מטח טילי השיוט והמל"טים המתאבדים ששוגרו לעבר אוקראינה בליל השנה החדשה הדליק נורות אדומות במערב. מצד אחד ניסיון נואש כמעט לפגוע פיזית ותודעתית בתשתיות בקייב, אודסה וחרקוב עם יותר ממאה כלי תקיפה, מצד שני קושי משמעותי ליירט להקות גדולות כל כך של אמצעי תקיפה מדויקים.
אחד הכישלונות הגדולים ביותר של צבא רוסיה באוקראינה היה חוסר הצלחתו להשיג עליונות אווירית. ההצלחה האוקראינית שללה למעשה את יכולת הפעולה של צי המסוקים הרוסי (קרב וסער) ומטוסי הסיוע הקרוב. נטרול אחת מלבנות היסוד של העוצמה הרוסית – סיוע קרוב במסוקים ומטוסי תקיפה, דחק אותם לכיוונים פחות יעילים צבאית והביא את הרוסים לשנות דוקטרינה תוך כדי הלחימה.
על-פי הערכות, ספגו הרוסים כבר בשבועות הראשונים, אבדות בהיקף גבוה מאוד מפגיעת טילי כתף שסיפקו האמריקאים והבריטים לחוליות הנ"מ האוקראיניות. כך הופלו מאות מטוסים ומסוקים, עד כדי כך שהרוסים ויתרו על מרבית יכולות הסיוע הקרוב לכוח המתמרן והפסיקו את רוב הטיסות מעל אזורי אויב עם כלי טיס אלו. גם מערכות טילי קרקע-אוויר S-300 לטווח ארוך של אוקראינה, שיוצרו וסופקו על ידי רוסיה, הוכיחו הרתעה משמעותית.
מה שגם עזר לאוקראינים היו הטילים מונחי מכ"מ, שהותאמו למטוסי המיג-29 שלהם על ידי טכנאים צבאיים של ארצות הברית, שאפשרו להם לתקוף ביעילות את מערכות ההגנה האווירית הרוסית ופגעו קשות ביכולת הרוסית לייצר עליונות אווירית בשמי אוקראינה.
הקושי הרוסי בהפעלת לוחמה אלקטרונית
מלחמת רוסיה-אוקראינה הראתה, כי לוחמה אווירית השתנתה מפעולה קינטית קרובה למעבר הפעלת נשק מרחוק, לוחמה אלקטרונית משבשת מכ"מים וטילים. חיל האוויר הרוסי רוקן במהירות את המאגר המצומצם של תחמושת מונחית מדויקת. הניסיון להתמודד עם הפער הזה, באמצעות תמרון קרקעי, מצא את הכוחות הרוסיים מתמודדים עם ברד קטלני של טילי כתף שסופקו על ידי ארצות הברית ובריטניה.
כך פנו הרוסים להפעלת אש מנגד: הרוסים עושים שימוש במגוון אמצעי תקיפה ארוכי טווח – טילי שיוט שמשוגרים מספינות, מטוסים, טק"ק שהיו לה במספרים נמוכים, נגמרו מהר והיא נאלצה לקנות מל"טים מתאבדים מאיראן כדי להמשיך ולהילחם. שדה המערכה הפך לשדה ניסויים ולמערב נחשפו חימושים מתקדמים שפותחו ברוסיה – טיל שיוט "ראדוגה" לטווח 200 ק"מ, ה"קריפטון" ו"הזירקון" העל קולי וה"קינז'אל" ההיפרסוני.
בינתיים אין אינדיקציות ליירוט אוקראיני מוצלח של טילי השיוט שחולפים מידי יום בשטחה. וזהו אכן מקור לדאגה גם בראיית המומחים במערב שעוקבים אחר ההתפתחויות והכנסת נשק מתוחכם לזירה ומוטרדים מעצם הקושי ביירוט של אמצעי תקיפה אלו. האוקראינים חסרים מאוד מערכות יירוט ולכן ביקשו מישראל כיפת ברזל שיודעת להתמודד עם איומים כאלה, ובינתיים קיבלה מערכות הגנ"א נחותות ממדינות נאט"ו.
חיל האוויר הרוסי הגיע לא מוכן למערכה. המחסור בטייסים מאומנים הוביל לשימוש לקוי בטייסים הטובים המעטים שיש לו, רמת האחזקה הנמוכה של המטוסים ומערכות ל"א, ומכ"מים וטילי אוויר-אוויר ואוויר קרקע כשלו בזמן אמת. המחסור בטייסים מנוסים היא אחת הסיבות שמוסקבה ביקשה קודם כל להחזיר טייסים ותיקים במשא ומתן על חילופי שבויים עם אוקראינה. רוסיה מפעילה צי קטן יחסית של פלטפורמות תומכות לחימה מאוישות, כגון מטוסי התרעה מוקדמת ובקרה מוטסת, לוחמה אלקטרונית ומודיעין. זה מייצר פער גדול ביכולת השליטה בתמונת המודיעין והאיומים בקרב.
בניגוד להערכות במערב, המלחמה חשפה כי לרוסים אין את יכולת הלוחמה האלקטרונית מודרנית, מה שאילץ אותם להיכנס לתוך הבועה של מערכות ההגנה האווירית האוקראינית. בניגוד לציפיות המוקדמות, מתברר שהרוסים מתקשים מאוד בהפעלת לוחמה אלקטרונית במערכה - לפחות עד כה. אחד משיאי המערכה היה כשכוחות הצבא האוקראיני תפסו באחד היערות, לא רחוק מקייב, מכולות של מערכת הלוחמה האלקטרונית הניידת המתקדמת והסודית "קרוסקה-4". המערכת הזו, שבמערב רצו מאוד לשים עליה יד ונחשבת למתקדמת מסוגה, יכולה לשבש מכ"מים, על הקרקע וגם במטוסי ההתראה האמריקניים, ואפילו לפגוע בפעולת לוויינים. תפיסת ה"קרוסקה 4" היא מקור מודיעיני משמעותי לאוקראינה ולשותפיה הזרים. השגת המערכת המתוחכמת תאפשר פיתוח אמצעי נגד במערב וגילוי פרצות חשובות במערכת שינוצלו למטרת לוחמת סייבר.
הצורך לעתיד: מערכי הגנה ליירוט טילי שיוט ומל"טים
אובדן מערכת קרוסקה-4 עשוי להיות דרמטי עבור הכוחות הרוסיים מנקודת מבט מבצעית. זו אחת ממערכות הלוחמה האלקטרונית הניידות הטובות ביותר של הצבא הרוסי, שפותחה כחלק מפרויקט גדול יותר למערכות שדה להגנה על נכסים רוסיים על הקרקע ובאוויר. המערכת הזו יודעת לפגוע בפעולתם של מכ"מים קרקעיים ואוויריים שונים של מעקב והנחיית טילים וחימושים אחרים המשוגרים ממטוסים, יחד עם לוויינים המצוידים במכ"ם לאיסוף מודיעין, ויש לה יכולת לבצע חסימה אלקטרונית לטווח של כ-300 קילומטר.
וכך שוב שינתה המערכה את פניה – מעבר לשימוש בלהקות רחפנים ומל"טים תוקפים או מתאבדים. הטווח האווירי כבר לא מאפשר את קיומה של עליונות אווירית בשל פעילות של מגוון כלים קטנים וזולים ברום הנמוך. שימוש גובר בכלים לא מאוישים קטנים, שחומקים בהצלחה מהמכ"מים וטסים בקבוצות גדולות, גם אם חלק יורט האחרים יגיעו למטרה. בעידן הנוכחי כל מדינה וארגון יכולים לרכוש או לפתח, בשילוב יכולות מדף אזרחיות, כלים כאלה ולבנות ולהפעיל בעצמם מערך חימוש מונחה מדויק שרק לפני עשור או שנים היה נחלתן של מעצמות. וכך אין יותר לכוח המתמרן ולדרגים הלוגיסטיים הגנה מפני תקיפה אנכית.
הנחת היסוד של התמרון המודרני היא שיש חוד לוחם ולאחריו דרגי מפקדה ולוגיסטיקה מסייעים, שמוגנים על-ידי ההבקעה של החוד בעזרת הגנה אווירית מהאוויר או מהקרקע. כלומר, ההתקדמות הזו היתה תלויה מאז שחילות האוויר התבססו בעליונות אווירית שתמנע פגיעה בדרגים האחוריים. החיבור בין טילים, שתוקפים מעבר לאופק הנראה, לבין חוזי בזמן אמת מרחפנים, שמאפשרים לארטילריה טיפשה ולפעילות גרילה מקומית להפוך לכמעט חכמה, ובינם לבין כטב״מים תוקפים - משנה את הביטוי "עליונות אווירית" מהיסוד.
דווקא המעופפים הקטנים החליפו את תפקיד המסוקים ביכולת לספק סיוע קרוב ומדוייק. במידת מה טילים גדולים ומדויקים מחליפים את תפקיד המטוסים בתקיפת מטרות איכות בעומק, ועדיין המל"טים האיראניים לא צפויים להכריע את המערכה באוקראינה. השימוש האינטנסיבי בהם מעיד יותר על חולשת הצבא הרוסי ומצוקתו מאשר על איכות יוצאת דופן של המל"ט. צבא אוקראינה מסתגל גם לאיום זה, בסיוען של מערכות ההגנה האוויריות המתקדמות ביותר שיש לארצות הברית ולמדינות אירופה להציע. גם אם הן לא יכסו את כל המרחב האווירי העצום של אוקראינה, הן יצמצמו את האיום.
מל"טים תוקפים לסוגיהם, הפכו בעשור האחרון מאמצעים אקסקלוסיביים בידיהן של מדינות בודדות, לאמצעים נפוצים מאוד גם בידיהן של מדינות כושלות וסוררות ושל ארגונים לא מדינתיים. לחיזבאללה יש כמה סוגים של כלי טיס בלתי-מאוישים מתוצרת איראן והוא שיגר כמה מהם לעבר אסדת כריש בעת המתיחות סביב הגבול הימי בקיץ. איראן תוקפת עם מל"טים מתאבדים בסעודיה, איחוד האמירויות והחבל הכורדי. זה לא זר לישראל, אולי המדינה היחידה בעולם שהקדימה להיערך לאיומים מסוג זה. האיום הרב-שכבתי הזה על כוחות היבשה מחייב התייחסות ברמת בניין הכוח ודורש לא רק טכנולוגיה אלא גם תפיסות הפעלה.
דו"ח שנכתב בישראל לפני שש שנים על ביצועי חיל האוויר הרוסי בסוריה, כבר זיהה את מה שרואים כעת באוקראינה. חיל האוויר הרוסי נמצא הרחק מאחור מבחינת יכולותיו הטכנולוגיות ובניין הכוח, וכן בהיבטי הפעלת הכוח בהשוואה למקבילות המערביות. מניסיון העבר ומההיסטוריה העשירה של המערכות האוויריות ברוסיה ניתן ללמוד שהרוסים מצוינים בסגירת פערים מהירה וביכולת להשתפר מהר.
לקחים ותובנות לישראל
מבחינת ישראל יש כאן שורה ארוכה של לקחים ותובנות. כבר לפני חצי שנה הנחה הרמטכ"ל להקים צוותי מחקר וחשיבה שמנתחים את המלחמה באוקראינה בשלל היבטים: מערכה אווירית, הגנ"א, ל"א, תמרון יבשתי, לוגיסטיקה, איומי הנ"ט וטילי הכתף ועוד, ולהציג מסקנות והמלצות עבור צה"ל שמבחינות רבות מתמודד עם נתונים דומים של לחימה א-סימטרית.
לקח חשוב בתחום החימוש: רמות המלאי הנדרשות, לעימותים המתאפיינים בהרבה אש ומעט תמרון, חייבות להיות גבוהות בהרבה ולייצור עצמי יש חשיבות עליונה. בנוסף, ובמקביל לעיבוי מערכי היירוט, ולאור העובדה שגם המערכות הטובות ביותר אינן מספקות הגנה הרמטית, יש לטפל במוכנות לספיגה ובהתאוששות של תשתיות חיוניות. ישנם לקחים גם במישור הצבאי הישיר, הנוגעים לתורת הלחימה, ובהם שאלת האפקטיביות של התמרון הצבאי בשדה הקרב; עניין וצורך בהשקעה במערכות נשק מתקדמות ובפיתוחן; וכיצד מנהלים מלחמות תודעה.
בעימותים עתידיים (ואת זה מבינים לא רק בישראל אלא גם בסעודיה ובמדינות המפרץ) יידרשו מערכי הגנה אווירית שמסוגלים ליירט חימוש מונחה מדויק – טילי שיוט ומל"טים, יכולות גילוי ויירוט של להקות מל"טים ורחפנים ולא רק יכולת יירוט של רקטות וטילים.
קוריוז חדש נרשם בימים אלה כאשר לרשתות החברתיות עלה סרטון קצר בו נראה קרב אוויר ראשון מסוגו בין שני רחפנים, רוסי מול אוקראיני, בשמי מחוז קייב. באמצעות פגיעה פיזית של להב בלהב הצליח האוקראיני להפיל את זה הרוסי. האם כך ייראו קרבות האוויר בעתיד?
ולקח נוסף אחרון נוגע למקומן של יכולות יקרות ומעולות - כמו מטוסי קרב ומפציצי חמקן מהדור הבא - לביצוע תקיפות עומק בתמהיל בניין הכוח של הצבא מול הצורך לנוע מהר יותר לעבר מערכות בלתי מאוישות אוטונומיות וטקטיקות של אלפי מל"טים, רחפנים, ורובוטים קטנים וזולים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של ערוץ 12
תוכן שיווקי
