הפסיכיאטרית ד"ר מירי כפיר, מנהלת מרכז שערים לשיקום טראומה בבית החולים רעות תל אביב, מספרת כי לא פעם פונים אליה בני משפחה של חיילים ומתייעצים לגבי יקיריהם: "המשותף להם זו ההרגשה כי קרוביהם עברו שינוי התנהגותי עם חזרתם מהלחימה, ולכן הם שואלים אותי אם ההתנהגויות הללו מעידות על פוסט טראומה או הלם קרב. אני מבקשת מהם לתאר לי בשפתם מהו השינוי שבו הם מבחינים, ומה מדאיג אותם. התגובות הנפשיות לאירועי לחימה יכולות לכלול גם הפרעות אחרות, כגון דיכאון קליני, הפרעות חרדה ותסמונות כאב. לכן חשוב להבין מהו סוג התגובה ובהתאם להפנות לטיפול מקצועי".
כיצד ניתן להמליץ לסביבה הקרובה לנהוג?
"מומלץ להשתמש בדיבור ישיר, שמייצר הזדמנות לשיחה עם בן המשפחה או החבר הקרוב, שבה יוכל להביע את הדאגה שהוא חש כלפי יקירו, ישתף אותו בכך שהבחין בסימני מצוקה ויביע רצון לסייע. הדיבור הישיר מייצר לגיטימציה למצב ולאפשרות לטפל בו. לעתים קרובות האדם עצמו לא מבין את אשר חווה, ולכן שיקוף מצד בן משפחה יכול לסייע בתהליך של זיהוי והנעה לטיפול.
"כמו כן, חשוב מאוד להימנע מביקורתיות בכל צורה, ואף לנרמל את תגובת המשבר כלפי האירועים החריגים שחווה בן המשפחה. המשפט שאנו ממליצים לומר הוא, 'אני מבין שאתה עובר משהו, וזוהי תגובה טבעית ונורמלית למצב הלא נורמלי שהיית בו'. בסופו של יום, מלחמה היא אירוע קיצון".
עד כמה המשפחה היא חוליה חיונית בטיפול בפוסט טראומה?
"המשפחה היא גורם משמעותי בתהליך ההחלמה; וכאשר חבריה מתגייסים ותומכים, סיכויי ההחלמה גדלים. לעתים קרובות האדם הפוסט טראומטי חווה תחושות של בושה, חולשה או כישלון מול משפחתו. לכן תגובת הסביבה הקרובה היא קריטית. כשהמשפחה מלווה את תהליך הטיפול ושותפה בו כל החלקים הללו מצטמצמים, ואז יש מקום לטפל במוקד עצמו. אנו נתקלים בהורים שמטרפדים תהליכי טיפול, אינם מאפשרים שיח פתוח בבית, לא מקבלים את המצב ומתנהלים מתוך ביקורת. בדרך כלל הטרפוד נובע מתוך פחד להכיר במציאות ובכאב של ילדם, והם מתנהלים מתוך הכחשה. תגובות אלה עלולות להחמיר את המצב הנפשי של יקירם".
ומה לגבי תמיכה לבני המשפחה?
"בתהליך הטיפול יש ערך רב לליווי מקצועי של בני המשפחה באופן פרטני וקבוצתי, על מנת לייצר חוסן במעגל התמיכה הקרוב ביותר של המטופל. בני המשפחה כמעגל שני מתמודדים עם המצוקה של יקירם ועם ההשלכות הרגשיות הנובעות ממצב הלחימה המתמשך במדינה, ואלה מהווים גורמים נוספים לסטרס.
"בחדרי הטיפול נחשפים הדפוסים המשפחתיים, שחלק מהם מעכבי טיפול וחלק מהם תומכי טיפול. הרעיון הוא לשלב את כל המשפחה, כדי לגייס את הכוחות החיוניים שיש בה להחלמה ואף ניתן לבצע תיקון.
"מניסיוני המקצועי אני יכולה לומר כי בשיח מול המשפחות, כאשר ניתן הסבר מקצועי על מצבו של יקירן, מתעוררת תחושת הקלה שמאפשרת תזוזה. משהו נפתח. בני המשפחה מרגישים שהם לא צריכים להתמודד לבד עם המצוקה, וכך אנחנו עוברים את מסע השיקום ביחד".
הכותבת היא מנהלת מרכז שערים לטיפול בנפגעי טראומה משולבת, הפועל בבית החולים השיקומי רעות תל אביב ומיועד לפצועי צה"ל בסדיר ובמילואים ולאנשי כוחות הביטחון שנפגעו ב-7.10 בגוף ובנפש. המרכז מציע ליווי ומעקב של רופאים מומחים ואחות שיקום, טיפול וליווי רגשי פסיכולוגי, פסיכיאטרי, עובדת סוציאלית, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, רפואה משלימה, איזון כאב, ביופידבק, טיפול במוזיקה, גינון טיפולי וליווי רוחני. המרכז פועל בהסדר עם צה"ל, משרד הביטחון, קופות החולים וביטוח לאומי.
למידע נוסף: 054-3157726 או באמצעות מייל Reuth.trauma@reuth.org.il
בשיתוף בית החולים השיקומי רעות תל אביב
