בעת שבה עצם המונח דו-קיום נמצא תחת מתקפה, אי אפשר שלא להתפעל לנוכח הצלחתה של מכללת קיי לייצר מציאות מקבילה. במכללה, בין המובילות בישראל להכשרת מורים, לומדים בכפיפה אחת ובשיעור כמעט שווה סטודנטים מוסלמים ויהודים המתעתדים להיות מעצבי הדור הבא של החברה הישראלית.
"אנחנו מכללה מאוד ייחודית", מסביר פרופ' אריה רטנר, שיסיים בקרוב את שנתו הרביעית כנשיא המכללה. "אנחנו נטועים עמוק בפריפריה הדרומית בבאר שבע, ואנחנו המוסד האקדמי שבו האחוז הגבוה ביותר של סטודנטיות וסטודנטים ערבים. רובם בדואים והרוב הגדול מכאן, מהפזורה הבדואית. אנחנו עושים הרבה כדי לשלב את ערכי הרב-תרבותיות, הדו-קיום והחיים המשותפים בין ערבים ויהודים, לתוך הלימודים האקדמיים בפרט והחיים הסטודנטיאליים בכלל".
לדבריו של רטנר, במכללת קיי טמון אחד מהמפתחות העיקריים לאחת מהבעיות האסטרטגיות הבולטות של מערכת החינוך הישראלית בשנים האחרונות, היעדר כוח הוראה איכותי. בעוד במגזר היהודי יש מחסור מובהק במורים, הרי שבמגזר הערבי יש עודף מורים. לכאורה הפתרון המושלם היה השמת מורים ערבים בבתי ספר יהודים.
אלא שכאן, מעבר לקושי הנובע מהמחיצות התרבותיות בין החברות, עולה גם נושא אחר: מחסום השפה. בדומה למקביליהם היהודים והשפה הערבית, גם תלמידי מערכת החינוך הערבית בדרום מסיימים את לימודיהם כשהעברית רחוקה מלהיות שגורה בפיהם.
לסגור את פער השפה
לאחרונה היה שותף פרופ' רטנר בדיון שהתקיים עם אנשי המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) בנושא מחסום השפה. "כמעט כל מי שמסיים תיכון במגזר הערבי בדרום יוצא אחרי 12 שנות לימוד ללא ידיעת השפה העברית. החסם הזה מהווה מכשול גדול בכניסה לעולם האקדמיה הישראלי. התלמידים האלה נדרשים לעבור את מבחן יע"ל (מבחן שליטה בעברית) לפני הכניסה למכללות ולאוניברסיטאות, ואנחנו נאלצים לוותר על מי שלא מצליח לעבור אותו", מסכם רטנר.
איך פותרים את זה?
"אחד החלומות שלי הוא להקים בתוך הקמפוס של מכללת קיי אקדמיה לשפה העברית. מקום שבו נאפשר לסטודנטים האלה סביבה שבה יוכלו לשקוד על השפה במשך כסמסטר לפני שהם נכנסים למוסדות ההשכלה הגבוהה, ולעבור את הבחינה הזו בקלות. לצורך קידום הרעיון הזה אני עובד עם משרד החינוך ומנסה גם לגייס גורמים במל"ג".
עד כמה זה מהותי בעיניך?
"אני מסתכל על שפה כגשר בתוך החברה. סטודנט ערבי שתהיה לו שליטה טובה בשפה העברית יוכל להשתלב בקלות רבה יותר במעגלי התעסוקה. אם נשער בנפשנו מפקח או מנהל שיראיין מועמד מהמגזר הערבי, אחד שהצטיין בלימודיו ויש לו תעודת הוראה, אבל השפה העברית שלו דלה – לצערנו ברור שהוא יימנע מלקחת אותו. אם בכל זאת יעסיק אותו, ביום לאחר מכן יבואו ההורים ויתהו בצדק כיצד מעסיקים מורה שאינו שולט בשפה העברית".
איך הגענו למצב הזה?
"יש פה כשל של מדינת ישראל ופער שנוצר בעקבותיו, וצריך לסגור אותו. הרי מדובר על חינוך ממלכתי במגזר הערבי, אבל הם מסיימים בשיעורים גבוהים ללא ידיעת השפה העברית. חשוב לציין, זו בעיה שאנחנו כמכללה לא יכולים לפתור בעצמנו כי אין לנו תקציבים. השאיפה היא שהאקדמיה הזו שאני חולם לבנות כאן במכללת קיי תשרת גם כאלו שרוצים ללמוד במוסדות אחרים, כמו אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. אני אכן מעוניין שנהיה חוליה משמעותית בשרשרת הזו, שתאפשר ליוצאי המגזר הערבי בדואי בדרום לרכוש את השפה העברית ברמה גבוהה יותר, וכתוצאה מכך להשתלב במעגלי תעסוקה נוספים בחברה הישראלית".
למה לא מורה ומהנדס?
המסלול האישי של פרופ' רטנר פוגש באופן סימבולי את האתגרים במכללת קיי. רטנר, פרופ' אמריטוס מאוניברסיטת חיפה בתחומי המשפט והקרימינולוגיה, הוא חוקר ומרצה בולט בתחומים אלו ב-40 השנה האחרונות. הוא עסק במחקריו במידה רבה בדרך שבה מערכות המשפט והאכיפה מתקשות לנהל הליכים הוגנים כאשר מדובר במיעוטים. המחקרים שלו הוכיחו בצורה אמפירית וסטטיסטית כיצד אדם המשתייך למיעוט כזה או אחר מוצב בעמדת נחיתות משמעותית אל מול המערכות האלה, כתוצאה מהטיות חברתיות וקוגניטיביות.
אלא שבניגוד לאתגרים הסוציולוגיים שמכללת קיי מתמודדת איתם, אולי האתגר הגדול ביותר של פרופ' רטנר הוא בכלל בירוקרטי וקשור בעבותות לעולם האקדמי ממנו הוא מגיע. המכללה, שכיום כפופה מבחינה תקציבית למשרד החינוך, מבקשת להסתפח מבחינה תקציבית למל"ג ולזרוע התכנון והתקצוב שלה (הות"ת). יש לציין שכבר כיום המכללה כפופה מבחינה רגולטורית למל"ג (בכל הנוגע לתכנים אקדמיים), אך לא מבחינת תקצוב.
"במדינת ישראל מתנהל זה עשרים שנה דיון האם להכפיף באופן מלא את המכללות לחינוך ולהוראה למל"ג, אותה מטרייה תחתיה חוסות כל המכללות הציבוריות", מספר רטנר. "מסתמן שהדבר הזה סוף סוף עתיד להיות מוכרע בזמן הקרוב. אנו בין שלוש המכללות המובילות להוראה בישראל מבחינת גודל ואיכות, כך שאנו צופים ומקווים שנקבל את האישור הזה".
למה זה כל כך חשוב?
"ראשית, התקציבים משמעותית יותר גדולים ומאפשרים פיתוח נרחב יותר. בנוסף, אני מעוניין שמכללת קיי תקבל הרשאות לפתוח תוכניות לימוד והענקת תארים במספר תחומים הנתפסים כתומכי הוראה. אם זה טיפול בלקויות דיבור, למשל. כלומר, לא רק הכשרת עובדי הוראה. זה מהותי מאחר שבעוד מעמד המורה בישראל אינו טוב, אם נוכל להכשיר מורים שיהיה להם בנוסף תארים במקצועות משיקים, נוכל לייצר מורים ברמה גבוהה יותר – וגם למשוך אוכלוסיות שכרגע נמנעות מלעסוק בהוראה".
מה לדעתך צריך לעשות על מנת לשדרג את מעמד המורה?
"הדבר הכי טריוויאלי הוא כמובן לתת למורה הרגשה שהוא שווה עבור החברה והמעסיק. בסופו של דבר, כמו שבהייטק חשוב להשתכר ברמה גבוהה, גם כאן מדובר באנשים שהשקיעו ועובדים לא פחות. הם משקיעים שעות רבות בכתיבת מערכי שיעור והוראה, אז בראש ובראשונה צריך לתת להם שכר הולם יותר. אפילו חברי סגל שלנו, אקדמאים עם תואר שלישי, מקבלים שכר שלצערי הוא מביש.
"מעבר לכך, אני חושב שצריך להשוות בין תואר B.Ed (תואר ראשון בחינוך ובהוראה) ל-B.A. נכון להיום, בוגר ממכללת הוראה לא יכול להמשיך לתואר שני אם הוא מעוניין להתפתח. המסלול הזה סגור כרגע מבחינתו. אז אם נאפשר למכללות חינוך לייצר מסלולים דו-חוגיים, נניח מורה ומהנדס, מורה וכלכלן, כלומר ניתן לסטודנטים האלה את ההזדמנות הזו להתפתח לכיוונים שונים, זה ישפר את המעמד והתדמית של המקצוע. כלומר, זה לא רק הכסף, זו גם הדרך שבה אנחנו בונים את מערך הכשרת עובדי ההוראה בישראל. הסוגיה הזו זקוקה לשדרוג ענק, ואם לא נתעורר, לא נהיה שם".
כיתות מציאות מדומה ו-AI
כיום, כש-ChatGPT הוא גם נחלתם של תלמידים בבית ספר יסודי, המורים נדרשים להפגין יכולות טכנולוגיות לא מעטות לצד המיומנויות המסורתיות להן נדרשו עד כה. "הקפיצה הזו פשוט נהדרת", מספר רטנר ומתאר את הדרך שבה הוטמעה החוויה הטכנולוגית בשיטות ההוראה במכללה. "מהכיתה המסורתית של טורי שולחנות וכיסאות ומורה שעומד בחזית, ההוראה נכנסת לעולם חדש של שימוש בטכנולוגיות מתקדמות כסימולטורים, משקפי מציאות מדומה ו-AI. אני וחבר סגל נוסף ביקרנו בארה"ב לפני מספר חודשים, התרשמנו ואנחנו כרגע בשלב מאוד מתקדם של הטמעת חלק מהטכנולוגיות האלו".
עד כמה זה משמעותי עבורכם?
"זה משהו שאני דוחף באופן אישי. אנחנו מקימים פה מרכז לפיתוח, קידום והטמעת טכנולוגיות חדשות בהוראה, כשהשאיפה היא להפוך את מכללת קיי לחלוצה ולמובילה בתחום במדינת ישראל. המטרה היא ליצור את 'הכיתה של מחר', מרחב למידה דיגיטלי שבו מורה או מנחה יכולים לעבוד ביחד עם הילדים.
"רק לשם הדוגמה, לאחרונה התנסיתי בסימולטור של מציאות מדומה בתחום הביולוגיה בפרק על מערכת הלב והעורקים. אני יכול להעיד שאת החוויה שעברתי אי אפשר לקבל בשום ספר או אתר אינטרנט. שום מורה, טוב ככל שיהיה, לא יאפשר לתלמיד לטייל בעורקים, בחדרים ובעליות של הלב וללמוד בצורה תלת-ממדית. זו חוויית לימוד משודרגת ושונה לגמרי".
בשיתוף מכללת קיי
