במהלך העשורים האחרונים, מנהלי שרשראות האספקה העולמיות עבדו במרץ על מנת להגיע לנקודת האופטימום שתאפשר יעילות, תחרותיות ורווחיות עבור כלל השחקנים לאורך השרשרת.
כולנו נהנינו מכך כצרכנים - מבחר, איכות, מחיר וזמני אספקה קצרים הפכו שגרתיים, ועם המהפכה הלוגיסטית של שילוח עד לדלת הלקוח, שהועצמה עוד יותר בתקופת הקורונה, כבר שכחנו לחלוטין מהקונספט של "זמני המתנה" למוצר נחשק.
אבל כל מכונה יעילה תלויה בביצוע מושלם של כל חלקיה, וכאשר בורג אחד מתחיל לחרוק, המכונה כולה יוצאת מאיזון שקשה מאוד לחזור אליו. מגפת הקורונה העולמית היא הרבה יותר מאשר חריקה של בורג כזה או אחר. במשך כמעט שנתיים תמימות, כל שרשרת האספקה הגלובלית נפגעה - החל משלב אספקת חומרי הגלם, עבור בייצור התעשייתי וכלה בחברות השילוח והלוגיסטיקה (למעט משלוחי האוכל שפרחו). כל אלה התמודדו עם צניחה בביקוש לצד כוח עבודה שנמצא בסגר או במחלה.
הצרכנים משלמים את המחיר
אבל אם חשבנו שהמצב ישתפר ברגע שנלמד להתנהל לצד הקורונה, הרי שהמשבר הוחרף ביתר שאת עם יציאת העולם מהסגרים השונים בשנה האחרונה. אם במהלך הסגר, צפינו בעליית עקומת הביקושים למוצרי אלקטרוניקה המאפשרים גישה מרחוק (מה שהוביל בתורו למשבר השבבים) ולשירותים מקוונים, הרי שעם יציאת העולם המערבי ברובו לשגרת חיים תקינה, חזרו הצרכנים לצרוך ועקומת הביקוש לסחורות חזרה לרמות של טרום המגיפה, ואף למעלה מכך - ביטוי של הון נזיל רב שנצבר במהלך המגיפה. אך אליה וקוץ בה - רצפת ייצור מרכזית, קרי סין, עדיין מתנהלת תחת מדיניות "אפס הדבקה" ובאופן כזה, יש קושי לעמוד בביקוש הגלובלי העצום למוצרים וחומרי גלם.
בנוסף, עולמות הספנות, השילוח והלוגיסטיקה התנהלו גם הם על מי מנוחות ובמשך תקופה ארוכה חברות הספנות פעלו באחוזי רווח נמוכים מאוד. עם הגעתה של הסערה המושלמת בצורת קורונה, רווחי החברות הללו זינקו באופן משמעותי, דבר שאפשר להם לחדש את צי האניות ולהגדיל באופן ניכר את נפח המכולות המשונע בין היבשות. אך שוב, גם כאן אנו נתקלים בצוואר בקבוק נוסף בדמות קיבולת הנמלים. תורים של אוניות מחוץ לנמלי הים הם לא תופעה המוגבלת לישראל ובמרבית נמלי ארה"ב העמוסים ממילא, משתרכים תורים ארוכים של אוניות רבות, והצרכנים ברחבי העולם משלמים את מחיר העיכובים.
להגדיל ולגוון את היצוא הישראלי
עד כאן סקירת האתגרים, אז מה אפשר לעשות?
מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה אמור על פיתוח ושיפור סחר החוץ של מדינת ישראל, ובכלל זה צמצום הסיכונים אליהם חשוף המשק הישראלי. אחת הדרכים המרכזיות בהן ניתן להשיג מידה מסוימת של וודאות ויציבות בתקופה הנוכחית היא באמצעות הסתמכות על רשת הסכמי הסחר עליהם חתומה ישראל מול שותפות הסחר שלה בעולם.
מהו הסכם סחר? הסכם סחר הוא מסגרת מוסכמת בין שני צדדים או יותר, המאפשרת הסדרת, הפחתת ואף הסרת מכסים, מכסות וחסמי סחר אחרים, במטרה להקל על הסחר ההדדי בין כלל הצדדים השותפים להסכם. רשת ההסכמים הנרחבת עליה חתומה ישראל אל מול שותפות סחר מרכזיות בעולם, עשויה לסייע בצמצום מקרים של אי-הבנה ובניית אמון הדדי ארוך טווח אל מול שותפים עסקיים פוטנציאליים בעולם.
לישראל יש הסכמים עם כלכלות מרכזיות דוגמת ארה"ב, האיחוד האירופי, מרקוסור (ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי), בריטניה וטורקיה, ובשנה האחרונה נוסף גם הסכם סחר חופשי עם איחוד האמירויות, שיהווה גשר חשוב לאחד ממרכזי הסחר הגדולים בעולם.
בנוסף לתשתית הסכמי הסחר הנרחבת, מפעיל מנהל סחר חוץ רשת גלובלית של 45 נספחים כלכליים הפרושים בבירות הסחר הגלובליות. תפקידם של הנספחים הכלכליים הוא להגדיל ולגוון את הייצוא הישראלי ולמשוך השקעות זרות לישראל, בין אם על-ידי מענה לבקשות ספציפיות של יצואנים ישראלים ובין אם על-ידי הפצת הזדמנויות עסקיות בשוק היעד ורקימת קשרים דיפלומטיים-כלכליים עם גורמי מפתח מקומיים. על-ידי כך מתאפשר לחברות הישראליות החפצות בכך, לבנות שרשראות אספקה אלטרנטיביות באמצעות הרחבת והגדלת מערך הקשרים המקצועיים והאישיים שלהם עם שותפים עסקיים בשוקי ייצוא.
לאפשר יצוא מהיר ושוטף
יותר של סחורה ישראלית
אין פירוש הדבר שמדובר במשימה קלה כלל ועיקר. פיתוח, יצירת ובעיקר שימור הקשרים הללו דורש תחזוקה שוטפת. נדרשת גישה מקצועית בעלת ראייה ארוכת טווח על מנת להשקיע בפיתוח הקשרים האסטרטגיים בשווקים הקיימים והעתידיים של החברה לאורך שנים. בין אם על-ידי מנהלי הפיתוח העסקי ובין אם על-ידי מנהלי הרכש ושרשראות האספקה.
עם חזרתן של הטיסות אל חיינו, מומלץ לחברות הישראליות לבחון אפשרות לקבוע פגישה עם הנספח הכלכלי ו/או צוות הנספחות המורכב מקציני וקצינות סחר מקומיים, במטרה לבחון את האסטרטגיה העתידית של החברה בשוק המקומי/האזורי. הנספח וצוותו יכולים לסייע במיפוי השחקנים המקומיים הרלוונטיים, באיתור ספקי משנה חלופיים, בפתרון בעיות נקודתיות מול שירותי המכס והייבוא המקומיים על מנת לאפשר ייצוא מהיר ושוטף יותר של סחורה ישראלית.
משבר הקורונה אולי מאחורינו ואולי לא, תלוי מאיפה מסתכלים. אבל הוא רק דוגמא אחת קטנה הממחישה את חוסר הוודאות בסחר העולמי. חברות אשר נערכו מראש למשבר לא ידוע, הצליחו לשרוד את הגל וככל הנראה מתכוננות כבר לגל הבא. עליית הריבית? אינפלציה? משבר האבטלה השקטה? לא ניתן להתכונן מראש לכל תרחיש, אך בעזרת ניצול נכון של הכלים אותם מעמידה מדינת ישראל לטובת היצואנים, ובאמצעות טיפוח רשת גלובלית של קשרים אינטימיים, ארוכי טווח, המושתתים על הבנה וכבוד הדדי, ניתן לצמצם את מרכיבי חוסר הוודאות ולהתכונן באופן אופטימלי ליום גשום.
הסכמי הסחר שנחתנו, ההסכמים שבדרך
הסכמי סחר בתוקף של מדינת ישראל (בסוגריים: מועד כניסת ההסכם לתוקף)
- ארצות הברית (1985)
- האיחוד האירופי (2000)
- בריטניה (2021)
- אוקראינה (2021)
- EFTA (איסלנד, ליכטנשטיין, נורבגיה, שוויץ) (1993)
- טורקיה (1997)
- ירדן (1995)
- מקסיקו (2000)
- מרקוסור (השוק הדרומי המשותף - ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי, פרגוואי) (2010)
- פנמה (2020)
- קולומביה (2020)
- קנדה (1997)
הסכמי סחר שנחתמו/בתהליכי אשרור (בסוגריים: מועד חתימת ההסכם)
- איחוד האמירויות הערבית (2022)
- קוריאה הדרומית (2021)
- גוואטמלה (2022)
הסכמי סחר בתהליכי משא ומתן (בסוגריים: מועד פתיחת המו"מ)
- האיחוד הכלכלי האירו-אסייתי (רוסיה, בלארוס, קזחסטן, ארמניה, קירגיזסטן) (2018)
- הודו (2010)
- וייטנאם (2016)
- סין (2016)
קפיצת המדרגה ביצוא
נתוני היצוא של סחורות ושירותים (במיליארדי דולר ארה"ב) בתקופת הקורונה מלמד על קפיצת המדרגה ביצוא שביצעה ישראל בשנים האחרונות:
2019: 117.5
2020: 114
2021: 143
הכותב הוא מנהל מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה והתעשייה
