המנופאית קטי קרקולוב היא גיבורת הסיפור שהכי נגע לליבו של עמיחי סטינגר, מנכ"ל האגף להתאגדות, מאז שהחל את דרכו בהסתדרות לפני למעלה מעשור. את סיפורה הוא מגולל בהתרגשות, תסריט כמעט דמיוני, שבקלות יכול היה להפוך ללהיט התורן בנטפליקס. קטי שעבדה כמפעילת עגורן צריח באתר בנייה באשקלון, הגיעה לכותרות לאחר שפוטרה ע"י המעסיק שלה, בעקבות סירובה לעלות על מנוף ביום שבו שרר מזג אוויר סוער. "קטי היא סיפור מדהים על אומץ לב ונחישות", מספר סטינגר. "מדובר בעולה חדשה, אמא לילדים, שהבינה שבקשת המעסיק שלה עלולה לעלות לה בחייה. אחרי שפוטרה היא פנתה אלינו להסתדרות. ליווינו אותה בבית הדין עד הניצחון, אבל מה שהכי מעורר השראה זה שבעקבות המעשה האמיץ שלה, נולדה ההתארגנות הארצית הראשונה של מנופאים, שעד היום מנהלים מאבק על בטיחותם".
מפסק דין פלאפון לתנופת התאגדויות
סטינגר, שנחשב לאחת הדמויות הבולטות בזירת העבודה המאורגנת, הגיע להסתדרות בשנת 2013. הוא גויס מיד לאחר שניתן פס"ד פלאפון, שעד היום נחשב לאחת מההלכות המשפטיות המשמעותיות ביותר שהשפיעו על משוואת הכוחות בין עובדים למעסיקים בישראל. אותה פסיקה היסטורית, ששורשיה נעוצים במהלך ההתאגדות של עובדי פלאפון, הייתה הבסיס לקביעת בית המשפט על כך שאסור למעסיקים להתערב בהתארגנות עובדיהם. עמיחי היה השותף לשינוי התפיסה הציבורית ביחס להתאגדויות עובדים, ויחד עם צוותו, הצליח להביא לתנופת התאגדויות חסרת תקדים. כיום, לצד תפקידו כמנכ"ל האגף להתאגדות בהסתדרות, הוא מכהן גם כמנכ"ל הסתדרות המעו"ף – האיגוד המקצועי הגדול בהסתדרות שמייצג את עובדי הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות ומוסדות ציבור, רשות הכבאות ומד"א, הבנקים וחברות הביטוח וענפים נוספים.
"המעסיקים עדיין נוטים להיות נגד התארגנויות עובדים, אך מאז פס"ד פלאפון, העובדים הפסיקו לפחד", הוא אומר. "גם המעסיקים מבינים שלא פשוט לפגוע בהתארגנויות. ההשפעה של פס"ד פלאפון היטיבה גם עם העובדים הלא מאוגדים, והמעסיקים מבינים שהם חייבים לכבד את כולם".
ובכל זאת, ממה לדעתך נובעת ההתנגדות של המעסיקים?
"ראשית, אנשים מרגישים יותר בנוח עם מה שהם מכירים, וחלק שבויים בכל מיני תפיסות שגויות לגבי מה שקורה אחרי ההתאגדות. יש מעסיקים שמדמיינים שהעובדים יבואו אליהם וידרשו תוספות של 200 אלף שקל. דבר שני, מעסיקים מעדיפים שכל הכוח יישאר אצלם, בלי שהם יצטרכו לחלוק אותו עם העובדים. קל יותר לנהל עובדים חלשים. בסוף, גם אם זה מורכב יותר לנהל עובדים שיש להם יותר כוח, עובדים חזקים הם הבסיס לחברה חזקה ולצערי חלק מהמעסיקים עדיין לא מצליחים לראות את זה".
גם היום, אחרי עשור בהסתדרות, הוא עדיין מדבר בלהט על חשיבות ההתאגדות. "זה לא מה שיהפוך אותך לעשיר", הוא אומר בכנות, "אבל יש הרבה סיבות אחרות למה כן כדאי להתאגד".
אז למה כדאי להתאגד?
"כאמור, התאגדות לא תהפוך עובד שמרוויח מעט לעובד שמרוויח המון, אבל היא בהחלט תשפר את תנאי השכר, תיתן יציבות תעסוקתית ותעזור לו בהתמודדות עם יוקר המחיה, שהמאבק בו הוא חלק מאג'נדה שמוביל יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, לצד דברים נוספים שמציעה היום ההסתדרות. זה בעיקר גורם לזה שלא תצטרך להיות כל הזמן עסוק באיך תוכל לקבל עוד קצת כסף. להשקיע בעבודה זה כמובן חשוב אבל כשחלוקת השכר תלויה אך ורק בשרירות ליבו של המעסיק, זה לא תמיד עוזר. מי שחושב שאין לו ברירה, או שמתייחסים אליו כאל מובן מאליו או מי שפחות עושה קולות – יקבל פחות ממי שיודע לשחק את המשחק. לכן ההתאגדות נותנת לעובד כוח מול המעסיק שלו, ועוזרת להבטיח מינימום תנאים להתקדמות בסולם השכר. יש בזה משהו שהופך את החיים במקום העבודה להרבה יותר נינוחים ורגועים".
מאילו סקטורים מגיעים המתאגדים החדשים?
"לפני עשר שנים היו מגזרים שלמים שלא היו מאורגנים והמצב הזה השתנה. למשל, היום לא יבואו אלינו עובדי סלולר – כי כולם כבר אצלנו. מצד שני אנחנו רואים ענפים שעדיין נמצאים בשלב ביניים עם מקומות שבהם העובדים עדיין לא מאוגדים. היום, לדוגמה, מגיעים יותר אנשים מהמגזר הציבורי הלא מאוגד, כמו למשל: תאגידים עירוניים וסטטוטוריים ותאגידי בריאות במערכת הציבורית. במקביל, מגיעים אלינו הרבה יותר עובדים ממפעלי תעשייה - זה דבר שלא ראינו הרבה זמן, ופתאום הוא חוזר".
איך מסבירים את העלייה בהתאגדויות דווקא בקרב עובדי המפעלים?
"אגיד דבר שלא הרבה מעיזים לומר. בניגוד לכל מיני פרסומים, על כך שהתעשייה הישראלית משוועת לעובדים, מציעה שכר גבוה אבל אף אחד לא בא - בפועל משכורות עובדי הייצור נמוכות בהרבה ממה שמובטח. מתברר שעובדים, או לפחות עובדים שפנו אלינו להתאגד, הם עובדי ייצור שעם העבודה הקשה שלהם במשמרות ועם הפרמיות, עדיין משתכרים 7,000 שקלים בחודש. זו גם הסיבה שעובדי המפעלים מתאגדים כדי לשפר את התנאים שלהם. בשנה וחצי האחרונות איגדנו מפעלים בעפולה, בקריית מלאכי, באזור התעשייה דלתון ובקריית שמונה. חשוב להבין שהמשכורות שהעובדים מקבלים הן משכורות שקשה להתקיים מהן, גם בפריפריה. אנחנו עוזרים לשנות את המציאות הזו".
מה הפרופיל של מנהיגי העובדים שפונים היום להסתדרות ומבקש להוביל התאגדות?
"זה משתנה. הרבה מאוד אנשים שעושים את זה הם אנשים שעבדו פעם במקומות עבודה מאורגנים, ופתאום עברו לעבוד במקום לא מאוגד. בסקטור הציבורי למשל אפשר לראות מישהו שעבד בעירייה והיה מאוגד ופתאום עבר לחברה עירונית ושם הוא לא מאוגד. אלה אנשים שפשוט שאלו את עצמם - למה לא בעצם? הרי אין פה עלייה מדורגת בשכר, אין פה נופש עובדים, ההפסקות קצרות מדי ואנחנו לא מספיקים לאכול, והם החליטו לעשות מעשה".
מה מצפה למי שמחליט להתאגד?
"קודם כל לפנות לאגף להתאגדות בהסתדרות. אנחנו עוזרים להבין איך לאגד את מקום העבודה, הרי לאגד חברה שפרוסה בעשרות מוקדים ברחבי הארץ זה שונה מלאגד מפעל קטן שיש לו שתיים וחצי מחלוקות. אנחנו נשאל את השאלות הנכונות ונעזור לפונה להרכיב את הצוות שילווה אותו. אנחנו לא מאמינים שהתארגנות היא מופע של איש אחד, אלא משהו שעושים אותו ביחד. לכן, חשוב לגבש קבוצה שתוביל את הדבר הזה יחד. אנחנו נסביר לעובד המתאגד את ההגנה שהוא מקבל, נעזור לו לבנות את הקמפיין ולדייק את המסרים, ונתמוך לכל אורך התהליך כדי לוודא שמובילי ההתאגדות יגיעו מוכנים לשולחן המו"מ עם המעסיק, עוד לפני שתתחיל ההידברות".
עובד שפונה כדי להוביל התאגדות, לוקח על עצמו סיכון מול המעסיק?
"קודם כל, רוב ההתאגדויות שלנו מצליחות וזה הביטוח הכי טוב. אנחנו גם מאוד כנים עם אלו שפונים אלינו - אם אנחנו רואים שאין סיכוי להתאגדות במקום עבודה מסוים אנחנו ממליצים לא ללכת על זה. בכל הזמן שאני כאן, אני כמעט לא מכיר מקרים שבהם עובדים נפגעו או פוטרו בגלל שהם הובילו התארגנות. אגב, גם אם פתאום לא מצליחים בהתארגנות, אחרי שזו יצאה לדרך, – אנחנו יודעים לשמור על האנשים. מבחינתנו בהסתדרות, מיו"ר ההסתדרות עד אחרון העובדים, הגנה על זכות ההתארגנות היא קודש. להסתדרות יש את הלשכה המשפטית הכי טובה בארץ, ואנחנו בעיקר מאוד מנוסים בזה. כל פעם שניסו להרים יד על ההתאגדויות שלנו נלחמנו והגענו להישגים גדולים בבתי הדין לעבודה: גם קנסות על המעסיקים וגם השבת עובדים לעבודה. אני מבין את החשש אבל אני באמת חושב שאין מה לפחד".
לאנשים שמרוויחים משכורות גבוהות, בהייטק לדוגמה, יש בשביל מה להתאגד?
"כפי שהסברתי, אני חושב שהתאגדות לא קשורה רק לכסף. ראיתי שגם עובדים שמרוויחים 40 אלף שקל בחודש חוששים מהמעסיק שלהם, בדיוק כמו עובדים שמשתכרים 6,000 שקלים בחודש. אני לא חושף כאן סוד גדול כשאני מספר שהדרך הנפוצה ביותר להתקדם בשכר בהייטק - היא פשוט לעבור למקום עבודה אחר. מדובר בדינמיקה ידועה - אתה מתקבל לעבוד בשכר מסוים ומי שעובד לידך והגיע אחריך - כנראה מרוויח יותר. יכול להיות שיש אנשים שמקבלים את המציאות הזאת ולהם באמת אין מה לחפש פה. אני רוצה לקדם מציאות שבה הוותק של עובד שנאמן למקום עבודתו לא יהיה בעוכריו. להיפך, אני רוצה שהחברה תעריך את הניסיון שלו, תעריך את העובדה שהוא נשאר, תתגמל אותו בהתאם, ותוודא שהוא לא יהיה הראשון ללכת כשהזמנים קשים. התאגדות יכולה להועיל לכל אחד, וגם לעובדי הייטק".
האתגר: התאגדות במקצועות העתיד
מלחמת "חרבות ברזל" הותירה את המשק הישראלי במצב קשה, עם נזקים כלכליים וחברתיים רבים. בשעה שהמדינה מתמודדת עם אתגרי השיקום, העבודה המאורגנת ממלאת תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הזה. אחד הדברים שסטינגר מסכים לשתף קשור ליחסם של המעסיקים למשרתי המילואים. "מעסיק גדול סיפר לי על עובד שלו שהוקפץ ב-7 באוקטובר ועשה 160 ימי מילואים. אחר כך הוא חזר לחודש עבודה ויצא לעוד תשעים יום מילואים. אחרי זה חזר לחודשיים בעבודה ויצא לתקופת מילואים נוספת. המעסיק אמר לי בכנות שגם לולא ההסתדרות, הוא היה תומך בעובדים שיוצאים למילואים מטעמי ציונות, אבל הוא הביע את חששו שחלק מהעובדים בוודאי היו נמנעים מלהאריך את השירות שלהם. כל עובד עושה את השיקול שלו, וזה ברור שעובדים מרגישים יותר בנוח לצאת ולתרום מעצמם בשעת חירום - כשהם יודעים שיש להם מקום בטוח לחזור אליו, הרבה מזה בזכות ההסתדרות".
מה אתגרי העתיד בשוק העבודה ואיך עבודה מאורגנת יכולה לעזור?
"העולם מתקדם למציאות שבה לא יהיו מספיק עבודות ברמת הביניים, וזה קשור לסוג העבודות שיהיו מבוקשות בעתיד. על פי כל התחזיות: בעוד כמה עשורים תוחלת החיים הממוצעת תעמוד על 85-90. מי יטפל באותם אנשים? אם זה ימשיך להיות עם אנשים ברמות שכר נמוכות, או עובדים ללא זכויות - כך זה גם ייראה. זה הולך לאורך ולרוחב של הרבה מאוד דברים. אם לא תהיה התאגדות שתטפל בכך שאנשים יבואו להיות עובדים סוציאליים, מורים, מטפלים בקשישים, סייעות, אחיות - כל הדבר הזה יקרוס לתוך עצמו וזה האתגר שלנו, גם כהסתדרות. אחד התפקידים שלנו זה למצוא שותפים לשיח רלוונטי בסוגיה הזו, ולקדם את מעמד כל העובדים שפעם היו במעמד הביניים והיום יש עליהם איום מאוד גדול, החל בנהגים ועד מטפלים במערכת רווחה מופרטת. חלק מהעבודות יתייתרו בעתיד, אבל השאלה החשובה היא לא איך הרובוטים או הבינה המלאכותית יכולים להחליף אותנו, אלא מה יעשו כל האנשים במקום העבודות האלה. המחר שייך למקצועות הטיפול ועבודה מאורגנת יכולה לשחק תפקיד מרכזי בהסדרה שסוללת את העתיד".
