פערים מגדריים בתחום הבריאות אינם תולדה של מקרה, אלא תוצאה של השתקה וחוסר שיח במשך שנים ארוכות על נושאים הנוגעים לגוף הנשי. שנים רבות התמודדו נשים עם תסמינים פיזיים ונפשיים מבלי לפנות לעזרה, אם בשל חוסר מודעות והדחקה ואם מתוך תחושה שאין מקום להתלונן או לשתף.
עמותת "נשים לגופן", שהוקמה ב-2005, נוסדה מתוך רצון לשפר את איכות חייהן של נשים ועל רקע דחיקת בריאות האישה לשולי השיח. היא פועלת לקידום ולעידוד שיח פתוח על גוף האישה וזכויותיה, מנגישה מידע מהימן ויוצרת מרחבים תומכים, כך שנשים ירגישו ביטחון לדון ולעסוק בנושאים המגוונים בכל שלבי החיים.
העמותה מפעילה מרכז ידע באתר שלה, המציע מידע מקצועי בשפה נגישה וברורה, בנוסף לסדנאות והרצאות בהתאמה תרבותית שמיועדות לנשים בכל הגילים, מנערות ועד לנשים בזקנה, מקהילות שונות. מרכז הידע כולל תכנים בעברית ובערבית, סרטונים, פודקאסטים ומאמרים, שמנגישים מידע רפואי ונפשי על נשים ולנשים. פעילויות בשפה הערבית בולטות במיוחד, והעמותה רואה בהן אפיק ייחודי שמסייע להגיע לקהלים שהגישה שלהם למידע מוגבלת.
אני וגופי
מי שעומדות בראש עמותת "נשים לגופן" הן היו"רית, נאוה ברוורמן, והמנכ"לית, רוני נוף מלץ, שמובילות את העמותה באדיקות לקידום שוויון מגדרי בקהילה. "כשילדתי את בתי הבכורה לפני 13 שנה, נפקחו לי העיניים", משתפת נוף מלץ. "נחשפתי להרבה תפיסות מקובעות ולהפרדות ג'נדריות, ואין כמו האישי לחבר למטרות נעלות ולחתור לפעולה".
נוף מלץ מספרת כי ההשראה להקמת העמותה לפני שני עשורים על ידי דנה וינברג הייתה הספר האמריקאי "Our Bodies, Ourselves" שהעניק זווית חדשה לנושא בריאות האישה. הספר, שעוסק בהבנה ובחיבור לגוף הנשי לאורך מעגל החיים, עורר אצל וינברג השראה להקים פרויקט מקומי עם תכנים המתאימים לישראל. "המטרה הייתה ליצור מארג ידע שמהווה קול לנשים מכלל השכבות החברתיות", מדגישה נוף מלץ. כך נולד פרויקט פורץ הדרך, הכולל כתיבתם של שני ספרים בעברית ובערבית, שמאגדים מידע רפואי, מקצועי ואישי על בריאות האישה. בסיום פרויקט הספרים הובילה העמותה פעילות שטח רחבה, עם סדנאות והרצאות במגוון שפות שמטרתן ליצור מרחבים אינטימיים לנשים בכל הגילים, שבהם יכלו לדבר על נושאים מושתקים כגון דימוי גוף, זכויות מול מערכת הבריאות, מיניות ומערכות יחסים, כשאחד העיקריים בהם הוא נושא גיל המעבר.
מדוע זה נושא כזה חשוב?
"בישראל יש בכל רגע נתון כמיליון נשים בגיל המעבר, גיל שנחשב לאמצע החיים, ועדיין מדובר בנושא שכמעט לא מקבל התייחסות מספקת וסובל מהקשרים שליליים, עם שמות כמו 'גיל הבלות'. תסמינים כמו עייפות, קשיי שינה, דליפת שתן, עלייה במשקל, ירידה בזיכרון ובריכוז, יובש נרתיקי ועוד נתפסים כבעיות נפרדות, שלא תמיד מקושרות לגיל המעבר. חוסר הידע הזה מוביל לכך שרק מעט נשים פונות לייעוץ רפואי, וגם כשהן פונות, הן לא תמיד מקבלות מענה הולם. בנוסף, קיימת תפיסה חברתית שנשים 'אמורות לסבול': החל בכאבי וסת בגיל צעיר, הריונות ולידות, או בהתאמות למודל יופי נשגב – דבר שבולט גם בגיל המעבר. אנחנו מבקשות לשנות את הנורמה הזו ולהראות שיש לנשים מגוון דרכים לשפר את איכות חייהן".
המלחמה יצרה קשיים ואתגרים נוספים עבור נשים?
"בהחלט. בתקופה הזו חווינו אתגרים לקיים סדנאות לנשים. מלבד יישובים שפונו, נשים רבות הפנו מאמציהן לטיפול בבית, בילדים שמסגרות החינוך שלהם הופסקו, בבני משפחה שהתגייסו ללחימה, או כאלה שנטלו בעצמן חלק במערכה. החלטנו לערוך מחקר שכלל סקר מקיף בקרב נשים צעירות ונערות בגילאי 16–26, יהודיות וערביות. הסקר בחן את השפעות המלחמה על בריאותן ורווחתן, עם התמקדות בהשפעת החשיפה האינטנסיבית לרשתות החברתיות ולתכנים קשים – כולל אירועי פגיעה מינית. הממצאים היו חד-משמעיים: ניכרת השפעה משמעותית בעקבות חשיפה לתכנים על המלחמה. מעל 90% מהמשיבות חוו מצוקה רגשית, ו-74% דיווחו על עלייה בצריכת רשתות חברתיות, מה שהגביר את תחושת חוסר הביטחון והמצוקה. בנוסף, ניכרה השפעה על הבריאות הפיזית: מעל מחצית מהמשיבות דיווחו על שינויים בהרגלי אכילה ועלייה בצריכת סוכרים ופחמימות. כשליש דיווחו על שינויים במחזור החודשי, רבות דיווחו על שינוי בתחושת הביטחון ועל שינויים במערכות יחסים ובחשק המיני. כל אלה מדגישים את הצורך הקריטי ביצירת ערוצי תקשורת טובים יותר וכלים לשליטה על התכנים הנצרכים ברשתות החברתיות".
לאתר העמותה >>>
בשיתוף עמותת נשים לגופן
