תנועת "נשים עושות שלום" מסמנת עשר שנים של פעילות נחושה למען הסכם מדיני, מתוך אמונה שרק הסכמים יבטיחו ביטחון לכולם. מאז הקמתה ב-2014, במהלך מבצע "צוק איתן", היא צמחה לכוח משמעותי בשיח הציבורי עם עשרות אלפי חברות מכל קצוות החברה הישראלית – יהודיות וערביות, חילוניות ודתיות, מהמרכז ומהפריפריה. גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, שהותירו צלקות עמוקות, התנועה ממשיכה במאבקה בנחישות ותקווה בלתי מתפשרת.
לא יכלו לשבת בחיבוק ידיים
אורנה שרגאי, מנהלת שותפה בתנועת "נשים עושות שלום", מתארת את הדרך שהתנועה עברה מאז הקמתה ואת המוטיבציה שמניעה אותה גם היום. לדבריה, התנועה נולדה מתוך תחושת דחיפות עמוקה, כשקבוצה של כ-40 נשים ואמהות הבינו שאינן יכול לשבת מהצד ולחכות לשינוי. "כשפרצה מלחמת צוק איתן, היה ברור שזהו סבב נוסף במעגל אינסופי של לחימה, והנשים שהקימו את התנועה הרגישו שהן חייבות לפעול – לא רק למחות, אלא לשנות מציאות", היא מספרת. שרגאי, שהצטרפה בהמשך הדרך, מציינת כי למרות האתגרים, העשייה המתמשכת הוכיחה עד כמה כוח נשי יכול להוביל שינוי.
בתחילת הדרך הייתה זו קבוצה קטנה, אך עם השנים התנועה גדלה לעשרות אלפי נשים מכל הקשת הישראלית – חילוניות ודתיות, ימניות ושמאלניות, יהודיות וערביות. "הייתה הבנה שאם לא ניאבק על הסכם מדיני, מעגל הדמים יימשך לנצח", אומרת שרגאי. כבר בשנה הראשונה, הנשים פעלו ללא הפסקה – שביתת רעב של חמישים ימים מול בית ראש הממשלה, צעדות מחאה מרחבי הארץ לירושלים, והגעה לעוטף עזה כדי להשמיע את זעקת התושבים במוקדי קבלת ההחלטות. "אחרי ה-7 באוקטובר היינו שבורות, אבל הדבר הראשון שעשינו היה לעמוד לצד משפחות החטופים. מאז ועד היום, לא עצרנו לרגע. אנחנו שם, ונמשיך להיות שם עד שהאחרון והאחרונה ישובו הביתה", מוסיפה שרגאי.
מעבר לכך, התנועה דורשת לא רק את השבת החטופים, אלא גם את סיום המלחמה והתחלת תהליך מדיני, מתוך הבנה שהמלחמה הוכיחה: בלי הסכמים, אין ביטחון. "אחרי מלחמת יום כיפור, ההסכם עם מצרים הביא לנו גבול שקט כבר יותר מ-40 שנה. השלום הזה לא קרה לבד – הוא דרש אומץ ומנהיגות. גם היום, נדרשים אותם אומץ, מנהיגות וחזון", היא אומרת.
סומיה בשיר, רכזת החברה הערבית בתנועה, מדגישה כי דווקא בזמנים קשים, כשהאלימות משתלטת, יש צורך בפעולה נחושה למען שותפות אמיתית." לאחר ה-7 באוקטובר רבים בחברה הערבית שתקו מפחד ואי ודאות. אני בחרתי לפעול", היא אומרת. "הבנו שזה הזמן לקום ולהמשיך את מה שאנחנו נאבקות עליו כבר שנים – חיזוק השותפות הערבית יהודית במדינה מתוך אמונה ששלום הוא לא חלום, אלא צורך קיומי".
בימים שאחרי המתקפה, נשים בתנועה יצאו למסע לחיזוק הקשרים בין קהילות. הן נפגשו עם משפחות שכולות, הגיעו לערים וכפרים מתוחים, וניסו לאחות את הקרעים. "ישבנו עם משפחות החטופים, עם נשים ערביות שחוו פחד מאלימות גזענית – כי דווקא עכשיו, יותר מתמיד, אנחנו חייבים להיאחז אחד בשני. אם לא נחזיק חזק, הקרע הזה רק יעמיק. למרות החששות, היה ברור שהמאבק חייב להימשך. נשים פחדו, חששו איך זה יתפרש, אבל חזרנו ואמרנו – אסור לוותר. החיים שלנו כאן, העתיד של הילדים שלנו כאן, ואם לא נאבק יחד, נאבד הכל".
כדי לגשר על הפערים, קודמו פרויקטים של דיאלוג בין נשים יהודיות וערביות, גם במקומות מתוחים. שיחות סלון אפשרו לנשים לדבר על הכאב, הפחד והתקווה. "יש רגעים קשים, אבל רק דרך מפגש ודיבור אפשר להתחיל לאחות את השברים".
דווקא מתוך ההרס והכאב של ה-7 באוקטובר, צמחו ניצני שינוי. נשים מכל הקהילות, גם כאלה שהתרחקו בעבר, מתחילות להבין שהדרך לחיים בטוחים חייבת לעבור דרך הידברות. בשיר מסכמת במסר חד: "נשים עושות שלום לא נולדה מתוך נוחות – אלא מתוך כאב ושליחות. גם עכשיו, כשהמציאות מטלטלת, אנחנו כאן כדי להזכיר שאין דרך אחרת. אין לנו את הפריווילגיה להרים ידיים".
פעילות שטח בלתי פוסקת
במהלך השנים, "נשים עושות שלום" הובילה מחאות, צעדות ודיונים בכנסת מתוך הכרה שהיעדר אופק מדיני מנציח מעגל דמים. שביתת הרעב בת 50 הימים, הצעדות מראש הנקרה לירושלים ומעוטף עזה – כולם נועדו להתריע מפני ההשלכות של חוסר פעולה. "העוטף היה ועודנו פצצה מתקתקת, והכתובת הייתה על הקיר", אומרת שרגאי. "אסור לנו לחזור לשגרה שבה אזורים שלמים מופקרים לגורלם".
ליאורה הדר, פעילה ותיקה בתנועה ותושבת השומרון, מדגישה שהשיח המדיני חייב לכלול את כל מי שגר בין הירדן לים: "אם וכאשר יהיה הסכם - אנחנו נהיה אלו שיצטרכו לחיות איתו ביום שאחרי", היא אומרת. אחת לששה שבועות לערך, נפגשות נשים משני צידי הקו הירוק, מתנחלות ונשים מהתנועה, כדי להכיר ולדבר, גם כשיש מחלוקות. "הדיאלוג הזה הוא לא רק צורך או רצון פוליטי, אלא הדרך שלנו להתקיים כאן יחד, ולבנות עתיד משותף המבוסס על הבנות והסכמות".
אחת המשתתפות הקבועות, רחל כהן ז"ל מקדומים, התמידה להגיע למפגשים מתוך אמונה בשיח משותף. "כשנרצחה בפיגוע, זה המחיש לנו כמה העשייה המשותפת שלנו משמעותית וחשובה", אומרת הדר. למרות הקושי, היא אופטימית: "נשים שלאו דווקא מסכימות שהסכם מדיני הוא הדרך הנכונה, פתוחות להקשיב ושואלות שאלות, וזה הסדק שדרכו התקווה יכולה להיכנס".
מעמד ציבורי ותגובות מהשטח
למרות העשייה המרשימה, התנועה סופגת גם ביקורת קשה. בעיני רבים, פעילותן של 'נשים עושות שלום' נתפסת כחלום נאיבי, מנותק מהמציאות הביטחונית המורכבת של ישראל. עם זאת, האירועים האחרונים יצרו שינוי מסוים בתפיסת הציבור. "אחרי ה-7 באוקטובר, רבים הבינו שמלחמה אינסופית היא לא פתרון, ושיש למצוא דרך אחרת", אומרת בשיר. "אנחנו שומעות יותר קולות שאומרים – אולי בכל זאת יש צורך בפתרון מדיני? אולי בכל זאת צריך לשבת ולדבר?"
"אנו רואות מה קורה כשמנהלים מלחמה ללא תכלית מדינית – ההצעה שלנו רלוונטית היום יותר מאי פעם", אומרת שרגאי. לאורך השנים, התנועה קידמה את 'חוק חלופות מדיניות תחילה', שמטרתו לחייב את הממשלה והקבינט לבדוק פתרונות מדיניים לפני יציאה למבצע צבאי. "אם החוק הזה היה קיים, ייתכן שכל המציאות שלנו הייתה אחרת", מוסיפה בשיר.
יחד בכאב, יחד בתקווה
רבים זוכרים את פועלה של ויויאן סילבר ז"ל, ממייסדות התנועה שנרצחה בבארי ב-7 באוקטובר. מותה חיזק את ההבנה שמאבקן חייב להימשך. "ויויאן האמינה ששלום הוא הדרך היחידה לביטחון", אומרת הדר. מורשתה ממשיכה להדהד, והיא הפכה לסמל של תקווה ונחישות.
חלק מהמורשת הזו הוא השותפות עם 'נשות השמש', תנועת אחות פלסטינית שהוקמה בהשראתן. "למרות הטלטלה, הקשר לא נותק לרגע", אומרת בשיר. "יחד יצרנו את קריאת האימהות הישראליות והפלסטיניות, כי רק הסכמים יובילו לביטחון". שרגאי מסכמת: "כל תנועה פועלת מול הציבור שלה, אבל המטרה משותפת – לגדל ילדים לחיים".
הכרה עולמית ומבט קדימה
פעילותן של "נשים עושות שלום" חורגת מגבולות ישראל וזוכה להכרה בינלאומית משמעותית. התנועה הוכרזה כמועמדת לפרס נובל לשלום 2025, נכנסה לרשימת נשות השנה של מגזיןטיים וזכתה בפרסים יוקרתיים נוספים. "אנחנו מקבלות תמיכה מרחבי העולם – מארגונים חברתיים, מקהילות יהודיות ומדמויות משפיעות כמו הילרי קלינטון, מריל סטריפ, ג'ורג' ואמל קלוני", מספרת שרגאי.
לצד ההכרה הבינלאומית, חברות התנועה נחושות להמשיך להיאבק. "אנחנו פועלות להרחיב את התנועה, להחזיר את השיח המדיני למרכז ולהוביל שינוי", אומרת שרגאי. במסגרת זו הוקם "קבינט הנשים" – קואליציה של ארגוני נשים ואימהות הלוחצת על מקבלי ההחלטות, לצד קידום מחדש של "חוק חלופות מדיניות תחילה", מתוך הבנה שהפתרון הצבאי לבדו לא יוביל לביטחון.
התנועה מתכננת להעמיק את השותפות היהודית-ערבית, מתוך אמונה שהידברות היא המפתח לאמון וליציבות. במקביל, יתחזקו הקשרים עם קהילות תומכות בעולם במטרה להביא את קולן של הנשים הישראליות לבמות מרכזיות. "אנחנו לא רק צופות מהצד, אנחנו מובילות שינוי" מסכמת הדר, "לא נחדל לפעול עד שנגיע להסכם מדיני וביטחון אזורי. אחרי עשור של עשייה מסורה ונחושה, אנחנו רק מתחילות".
תנועת "נשים עושות שלום" ניסחה יחד עם תנועת "נשות השמש" הפלסטינית את "קריאת האימהות" הקוראת להפסקת מעגל הדמים ולקידום הסכם מדיני בין העמים. לינק לקריאת האימהות:
www.womenwagepeace.org.il/women-partners-for-peace
בשיתוף עם "נשים עושות שלום"
