שלום לכם נוסעים יקרים, מתא הטייסים. בואו נדבר הפעם לא על מזג האוויר ואורך הטיסה, לא על השירות ועל מיקומם של פתחי החירום, בואו נדבר לרגע על העתיד, של כולנו ושל התעופה בישראל ובעולם. שלום גם לכם נערי ישראל, אלו החולמים ללמוד טיסה, שלא במסגרת צבאית, אך מתקשים לדמיין סכום כסף שיספיק לבלות כמה שנים מעבר לים ואח״כ לקוות להיכנס לחברת תעופה מקומית כחול לבן, בשוק בינלאומי שיסבול בעשור הקרוב ממחסור של חצי מיליון טייסים, אז הדקו חגורות, יצאנו לדרך.
מחקיקה ועד ביטחון וכלכלה
בואו נעשה ניסוי קטן, צפו הערב במהדורות חדשות בערוצי תקשורת זרים מובילים, ובמקביל במשחק כדורגל מליגת האלופות. בשניהם תראו חסויות ענק של חברות תעופה מתנוססות על חולצות שחקנים מובילים ופרסומות עתק בזמני שיא של מטוסים חדישים ודיילות חייכניות בדרך ליעד אקזוטי שטוף שמש.
התעופה היא כבר מזמן לא רק דרך להעביר נוסעים ומטען ממקום למקום. היא כלי ביחסי חוץ של מדינה, מרכיב חשוב בתל״ג ושגריר מבטיח לתיירות ולהיכרות החושף מיליוני מבקרים למדינה עם תעופה חזקה.
ישראל היא מדינה ייחודית מחד גיסא, אולם טוב שתדמה לכלל בנושאים רבים מאידך גיסא. אי של יציבות וכלכלה צומחת, בשכונה מאתגרת. מקור ליזמות ותעשייה עתירת ידע, לצד ממד צבאי איתן ועוד כהנה וכהנה. את המיוחד בישראל כל אחד יכול לקחת כראות עיניו, אך את הדמיון לעולם התעופה נדגיש מיד במארקר חד, תוך שרטוט חמישה כיווני פעולה מרכזיים בינלאומיים וכיצד עלינו להתקדם בהם על מנת להדביק את הפער אל מול העולם ויותר מכך, לממש את הפוטנציאל האדיר שיש לישראל להפוך ל-Aviation Nation.
1. תשתיות תעופה הם אבן היסוד בישראל בשנים האחרונות אנחנו רק סוגרים אותן. מקריית שמונה לעטרות, מאילת ושדה דב. סביבנו נבנים בקצב שדות ענק כמו באיסטנבול, אדיס אבבה והמפרץ הפרסי. שדה תעופה מביא עימו תעשייה ותיירות, מקורות תעסוקה, ובמדינה כמו שלנו עשוי לסייע בפתרון משבר יוקר המחיה והתחבורה גם יחד. שדות תעופה בדרום ובצפון יהפכו את הפריפריה למרכז. במקום להתאמץ לשווא לחבר ביניהן, יביאו באופן טבעי בנייה מואצת סביבם למשפחות צעירות ותעסוקה לכולם. שדות תעופה בעולם יודעים לחיות עם תושבים סמוכים ואינם רועשים כמו פעם, המטוסים שקטים יותר והשדות אינם פועלים בכל שעות היממה, בייחוד לא בלילה.
2. תעופה צבאית ואזרחית המשולבות יחד בתשתיות, היא נוסחה הנהוגה במקומות רבים בעולם דוגמת ארצות הברית. בשדה התעופה הלא קטן בטוסון אריזונה ובמקומות אחרים יש מצדו האחד של המסלול טייסות קרב ומצידו השני מטוסי נוסעים קטנים כגדולים. שילוב תעופה צבאית ואזרחית במרחב האווירי ובתשתיות הקרקעיות מתחייב במדינה כל כך קטנה ואורכית כשלנו. מדוע עלינו להוציא עשרות מיליארדי שקלים מכספי משלם המיסים על מנת להקים תשתיות תעופה חדשות, כאשר אנו יכולים לכונן שימוש דואלי בחלק מבסיסי חיל האוויר המדלדלים היום? השילוב הזה בישראל מתבקש ודורש אומץ לב ומנהיגות, התשתיות התעופתיות הן שדות תעופה, אך גם נתיבים אוויריים ושטחי אימון. במציאות בה יותר ויותר אימונים הופכים לסימולטורים, בצבא ובאזרחות אין מקום יותר לתעופה אזרחית קטנה וחלשה לצד אחות חזקה ואי מתנות כמו התעופה הצבאית, התשתיות הדואליות הן תחילתו של פתרון נכון.
3. חקיקה ותקינה המגדירות את התעופה הישראלית כנכס אסטרטגי, חיוניות לעצמאותה התעופתית של ישראל. על אף הסכמי הנורמליזציה המתרגשים עלינו לטובה בשנים האחרונות, עצמאות היתה ותהיה עקרון מסדר החייה ועתידה של מדינת ישראל. אך עצמאות אינה קוראת באופן תוצאתי ללא חקיקה מסודרת, כזו שתגדיר את מנת הברזל הישראלית לכלי טיס, תחייב תחרות הוגנת אל מול ענקיות התעופה הממשלתיות הגדולות המגיעות לכאן יותר ויותר. אם ארצות הברית מסוגלת לשמור על עבודה מקומית ומסרבת בתוקף להצעות נדיבות מחברות זרות גדולות להקים בסיסים בתוך אמריקה, דבר שיכול גם להוזיל את כרטיסי הטיסה אולם יפגע בעצמאות האמריקנית ובעובדים המקומיים, גם אנחנו יכולים.
4 בסוף זו כלכלה, והתעופה היא מנוע צמיחה מוביל בעשור האחרון ברוב מדינות העולם. בישראל מעט למעלה מארבעה מיליון תיירים, בתוניסיה יש כבר עשרים ושניים מיליון תיירים, וזיכרו שהמקומות הקדושים לשלוש הדתות אינם מצויים בג׳רבה. חמישה וחצי אחוז מהתל״ג הישראלי מגיע מתעופה ותיירות, דמיינו לכם מה יהיה פה עם חמישה עשר אחוז, זה עוד בית חולים בשנה וכמה בתי ספר, זה כסף המונח על הרצפה, חבל שרק בקפריסין ובתוניסיה יודעים לאסוף אותו. אמת יש בעובדה כי מדינת ישראל יקרה, לתושב ולתייר, אין מספיק חדרי מלון ועוד. אלו אינן גזרות גורל כלל וכלל, פתרונות יצירתיים יש ולא מעט, מה גם שלא מתחילים להוסיף תיירים וממשיך להיות יקר, אף אחד גם לא יבנה כאן מלון, אך אם ממשלת ישראל תרצה להגיע בתוך עשור לעשרה אחוז תל״ג תעופתי, אפשר לגרום לכל אלו לקרות.
5 ביטחון הוא חשוב, אתוס ישראלי כביר, אבל לא כל נוסע זר המעוניין לבקר בתל אביב הוא מחבל. הנוסעים במציאות בה אנו חיים יודעים להגיע מכל מקום לכל מקום, שדות התעופה הופכים לצמתים אוויריים - מה שמכונה HUB - אבל אם תנסו לעשות טיסת המשך משדה התעופה בן גוריון, תגיעו לדלת סגורה עם שלט ובו מספר טלפון. הביטחון הישראלי בסוגיות התעופה עבר מזמן מצורך מבצעי לגורם מגביל שלא לצורך, הזנב מקשקש בכלב. הביטחון בעולם מחוץ לישראל קיים גם הוא והרצון להוסיף ולהקשות אינו נדרש ברוב המקרים אלא מזין תעשייה שלמה שבוודאי לא מעודדת אנשים לטוס לישראל. לעיתים האבסורד כל כך גדול עד כי לוחמים וקצינים בני מיעוטים, אשר שירתו בצבא, מסרבים לטוס בחברות ישראליות רק משום יחס מפלה לו הם זוכים. אין לכך כל הצדקה, הסבר או תפישה מבצעית הגיונית.
נוסעים יקרים, אפשר עוד להמשיך ולתאר את עולם התעופה הישראלי לצד שאר העולם, השתקפות שאינה מבשרת טובות אם לא נתחיל לעבוד, ויפה היא שנת העצמאות ה-75 למדינת ישראל. לסגור את הפער ולהיות קצת כמו כולם, בתשתיות ובחקיקה, בביטחון ובכלכלה. לתכנן ולהביט אל העתיד של מדינת ישראל בעשורים הקרובים ולהקים שדה תעופה בכל אזור ואזור מתפתחים, להפסיק לנסות ולחבר את המרכז לפריפריה אלא להפוך אותה למרכז בעצמה ולהשתמש במטוסים ובכלי טיס אחרים לפתרונות תחבורה, ולא רק בכדי שפחות נוסעים יעמדו באיילון בדרך לשדה התעופה, אלא יטוסו מזה הקרוב למקום מגוריהם. בקיצור להיותAviation Nation, להוביל באומץ ולא להיגרר באופטימיות, לייצר את האיך ולהפסיק לספר למה לא, פסימיות איננה תוכנית עבודה.
נתראה באחת מטיסותינו הקרובות.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
תוכן שיווקי
