, אלא האם נעים לי לשהות בו ואם הוא מאפשר לי לחיות בו חיים נכונים שמשפיעים עליי אישית ועל החיבור שלי עם המשפחה. מעבר לחומריות ולהצלחה שנמדדת בפרמטרים כלכליים, חשוב גם ה-well being של האדם. אלה מושפעים מאדריכלות טובה - מאיכות האור בבוקר, מיצירה של חללים שקטים או חללי מפגשים עם היכולת לארח. אנשים היום מנסים לגרום לאדריכלות לשרת את הצרכים הפנימיים שלהם ולא רק את צרכיהם החומריים".
הקורונה הביאה איתה מערכת יחסים חדשה עם תכנון הבית?
"אם היה ספק בחשיבות הבנייה הפרטית ובתפקיד הבית עבור המשפחה, הרי השנה האחרונה לימדה אותנו כמה משמעות יש למרחב ולקשר בין אדם לחלל שהוא גר בו. מוקדם להסיק מסקנות או לזהות את התמורות, אבל אין ספק שאנשים הבינו את חשיבות איכות החלל – האור הנכון שחודר מבחוץ או המקום האינטימי שמספק את תחושת המוגנות שאינה תלוית גודל או תקציב. הבית הפך בשנים האחרונות לסוג של מפלט מעולם תזזיתי ורועש של עבודה אינטנסיבית, רשתות חברתיות, תנועה ושלטי חוצות, וההשפעה שלי בעיצוב היא לייצר חללים מדיטטיביים שקטים שלא מתנפלים עליך, שמכילים אותך ונותנים שקט ושלווה כדי לתת מקום לביטוי אישי שלא מתאפשר בסביבה החיצונית. לאדריכלים טובים יש אחריות לייצר מרחבים שנעים לשהות בהם ומכאן לדייק את המבנה.הקורונה הדגישה את התפקיד הזה, כפי שהדגישה בפני המשתמשים לדייק את הצרכים שלהם ולהרגיש נוח בחיים שלהם".
איך זה יבוא לידי ביטוי?
"יחד עם השינויים והשיפורים מגיעה גם תחושה של back to basic, חזרה אל הפשטות ששמה את האדם במרכז. זה יכול להתבטא בהפניה נכונה של הבית כדי לייצר שקט ויזואלי בעין, בהכנסה של אור מזרחי בבוקר או במבט נכון מתוך הבית על העץ בגינה. בסופו של דבר באנו מהרחם ואנחנו מחפשים מקום עטוף ומחבק. יותר מחומרים יוקרתיים יהיה חשוב יותר לתכנן נכון ומדויק עבור צרכי המשתמש, אפילו הנפשיים. אין כמעט תחליף לפינה אהובה בבית עם קרן שמש מלטפת, שקמים אליה בבוקר, שותים בה את הקפה ומביטים ממנה לחצר. זו החזרה לפשטות האיכותית שאני כאדריכל מאוד מחפש".
מה יביא העשור הבא בבנייה הפרטית?
"אם מסתכלים על מגורים בעתיד, האוכלוסייה הולכת וגדלה וקיים מיעוט של שטחים. אני מאמין שההתפתחות תהיה דווקא בניסיון לשפר את מבנה המגורים הסטנדרטי, ולהביא ערכים של בנייה פרטית - כמו מרחבי חוץ, שימוש נכון באור או חללים משותפים - בלי לבזבז עתודות קרקע על בנייה פרטית. תמיד יש מי שבנייה פרטית תהיה חשובה לו ויהיו לו אמצעים כלכליים לייצר מרחב משלו, אבל כמדיניות, עיריות ומדינות צריכות לחתור לשיפור איכות הדיור של כלל דייריה ולא רק של מתי מעט בעלי יכולת".
