כימיה בישראל - הישגים לצד הזדמנויות שעדיין לא מומשו

למרות שישראל היא מעצמה לא רק בתחום מדעי המחשב אלא גם בכימיה, הפוטנציאל בפיתוח יישומים תעשייתיים בכימיה עדיין לא מומש. זו הזדמנות אדירה למדינה, לתאגידי ענק גלובליים ולמשקיעים להקים כאן מרכזי מחקר חדשים, שישנו את פניה של המדינה

פרופ׳ אהוד קינן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מתחם בזן במפרץ חיפה  צילום רמי שלוש
מתחם בזן במפרץ חיפהצילום: רמי שלוש
פרופ׳ אהוד קינן
תוכן שיווקי

מסיבות היסטוריות התברכה מדינת ישראל בשני תחומי מדע, מדעי המחשב וכימיה. בשני התחומים הללו ממוקמת ישראל גבוה מעל הממוצע העולמי. אין זה מקרה שכל ששת המדענים הישראלים שזכו בפרס נובל למדעים, כולם זכו בפרס הזה בתחום הכימיה: אברם הרשקו, אהרון צ׳חנובר, דן שכטמן, עדה יונת, מיכאל לויט ואריה וורשל. אין זה מקרה ששני נשיאי המדינה שהיו גם מדענים, היו פרופסורים לכימיה: חיים וייצמן ואפרים קציר.
מידי שנה מפרסם כתב העת היוקרתי נייצ'ר (Nature), טבלאות המבוססות על תפוקות מחקר איכותיות במדינות העולם. בטבלה המעודכנת לשנת 2020, המדע הישראלי ניצב במקום ה-16 בעולם. אבל אם מתחשבים בגודל האוכלוסייה, ישראל ניצבת במקום השלישי בעולם, אחרי שוויץ וסינגפור.

פרופ' אהוד קינןצילום: קרן וולף

כמו מדעי הכימיה, גם התעשייה הכימית בארץ תופסת חלק חיוני בכלכלת המדינה, למרות שמדובר רק ב-400 מפעלי תעשייה כימית מתוך 18,000 מפעלי התעשייה במדינה. 30,000 עובדי התעשייה הכימית, שהם עשירית מכלל המועסקים בתעשייה, תורמים ל-30% מהפדיון התעשייתי ול-40% מהיצוא התעשייתי. כשליש מהחברות המיוצגות במדד ת"א-35, שהוא מדד הדגל של הבורסה לניירות ערך בתל-אביב, הן יצרניות כימיקלים.

התעשייה הכימית הישראלית עוסקת במגוון רחב מאוד של תחומים והיא מהמתקדמות, היעילות והמפותחות בעולם. ישראל מספקת שליש מתצרוכת הברום העולמית ושישית מתצרוכת האשלג העולמית. היא מובילה עולמית בייצור תרופות, תוספי מזון, מעכבי בעירה, אגרו-כימיקלים לשיפור החקלאות, וזאת רשימה חלקית של מדינה ענייה במחצבים וחומרי גלם. הנתון המדהים ביותר הוא שבכל המדינה פועלים בסך הכל פחות מ- 8,000 כימאים, 5,000 מהנדסי כימיה ו-700 מורי כימיה. לולא החבורה הזאת של כ- 13,000 כימאיות וכימאים, מדינת ישראל לא הייתה נראית כפי שהיא כיום.

לא צריך לייבא מוחות מחו"ל

לרוע המזל, הישגי מדינת ישראל במדע וטכנולוגיה אינם בזכות מערכת חינוך הציבורית שלנו, אלא למרות משרד החינוך. מערכת החינוך בארץ מפוצלת ומפוררת להמון זרמים ומסלולים נפרדים, ובכל אחד מהם בוחשים פוליטיקאים למיניהם. האינטגרציה בחינוך מקרטעת מכיוון שההורים המבוססים כלכלית משלמים עבור חינוך טוב לילדיהם בזמן שהעניים נאלצים להסתפק בחינוך שמציעה להם ממשלת ישראל. וזה לא הרבה. ישראל מאבדת כל שנה הון אנושי מעולה שבמונחים כלכליים, משמעותו עשרות מיליארדי דולרים בשנה.

אנחנו נוהגים לדבר בשחצנות על ישראל כמדינת הסטארט-אפ והחדשנות. אבל מספר המועסקים בהיי-טק הישראלי הוא רק 150,000, כלומר 1.6% מהאוכלוסייה. תארו לכם שהיינו יכולים להכפיל את המספר הזה. אם היו בארץ 300,000 מועסקים בתעשייה הזאת, זאת הייתה יכולה להיות מדינה אחרת לגמרי ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין בחלומות הפרועים ביותר. לשם כך לא צריך לייבא מוחות מחו"ל. אותם 150,000 מדענים, רופאים ומהנדסים נוספים גדלים בארץ בגני הילדים ובבתי הספר ברחבי המדינה, במיוחד ביישובי הפריפריה, אבל אנחנו זורקים לפח את המוחות הנהדרים הללו.

החינוך למדעים חולה

הבעיה ידועה מזה שנים רבות, אבל המצב נעשה רק יותר גרוע. במבחן טימס ב- 2007 דורגה ישראל במקום ה-25 מתוך 49 מדינות. גרוע מכך, 25% מהנבחנים אפילו לא עברו את הסף התחתון. מכיוון שהתלמידים החרדים, שהיו אז רק 25% מהאוכלוסייה, כלל לא השתתפו במבחן הזה, המשמעות היא שלפחות 50% מתלמידי ישראל הם אנאלפביתים גמורים במדעים. הסטטיסטיקה של בחינות הבגרות מצביעה על כך שהנתון האמתי מתקרב ל- 80%.

החינוך למדעים במדינת ישראל חולה, ולא מהיעדר תקציב. על כתפיו של כל מורה בישראל יושבים שני פקידים שאינם עוסקים ישירות בחינוך. זאת מערכת בירוקרטית כבדה שמשגעת את המורים ואינה מתגמלת אותם בשכר הראוי להם. מעולם לא הצלחתי להבין איך כל ממשלות ישראל השלימו עם העובדה שרק ב-40% מבתי הספר התיכוניים ניתן ללמוד כימיה. לתלמידים מוכשרים הרוצים ללמוד כימיה, אין סיכוי לשמוע על המקצוע הזה אם הם שייכים ל-60% בתי הספר האחרים. למזלם, כיום רבים מהם יכולים ללמוד כימיה באמצעות האינטרנט, וזאת הזדמנות מעניינת עבור צעירים מהמגזר החרדי ללמוד כימיה במחתרת. אפילו בזרם החינוך הממלכתי דתי, אחוז הבנים הלומדים כימיה הוא רק שליש ממספרם היחסי בזרם החינוך הכללי.

הבורות של רוב הציבור הישראלי בנושאי הכימיה, גורמת לכך שלאזרח הממוצע אין בעצם מושג מהי כימיה ובמה היא תורמת לכל תחומי החיים שלנו. רוב הציבור רואה את הכימיה במונחים של שנות ה-50' של המאה שעברה. לגביו, כימיה זה אקונומיקה, די.די.טי, פאראתיון, חומרי רעל למיניהם, גזי מלחמה, חומצה גופרתית, חומרים מסרטנים, ארובות מעלות עשן, וכל מרכיבי הזיהום הסביבתי.

רוב אזרחי המדינה אינם יודעים שבזכות הכימיה הוכפלה תוחלת החיים שלנו מ-40 ל-85 בתוך מאה שנים. בזכות הכימיה אנחנו בריאים יותר ומאושרים יותר והחיים שלנו מעניינים יותר ממה שהייתה מנת חלקם של הדורות הקודמים לנו. רוב האנשים אינם יודעים שאנרגיה סולארית, מכוניות חשמליות, שבבים אלקטרוניים, תאורת לֶד חסכונית, טלפונים חכמים, מסכי טלוויזיה ומחשבים, הם בעיקר כימיה. רובם אינם יודעים, כי הכימיה מהווה את הבסיס לביולוגיה, לרפואה, להנדסת חומרים, למדעי כדור הארץ, לחקלאות ולכל מה שהתעשייה העולמית מייצרת, והיא הבסיס לכל מה שאנחנו אוכלים, לובשים, רואים סביבנו ונוגעים בו כל יום.

רוב אזרחי ישראל שמעו על הבעיות הקשות שמולן ניצבת האנושות, כולל אנרגיה נקייה, מחסור בחומרי גלם, בעיות מים, זיהום האוויר, משבר האקלים, אספקת מזון ובעיות בריאות. אבל 80% מהם אינם מבינים שהכימאים יהיו אלה שיתמודדו בהצלחה עם הבעיות הללו ויבטיחו לילדינו ונכדינו עתיד טוב יותר.

במהלך 13 השנים האחרונות אני מכהן במספר תפקידים לאומיים ובין-לאומיים. במהלך השנים הללו נפגשתי כמעט עם כל מי שכיהנו כשרי החינוך ב-20 השנים האחרונות, כולל לימור לבנת, מאיר שטרית, יולי תמיר, גדעון סער, שי פירון, נפתלי בנט ורפי פרץ.

שי פירון, שאהב להשתמש בביטויים מעוררי מחשבה, אמר לי פעם, שאחת המטרות שלו היא לרפא את מערכת החינוך מהפוליטיזציה ההרסנית שדבקה בה, וכך אמר: "אחת המטרות שלי היא להפריד בין משרד החינוך לשר החינוך". זה כמובן לא קרה. גם גדעון סער הודה במציאות הזאת. לאחר דיון רב משתתפים על דרכים יצירתיות לקידום החינוך למדעים במדינה, הייתה לי הזדמנות לשיחה אישית אתו. הוא אמר בכנות, כי בהתחשב בקדנציות הקצרות של שרי החינוך, אין שום סיכוי שמישהו מהם ישקיע מאמצים בתוכנית ארוכת טווח, טובה ככל שתהיה. פשוט מכיוון שמי שיקטוף את הקרדיט עבורה יהיו שרי חינוך אחרים בהמשך הדרך.

הזדמנויות היסטוריות

תארו לכם שבמדינת ישראל היה מתפתח תחום תעשייה חדשני, גדול כמו תעשיית ההיי-טק. תחום לא פחות חדשני, לא פחות מלהיב ולא פחות מתגמל. תארו לכם שמספר המועסקים במחקר ופיתוח של טכנולוגיות כימיות היה גם הוא מגיע ל-150,000 מדענים ומהנדסים. תארו לכם ש- 200 חברות כימיה גלובליות היו מקימות מרכזי פיתוח בכל הארץ. תארו לכם שכל החוקרים הללו היו עובדים בבנייני זכוכית נקיים ללא ארובות, בקמפוסים שנראים כמו קריית וייצמן ברחובות, מרכז תעשיות מדע (מת״מ) בחיפה והר חוצבים בירושלים.

כל זה היה יכול להתקיים אם מדינת ישראל לא הייתה מבזבזת את ההון האנושי שלה. אבל ניתן להתחיל בכך כבר היום, בעזרת המדענים והמהנדסים המעולים שנמצאים אתנו, בתוספת רבים שעזבו למדינות אחרות ויש סיכוי להחזירם למרכזי מחקר חדשים בארץ.

ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שזכו למוניטין כמאגר צפוף של מוחות המייצר טכנולוגיות חדשניות. יותר מ-300 חברות ענק גלובליות החליטו להקים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח. לא רק חברות תוכנה וסייבר, כגון IBM, אינטל, מיקרוסופט, קוואלקום, גוגל, גלאסבוקס, סיילספורס, מלאנוקס, דרופבוקס, סמסונג, אפל, פייסבוק ואחרים, אלא גם יצרניות מכוניות ומטוסים. מעל 60 חברות כאלו הקימו גם פעילויות ייצור בצמוד למרכזי הפיתוח ובכך יצרו מקומות עבודה איכותיים לכלכלה הישראלית.

הקמה של מרכזי מחקר חדשים

למרות שישראל היא מעצמה לא רק בתחום מדעי המחשב אלא גם בכימיה, הפוטנציאל בפיתוח יישומים תעשייתיים בכימיה עדיין לא מומש. זוהי הזדמנות אדירה לא רק למדינת ישראל, אלא גם לתאגידי ענק גלובליים ולמשקיעים מכל הסוגים. עד היום, התאגיד היחידי שזיהה את ההזדמנות הזאת הוא ChemChina, אשר רכש את חברת אדמה ובאמצעותה הקים את מרכז המחקר והפיתוח העולמי שלו במתחם התעשיות נאות חובב. כל מי שחשש כי הסינים יעבירו את חברת אדמה לסין, התבדה. להיפך, הם מעבירים פרויקטים רבים מסין למחקר ופיתוח בישראל, והם יודעים למה. גם מרכז המחקר של חברת טבע בנאות חובב נכלל בקטגוריה הזאת של מרכז מחקר עולמי המשרת חברה גלובלית.

כמובן שהקמה של מרכזי מחקר חדשים היא תהליך ממושך, אבל ניתן לקצר את ההליכים על-ידי שדרוג והסבה של תשתיות אשר קיימות במספר אתרים ברחבי המדינה. לדוגמה, בקמפוס תמ״י שבמפרץ חיפה, מרוכז חלק גדול מפעילות המחקר והפיתוח של חברת כימיקלים לישראל (כי"ל). הקמפוס נהנה מתשתיות מתקדמות, כולל מעבדות מחקר, מכשור יקר וקרבה למוסדות מחקר וחדשנות טכנולוגית, כולל הטכניון, המרכז הרפואי רמב"ם, אוניברסיטת חיפה, פארק תעשיות מתקדמות יוקנעם, מת"מ, ומתחמי רפא"ל.

הזדמנות מיוחדת עומדת לפתחה של בז"ן, גם היא במפרץ חיפה. במתחם בז"ן פועלים כיום מעל 400 מדענים ומהנדסים ויותר מ-600 הנדסאים. זהו כוח הנדסי-טכנולוגי אדיר, המצטיין בסינרגיה שהתגבשה במהלך 83 שנים. לרשותם עומד ציוד מתקדם, מתקני פיילוט חצי-חרושתי, תשתיות מחקריות ויכולות בין-לאומיות. הכוח הזה מסוגל לתכנן כל פרויקט הנדסי גדול, להקימו, להביאו לשלבי ייצור ואף לתחזקו במהלך הייצור, כל זאת ללא כל עזרה מבחוץ. זה כוח שיכול להוות גרעין למאגר מוחות ענק, אשר יהפוך את מתחם בז"ן למרכז מחקר ופיתוח עולמי של טכנולוגיות כימיות ובינה מלאכותית בתהליכי ייצור. על-פי מאות התקדימים של הקמת מרכזי מחקר על-ידי חברות גלובליות, בעיקר בתחום מדעי המחשב, יוכל מתחם בז"ן ליצור שיתופי פעולה מחקריים עם תאגידי כימיה עולמיים, בנוסף לפיתוח טכנולוגיות עצמאיות.

כיום פועלים כ-1,500 עובדים ב-2,000 הדונם של מתחם בז"ן והם מספקים פרנסה, במעגל שני ושלישי, לכ-15,000 משפחות באזור המפרץ. זוהי צפיפות של פחות מעובד אחד לשטח של דונם. לשם השוואה, במתחמי הטכנולוגיה של מת"ם, קריית וייצמן והר חוצבים, מועסקים 30-20 עובדים לדונם. בהתחשב בכך שמחקר ופיתוח של טכנולוגיות כימיות הוא עתיר ציוד ומתקני ניסוי, הצפיפות העתידית של עובדי "פארק בז"ן" תוכל להגיע "רק" ל- 20-10 עובדים לדונם. אם המרחב הזה אכן יתמלא ב-40,000 עובדים איכותיים, תהיה זאת אימפריה טכנולוגית חובקת עולם שתספק פרנסה ל- 400,000 משפחות בצפון הארץ ותשנה את כל מדינת ישראל.

הפעילות הזאת תעניק לבז"ן חסינות מפני פינוי המתחם לטובת מיזמי נדל״ן למיניהם. בישראל, וגם במדינות אחרות, שולט עיקרון בסיסי: מאגרי מוחות המייצרים טכנולוגיות חדשניות קונים לעצמם חסינות לאומית ותמיכה ציבורית חסרת פשרות, גם כאשר הקרקע שתחת רגליהם היא פיסת נדל"ן נחשקת.

מוחות המייצרים נכסים לאומיים

את העיקרון הזה לא הבינו בנימין נתניהו ושליחיו, במהלך השנים 2016-2014. כולנו זוכרים את התבטאויותיהם של השר אורי אריאל ופרופ׳ אבי שמחון, אשר הודיעו בנחרצות באותה תקופה כי הם יפנו את מכון וולקני ואת הפקולטה לחקלאות ברחובות לטובת מיזמי נדל"ן. הרבה אוויר חם שוחרר בעניינים הללו לתקשורת, אבל שני המוסדות הללו נותרו על כנם ואין סיכוי שמישהו יוכל להזיזם למקום כלשהו. שני המוסדות הם מאגרי מוחות המייצרים טכנולוגיות ונכסים לאומיים חיוניים החסינים ממניפולציות פוליטיות. מאותה סיבה, אף אחד לא יוכל להזיז את פארק המדע קריית וייצמן, פארק המדע בהר חוצבים או מת"מ. אף פוליטיקאי לא יוכל לשחק בגורלם של התעשייה האווירית, רפא"ל, מתחמי המחקר והפיתוח של חברת אדמה וחברת טבע. וכמובן לא בקמפוסים של אוניברסיטאות המחקר בישראל.

התחזית של הקמת מרכזי מחקר בכימיה, בהיקף דומה לזה של תעשיית ההי-טק הישראלית, נשמעת הזויה, במיוחד לאלו המסוגלים לחשוב על העתיד רק במונחי העבר. אבל אפילו תחזיות הזויות מלפני 50 שנה לא הגיעו לקרסוליה של המציאות הישראלית במאה ה-21. תעשיית ההי-טק הישראלית מחזקת את המחלקות למדעי המחשב והנדסת חשמל באוניברסיטאות וגם ניזונה מהן. באותה מידה, הרחבת המחקר הכימי בישראל תחזק את המחלקות לכימיה, הנדסה כימית ומדעי החומרים בכל האוניברסיטאות והמכללות. הפעילות הזאת תשפיע גם על הדור הצעיר, תמשוך תלמידי תיכון לתחומי המדע והטכנולוגי ותעצים את ההון האנושי במדינה.

מטרתו של המגזין הזה לשכנע את הקוראים כי מדינת ישראל קרובה לחזון הזה יותר ממה שרובנו נוטים להאמין.

הכותב הוא נשיא החברה הישראלית לכימיה, יו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך, חבר ההנהלה של ארגוני הכימיה באירופה ובאסיה, והנשיא הנבחר של ארגון הכימיה העולמי (IUPAC)