קונטנטו דה סמריק בהגשת נתנאל סמריק : ראיונות עם חתני פרס ישראל וסיפוריהם ששודרו באולפני החברה

קונטנטו דה סמריק, ארחה באולפני הטלוויזיה שלה שורה ארוכה של חתני פרס ישראל בסיפורים מרגשים במיוחד. נתנאל סמריק, המראיין היום באולפני הדיגיטל החדישים של קונטנטו נאו, נזכר ברגעי המהפך בחייהם של האישים שמדינת ישראל הכתירה כמובילים בתחומם

קונטנטו דה סמריק , נתנאל סמריק
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אולפן הטלוויזיה של קונטנטו דה סמריקקרדיט: קונטנטו דה סמריק, נתנאל סמריק
קונטנטו דה סמריק , נתנאל סמריק
תוכן שיווקי

אנשים עם סיפורים אישיים מדהימים עולים ובאים במעלית, נכנסים ויוצאים לתוך בית היציאה לאור קונטנטו דה סמריק של המוציא לאור נתנאל סמריק. הם הולכים לאולפן, מתראיינים מול המצלמות, התאורה ויוצאים לאור עם סיפורים מרתקים. חלקם מצטרפים ב-zoom . היום הדיגיטל הוא המלך, גם בווידאו ובאולפני הדיגיטל, וסמריק מבין את זה.

נתנאל סמריק, כל הניסיון שצברת במאות תוכניות טלוויזיה שיצרת, עד כמה הוא מסייע לך היום בעידן החדש, או שאולי דווקא עומד לך לרועץ?

"ראיון הוא ראיון הוא ראיון. פעם כל מפגש התרחש פיסית פנים אל פנים באולפנים גדולים. צוותי ענק. היום, העידן החדש מאפשר גמישות אין סופית בהפקה כשלמעשה אנו מסייעים לכל גיבור של סיפור להקים מיני אולפן טלוויזיה ולשדר אלינו בZoom - או ווידאו מהסטודיו שלו, כאשר אז כתמיד הסיפור והקסם שנותר בראיון האישי הוא המרכז."

סמריק זכה לארח שורה ארוכה של חתני פרס ישראל שבחרו לספר את סיפורם האישי דווקא באולפן של קונטנטו דה סמריק, חברה שנוסדה עם נפילת התאומים בניו יורק ויצרה מאות תוכניות טלוויזיה . כעת הוא חוזר אל שניים הזכורים לו היטב.

מתוך הראיון שקיים נתנאל סמריק עם ארז ביטון

מצטרף אלינו עכשיו הסופר והמשורר ארז ביטון. שלום לך ארז.

"שלום וברכה, נתנאל".

זקק ברשותך רגע אחד. הרגע הכי מטלטל שאתה זוכר בחיים.

"היו לי מספר רגעים כאלה. רגעים של התרוממות רוח. אשתי עמדה ללדת. לא היה אז סאונד בהיר, מבהיר, בכלל חשבנו שתיוולד ילדה. נזקקה להתערבות כירורגית לניתוח קיסרי עם הרבה מאוד חרדה והרבה מאוד פחד. חיכיתי בחוץ, אשתי בפנים. אחרי כחצי שעה יוצאת האחות ואומרת לי: "מר ביטון, מזל טוב יש לך בן. בוא תיגע לו בראש. הנה הוא פה בעגלה". כמו יש מאין, קודם לא ידעתי שצפוי לי בן. מה צפוי לי? והינה פתאום הרגע המכונן שיוצר תהליך לכל החיים של מפגש אינסופי עם בן שלא ידעת בכלל שהוא בתכנון".

הצלחת על לוח הדימיון לראות אותו?

"אני נגעתי בראשו, ראש חם, ראש רך. העברתי בעדינות בעדינות את אצבועותיי על פניו. לימים אני כתבתי לו שיר שקראתי לו 'הסדר עם בן בכור', שתלמד לשחק על שפת עיניי כמו במגרשים מוכרים בלי הפחד של מאורות אפלות אלמד אותך בתמורה להתהלך עם החושך כמו עם ידידים ולא תצטער בני".

אתה למדת להתהלך בחושך בלי להצטער?

"האירוע השני המכונן במובן הלא טוב של המונח הוא ברגע הפציעה שלי בגיל 10 וחצי שנפצעתי מפצצה שהסתובבה בלוד בשנות החמישים, שנים של מסתננים. מצאנו אותה ליד הבית, לא ידענו שזאת פצצה והיא התפוצצה ובבת אחת הייתי צריך לעבור לעולם של מישוש, של מגע, של שמיעה, של תחושות מסוג אחר לגמרי".

אתה זוכר את התמונה האחרונה שראית לפני הפיצוץ?

"התמונה האחרונה הייתה קולנוע, ערב יום חמישי, קולנוע תרבות בעיר לוד, קולנוע חדש. אנחנו ילדים בני עשר עוזרים להכניס כיסאות לתוך הקולנוע ובתמורה נותנים לנו לצפות בסרט ללא תמורה. טרזן מדהים, מלא תנועה, מלא צבע, קופץ ממקום למקום. למחרת ביום שישי, היום של התאונה, כבר לא ראיתי ועברתי לעולם אחר. אבל בצדק אתה שאלת מהי התמונה האחרונה? כי הצטברו בתוכי הרבה מאוד תמונות.

"עד גיל 10 אתה רואה בלי סוף. וכשאתה ילד נמרץ וילד יחף וילד שמטפס על עצים והולך בג'בלאות ובתוך פרדסים של העיר לוד וקוטף סברס ונכנס לקולנוע ורואה קולנוע מעל העץ שמחוץ לקולנוע כי 'קולנוע החמישה' בעיר לוד לא היה לו גג ולא היה לנו כסף להיכנס - כל המראות האלה מצטברים. ואז אני כותב את השיר 'כשהייתי ילד של אור".

אולפן הטלוויזיה של קונטנטו דה סמריקקרדיט: קונטנטו דה סמריק, נתנאל סמריק

דפדוף בערוץ הטלוויזיה הדיגיטלי של קונטנטו ורואה באולפן של קונטנטו דה סמריק מוביל לראיון עם חתן פרס ישראל המנוח למוזיקה, נעם שריף ז"ל על ידי נתנאל סמריק.

אם היית בוחר רגע אחד מתוך החיים שלך, הרגע הכי מטלטל בחיים – איזה רגע היית בוחר לשתף?

"זהו הקונצרט של יצירה שלי בפתיחת פסטיבל זלצבורג. זה לא אומר בארצנו הרבה כי אנחנו מתעניינים היום יותר במוזיקה ים-תיכונית וכל מה שזה אומר, מתקנים את ההיסטוריה. האירוע שלי זה ביצוע יצירה שלי בפתיחת פסטיבל זלצבורג, זה היה לפני שנתיים בערך. החוויה של לראות את ה... - שם לא היו הרבה יהודים בקהל - את הגויים עומדים וחצי שעה ארוכה בוכים ומזילים דמעות".

כי מה נגע בהם?

"את זאת אינני יודע. באמנות כאשר הלאומי, לא הלאומני, הופך להיות אוניברסלי יש בזה משהו. כשאתה ואני קולטים את המוזיקה של צ'ייקובסקי לא כאלה שנולדו במוסקבה אלא ממקום אחר, אז המוזיקה של צ'ייקובסקי אוניברסלית.

"כשברהמס, בטהובן, בך, היידן מנוגנים במוסקבה ומבינים את המוזיקה שלהם שם, על פי דרכם, זוהי מוזיקה אוניברסלית. אפילו כדי להקצין את הדבר הזה אם אתה לוקח את הסינים, מיליארד פנסתרנים סינים מנגנים בטהובן. מה יש למוזיקה הפנטטונית שלהם עם המוזיקה בעלת המסר החד משמעי הקוואזי תוצרת גרמניה? אבל הנה יש.

"אז היא הופכת לאוניברסלית ואז כשאותו קהל קלט את המסר של מוזיקה לא ישראלית. אני רוצה לשים קו מתחת למילה ישראל, לא ישראלית. היא נכתבה בישראל, מוזיקה יהודית ויש מוזיקה כזאת, מוזיקה יהודית. אם הם שומעים משהו שהופך את הדבר שבשבילנו הוא בעל טעם רב שכבתי, הרבה מאוד שכבות כמו ספר של עגנון, יש הרבה מאוד שכבות. אם אתה לוקח את הדבר הזה ואתה הופך אותו להיות משהו שגם השני מבין אותו. השני מבין את פשר המנגינות תוצרת תרבות האשכנז, את ההללויה תוצרת תרבות מרוקו כשכולן מאוגדות ביצירה אחת כי בסך הכל אני רואה את עצמי לפעמים יותר כמוזיאון מאשר כגלריה. בגלריה אתה מציג את התמונות של החברים שלך, אתה בא ואתה קונה ואתה רוכש.

"מוזיאון יש לו תכלית אחרת לגמרי אז על זה מדובר, זה היה רגע גדול מאוד בחיים שלי כשיצאתי שם אל הבמה וראיתי את הקהל וזובין מהטה אומר לי: 'תסתכל, אני דבר כזה לא ראיתי' - היה רגע גדול מאוד והרגע הגדול הזה נמשך אחר כך כשמבקר המוזיקה של הניו-יורק טיימס בעמוד הראשון תבע להביא את היצירה לארה"ב וחודש אחר כך היא הייתה בקרנגי הול.

"אלו היו רגעים שהיו אמורים להיות מרגשים, אבל אתה יודע אני למדתי להתמודד עם הרגעים המרגשים למעלה ולמטה בלשמור על מיצוע הדרך כי עוברים בחיים קטעים. אתה מכיר את האנקדוטה על הליצן שיושב ובוכה ושואלים אותו מדוע הוא בוכה? אז הוא אומר 'אני נח'. לעיתים אני מרגיש ככה".

אפרופו המיצוע בצד הפסגות האלה בזלצבורג, בקרני הול, בניו יורק טיימס, תן לי רגע שבו אתה מרגיש שעצרת לרגע בצד הדרך לנוח והזלת דמעה?

"בוודאי, כשנפטרה אשתי הראשונה. זה לא קל."

זה לא קל להיפרד?

"כן ודאי, אני אגיד לך משפט המפתח – כל פגישה היא התחלה של פרידה וזה ככה. ברגע שלומדים את זה, זה טוב. הרבה פרידות היו בחיי, יותר מאשר... אני לא אומר יותר מאשר פגישות כי פגישה היא בפועל, פרידה היא לעיתים דמיונית. אתה מכין את עצמך לאיזושהי פרידה שתהיה, אתה יוצר לעצמך כל מיני נוגדנים, אתה נותן לעצמך תרופות עוצרות העניין הזה, זה לא תמיד עוזר אתה יודע, אנחנו חיים בעולם וירטואלי שהוא העולם האמיתי, עולם של מילים ועולם של צלילים. ההבדל בין צלילים לבין מילים הוא ברור ביותר, אנחנו כאן בארץ לדוגמה לא יכולים לחיות בלי מילים, זוהי תרבות של שרים, שרים בציבור, שרים לא בציבור. יש לך טקסט, יש לך אופרה. המוזיקה שאני למדתי ואני חונכתי הייתה מוזיקה כמעט ללא מילים ואם היו לה מילים הן היו מילים בגרמנית. אז זה מה שאני אומר".

לקריאה עוד על העשייה של המו"ל נתנאל סמריק, מוזמנים להקליק:
עליבאבא לראשונה בעברית בהוצאת נתנאל סמריק
הספר והמופע 'רוח לרווח' לייזמי העידן החדש
נכנסים לשוק הסיני - עם נתנאל סמריק

כתבות מומלצות

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן