כבר למעלה משלושה עשורים שיולי וולמן פועלת כאדריכלית ומעצבת פנים, בעיקר בתל אביב – העיר שבה נולדה, גדלה וחיה. אבל דרכה אל המקצוע לא הייתה מובנת מאליה. "ההורים שלי לא רצו לשלוח אותי ללמוד בטכניון", היא מספרת. "הם חשבו שאדריכלות היא לא מקצוע לנשים. למדתי חינוך מיוחד ועבדתי בבית חולים פסיכיאטרי, אך החלום ללמוד אדריכלות היה שם תמיד, ובשלב מסוים החלטתי לעשות את המפנה".
מבחינת וולמן אין באמת קו גבול ברור בין אדריכלות לעיצוב פנים. "זה טנגו", היא מסבירה. "אי אפשר לתכנן מעטפת בלי לדעת מה קורה בפנים – וההפך. כשמשאירים פינה לא פתורה, היא תישאר כזאת לנצח. זה לא יהיה תכנון, אלא טלאי".
דבר נוסף שוולמן מקפידה עליו בעבודת העיצוב הוא שילוב חומרים. "אנחנו לא חיים בחומר אחד", היא אומרת. "אנחנו משתמשים באבן, זכוכית, עץ, בד, מתכת. משלבים חומרים וצבעים שיוצרים עומק ואופי, בלי ליפול לטרנדים – הם מתיישנים, בדיוק כמו אופנה. בית צריך להיות 'טיימלס', שגם בעוד עשר שנים לא נרגיש את שנת הייצור שלו".
איך את מאזנת בין חזון הלקוחות לקו העיצובי שלך?
"כשאני פוגשת לקוח, אני קודם כל מקשיבה לרצונות ולומדת אותו. לרוב לקוחות בוחרים בי בגלל הקו המודרני שמאפיין את עבודותיי, אבל כבר קרה שהבנתי שהלקוחות חולמים על בית כפרי־אנגלי עם נגיעות מרוקאיות. אני לוקחת לשם, אבל דרך הפרשנות שלי".
איפה אפשר לחסוך ואיפה ממש לא?
"לא חוסכים במה שלא ניתן להחליף", וולמן מדגישה. "ריצוף, תאורה שקועה, חלונות ומטבח – אלו הבסיס. אפשר לחסוך בדברים מתחלפים: תאורה דקורטיבית וריהוט. דלתות מעולות לא חייבות להיות יקרות. חדר ילדים יכול להיות מושלם גם עם פריטים מאיקאה או אלי אקספרס. החוכמה היא לשלב, כי פריט אחד איכותי יכול להרים את כל החלל.
"אחד הפרויקטים המשמעותיים עבורי היה טאון האוס צפוף בתל אביב. בפרויקט נאלצתי לוותר על שטח רצפה יקר רק כדי להכניס אור מלמעלה לכל ארבע הקומות, בגלל חזית אטומה עם השכנים. עד היום שולחים לי הלקוחות תמונות של אלומות האור שחודרות מהצד בזוויות מפתיעות".
לדעתה של וולמן, אין הבדל מגדרי בעולם העיצוב והאדריכלות. "זו קלישאה", היא אומרת, "אבל ביזמות נדל"ן התמונה שונה. הנשים בתחום הזה מעטות. המסר שלי עבורן הוא: אל תנסו להיות מישהו אחר. בעולם הנדל"ן הערך האמיתי מגיע דווקא כשמתווים דרך משלכן".
יולי וולמן בע"מ
לפנייה במייל >>
למעבר לאתר >>
בשיתוף יולי וולמן בע"מ
