לתיאטרון ערך טיפולי מוכח, הן לשחקנים והן לקהל הצופים. כשמדובר בנשים עם מוגבלויות פיזיות, או באימהות לילדים ובוגרים עם מוגבלויות, ישנן התמודדויות לא פשוטות אשר עולות בחיי היום-יום. עימן גובר הצורך בחיבור לקבוצת השוות, בשיתוף ובהזדהות, המהווים לא פעם הקלה ותחושה שאת לא לבד.
מן הצורך הזה קמה קבוצה של נשים המתמודדות עם מוגבלויות פיזיות ואימהות לבוגרים עם מוגבלויות פיזיות, כולן חברות עמותת איל"ן. נשים אלה חברו לכדי פרויקט קבוצת תיאטרון תהליכי מיוחד המציג כוח נשי עוצמתי.
חני דוק, בימאית בשיטת דוקו-דרמה תרפיה ומנחת הקבוצה, מעידה על הערך עבור הנשי ם": זו שיטה שפיתחתי אשר עובדת על סיפורי חיים של אנשים. השיטה מתבטאת בכמה שלבים – חילוץ הסיפור, כתיבת הסיפור של כל אישה, ולאחר מכן אנו יוצרות מופע משותף כשכל הסיפורים משתלבים בפסיפס אחד. לכל אחת סיפור משלה, אבל כל אחת גם משתתפת בסיפור של האחרות, כלומר נוצר אנסמבל משותף. משם הן בוחרות מה מתאים להן לשתף בחוץ, וזה מיוחד ומרגש מאוד".
דוק מוסיפה: "פסיפס – סיפורי נשים, הינו חלק ממהלך ארצי שיזם ומוביל ארגון 'לוגותן', המקדם תחושת משמעות ושייכות בקרב אנשים בדחק נפשי באמצעות נתינה לקהילה. 'פסיפס – סיפורי נשים איל"ן פ"ת' פועל במימון עיריית פתח תקווה ומפעל הפיס ובשותפות עמותת איל"ן".
"הקבוצה מורכבת משבע נשים חברות איל"ן, ארבע עם מוגבלויות פיזיות, שתי אימהות לבוגרים עם מוגבלויות פיזיות ומטפלת לאישה עם מוגבלות פיזית. מהסיפורים עולים לא מעט קשיים ושיתופים, למשל מה זה אומר להיות אימא לילד עם מוגבלות פיזית. אנחנו עובדות על אופן הצגת הסיפור, המשתתפות מגיעות לחזרות ולומדות בעל-פה תפקידים. במהלך התהליך, חלקן משתפות שהן מעולם לא דיברו על סיפורן, ותוך כדי התהליכים שהן עוברות בסדנה, הן מגיעות לתובנות חדשות. זה לחלוטין חלק מריפוי וכוח גדול", מוסיפה דוק.
אופירה זנדני (51), חברת עמותת איל"ן, נולדה עם שיתוק מוחין. היא מתניידת עם קביים, נשואה ואם לשלושה בנים.
באומץ רב היא החליטה להשתתף בפרויקט הפסיפס והיא משתפת בחלק מסיפורה: "הגעתי ללשכת הגיוס בגיל 18 ולא הסכימו לגייס אותי לצבא – זו סטירת הלחי הראשונה שקיבלתי. יצאתי לחיים עם התפיסה שאם הצבא לא קיבל אותי, אז אף אחד לא יקבל אותי. גדלתי בבית שבו המוגבלות לא דוברה ונתנו לי להרגיש כמו כולם. בצבא הרגשתי בפעם הראשונה את השוני, ולאחר מכן במשך שנתיים היה לי קשה לתפקד. התחתנתי, ילדתי ילדים, עבדתי ותפקדתי. בגיל 38 הבנתי שהזהות שלי והמוגבלות תופסות את מקומן. לא הכרתי את עצמי, הייתי מאוד במקום המרצה והרגשתי שאין לי קול. החלטתי לעשות שינוי תעסוקתי ולהיות מדריכת שיקום תעסוקתי, וזכיתי ללוות חבר'ה עם צרכים מיוחדים. בגיל 48 החלטתי לתקן ולסגור מעגל – להתגייס לצה"ל, לעלות על מדים וללוות חבר'ה עם צרכים מיוחדים בבא"ח גולני".
זנדני: "הצטרפתי לפרויקט הפסיפס שנוגע ברובד שלי מול עצמי. לעמוד על במה, לדבר ולספר את הסיפור הזה – זה מטורף מבחינתי. זה עיבוד של סיפור החיים שלי. בנוסף, יש כאן חיבור עם שאר הנשים שנותן תחושת שייכות ושיקוף. כל אחת עם ההתמודדות השונה שלה, אבל המכנה המשותף הוא העוצמות שאת מגלה בנשים שלצידך, וזה מפתיע ומרגש גם יחד. זו זכות גדולה וזה לא מובן מאליו מבחינתי בכלל. אנחנו אנשים עם מוגבלויות, יש לנו מה לתת והפרויקט מחזיר לקהילה דרך התיאטרון והאומנות. בנוסף, היכולת להביא את המוגבלות לקדמת הבמה מפחיתה את הסטיגמה, גם ב-2025".
אורית אילון פרידמן, מנכ"לית עמותת איל"ן: "הנשים המשתתפות בפרויקט הפסיפס שלנו הן כוח והשראה גדולה. האומץ לעלות על במה, לספר את הסיפור האישי, להגיע לחזרות על אף המורכבויות וסדר היום הגדוש – זו עוצמה גדולה וריפוי. מהעוצמה הזו כולנו יכולות ויכולים רק ללמוד".
בחודש מרץ הקרוב יתקיים חודש ההתרמה הארצי לעמותת איל"ן, הפועלת למען ילדים ובוגרים עם מוגבלויות פיזיות במטרה לקדם אותם, לאפשר להם להשתלב בחברה הישראלית כשווים, לשפר את עצמאותם ואת איכות חייהם.
מעוניינים לתרום? אפליקציית PayBox או באתר איל"ן –
https://ilan-israel.co.il/
