"מזה שנים ארוכות שהדיונים על הצורך בעבודה מאורגנת בישראל נשמעו כאילו מדובר בשריד פרה-היסטורי מעולם העבודה הישן: מפעלים ותיקים, חוזים קיבוציים עבי כרס, ועדי עובדים, כל אלו נשמעו לרבים כסוג של ייצוגים כמעט מיתולוגיים של עולם העבודה, אך בעשור האחרון כולנו רואים את השינוי עם חידוש המודל המוצלח של שנות העבר", מסביר עמיחי סטינגר, מנכ"ל האגף להתאגדות בהסתדרות.
את השינוי תולה סטינגר בתחושת אי הוודאות שהפכה למצב קבוע בשווקי העבודה. "טכנולוגיות משתנות בקצב מהיר, מחזורי עסקים מתקצרים והעלייה ביוקר המחייה ממשיכה לטפס בקצב מהיר יותר מהשכר", הוא מסביר. "בתוך המציאות הזו, עבודה מאורגנת היא לא התרפקות על נוסטלגיה, אלא כלי לניהול העתיד של מקום העבודה ושל המשק כולו".
לדברי סטינגר רבים מהעובדים מבינים היום שעבודה מאורגנת מספקת להם לא רק הגנה בסיסית, אלא שקיפות וכללי משחק הוגנים יותר. "כשיש ועד עובדים - יש כתובת, וכשיש הסכם קיבוצי - יש קרקע יציבה להתמודד עם טלטלות בשוק העבודה", הוא קובע. "גם המעסיקים הפנימו זה מכבר שוועד עובדים, בייחוד לנוכח הטלטלות של השנים האחרונות, מהווה גורם מייצב חשוב במקום העבודה".
ההסתדרות הכללית, שנוסדה בשנת 1920 וכיום נקראת ההסתדרות, היא ארגון העובדים הגדול והוותיק בישראל. הארגון שמוסדותיו מילאו תפקיד מוביל בהקמת המדינה, ממשיך למלא גם היום תפקיד מרכזי בהגנת זכויות העובדים והגמלאים, תוך דגש מיוחד על קידום השוויון וצמצום פערים בחברה הישראלית.
מפסיקת פלאפון ועד שינוי כללי המשחק
סטינגר הוא מנהל ותיק בזירת יחסי העבודה בישראל. הוא גויס להסתדרות בשנת 2013 בסמוך לתקופה שבה פסק דין "פלאפון" קבע הלכה מרכזית שאוסרת על מעסיקים להתערב בהתארגנות ראשונית - הלכה שנחשבת עד היום כאחת מאבני הדרך בתנופת ההתאגדויות בישראל.
"התוצאה של פס"ד פלאפון הייתה כפולה: מצד אחד היא שחררה פחד אצל עובדים, ומצד שני היא חידדה בפני מנהלים את הצורך בדיאלוג מסודר עם ועדים, במקום לנהל מולם מאבק מתמשך", הוא מעיד.
מי העובדים שמתאגדים היום?
"תנופת ההתאגדויות ממשיכה לחדור לענפים חדשים, ואנו עדים גם לשובה לתעשייה המסורתית. דוגמאות אחרונות למגמה זו הן מפעלי ייצור בעפולה, בקריית מלאכי ובאזור דלתון, גופים עירוניים וציבוריים שלא היו מאורגנים בעבר, תאגידי בריאות, ואפילו חברות הייטק".
ממה נובעת העלייה בהתאגדות דווקא בתקופה זו?
"השוק השתנה. הקורונה, חוסר היציבות הפוליטית ואחר כך המלחמה, טלטלו את כל מה שהכרנו. עובדים חווים יותר תחלופה, פחות ביטחון תעסוקתי ופער הולך וגדל בין אחריות לשכר. ההתאגדות עונה על צורך אנושי בסיסי והוא הרצון ביציבות ובאופק. בסוף, העובדים שמתאגדים לא מבקשים רק עוד כמה מאות שקלים בתלוש, הם רוצים לדעת איך תיראה השנה שלהם, הקריירה שלהם, ואיך משלבים עבודה עם חיים".
ואכן עובדים מכל הסקטורים ומכל הענפים יכולים לצאת נשכרים מההתאגדות אבל ישנם מספר תחומים בהם התאגדות יכולה לייצר שינוי עומק של ממש. כך למשל במקצועות הטיפול, החינוך והרווחה, בהם רואים זליגה של כוח אדם. "עבודה מאורגנת יכולה לייצר פתרון ארוך טווח: הכשרות, מדרגות שכר, תמיכה מנטלית ומסלולי מעבר בין מערכות. זו לא הוצאה - זו השקעה בתשתית האנושית של המדינה", מציין סטינגר. "גם התעשייה הישראלית ניצבת בצומת דרכים", הוא מוסיף. "מאחורי הסיסמה 'מחפשים עובדים' מסתתרת לעיתים מציאות של שחיקה והיעדר אופק. התאגדות מחזירה קנה מידה: חוזה ברור, פרמיות שקופות, ביטחון תעסוקתי. כשיש אופק יש מחויבות".
היה וברצונכם להתאגד הרי שהצעד הראשון שעליכם לעשות הוא פשוט לפנות למוקד המידע והשירות בהסתדרות (2383*). משם האגף להתאגדות נכנס לתמונה ומלווה אתכם בכל התהליך. חשוב להבין שאף התאגדות לא דומה לאחרת. כך, האגף עוזר למפות את המציאות בשטח ולשאול את השאלות הנכונות. מי העובדים, מה מבנה החברה, איפה נקודות החוזק והחולשה, ואיך נכון לבנות מהלך הדרגתי.
"התאגדות היא אף פעם לא מופע של איש אחד", מדגיש סטינגר, "זה תמיד מהלך קבוצתי. לכן אחד הדברים הראשונים הוא גיבוש צוות מוביל שיכול לשאת את התהליך יחד".
"הסיוע כולל גם הסבר ברור על ההגנות החוקיות, ליווי בבניית המסרים הפנימיים, ותכנון קמפיין פנים-ארגוני. המטרה היא שמובילי ההתאגדות יגיעו לשולחן המשא ומתן מוכנים עוד לפני שהדיאלוג עם ההנהלה מתחיל".
העובדים שמובילים התאגדות לא חוששים מפיטורים או מהתנכלות של המעסיק?
"כמעט כל התארגנות מלווה בחשש, אבל ההסתדרות יודעת לתת מענה לחששות הללו ולהיות גב איתן לכל עובד ועובדת שבאים להוביל התארגנות. ליווינו כבר אלפי התאגדויות ורובן הצליחו. במקרים שבהם התהליך לא הצליח, ההסתדרות המשיכה וממשיכה ללוות את האנשים גם לאחריו".
"כאן ראוי לציין כי המציאות המשפטית היום ברורה מאוד. בתי הדין לעבודה קבעו שוב ושוב כי פגיעה בזכות ההתארגנות אסורה. במקרים חריגים אף נפסקו פיצויים בסכומים גבוהים מאוד, כמו למשל הפסיקה שהתקבלה בשבועות האחרונים והטילה קנס של חצי מיליון שקל על בית דפוס בראשון לציון בגין פגיעה בהתארגנות. המסר היוצא מבתי המשפט הוא חד וברור: זכות ההתארגנות היא קודש ואין לפגוע בה. מי שבכל זאת ינסה לפגוע בה יפגוש אותנו ואת בית הדין. עבור הנהלות, זה לא מהלך כוחני, אלא דווקא צעד שמייצר בהירות".
כאן עולה מאליה השאלה האם ענף ההייטק, על משכורותיו הגבוהות ותנאיו המפנקים לעובדים, דורש גם הוא התאגדות עובדים. על כך משיב סטינגר בבהירות: "התאגדות לא מתחילה ונגמרת בכסף. היום העובדים זקוקים לביטחון, לדעת שהם מוערכים, שרואים אותם, ושיש להם לאן להתקדם. בהייטק התקבע סטנדרט שבו הדרך העיקרית לשיפור שכר היא לעבור למקום עבודה אחר, כי חדשים מרוויחים יותר מהוותיקים. זו דינמיקה מוכרת בענף ואין סיבה להשלים איתה. ההתאגדות עוזרת לייצר איזון גם בהקשר זה, כך הופכים ותק וניסיון לנכס. גם מי שמרוויח יפה זקוק לבהירות ומה שנותנת התאגדות אלו יתרונות מוספים כמו מסלולי קידום ברורים, טבלאות שכר שקופות, מנגנוני הערכה ידועים מראש ובעיקר את ההגנה מפני החלטות חד צדדיות של המעסיק".
האם וכיצד המלחמה וגיוס המילואים הרחב השפיעו על שוק העבודה?
"המלחמה הציבה את שוק העבודה במבחן חסר תקדים. ארגונים נדרשו להמשיך לפעול כשעשרות ומאות עובדים גויסו למילואים. גם בנקודה הזו לוועדים הייתה תרומה מכרעת. ראינו איך במקומות עבודה מאוגדים נמצאו פתרונות מוסכמים ומנגנוני גיבוי שתמכו בעובדים ובמשפחותיהם. בזכות פעילות הוועדים, לעובדים שיצאו למילואים הייתה לא רק הגנה משפטית אלא מעטפת תמיכה אמיתית עד שובם לעבודה וגם אחרי. הכול כמובן תוך הבטחת רציפות הפעילות בחברה".
סטינגר מסכם את דבריו בכך ש"בסופו של יום, לוועדים יש כוח אדיר להשפיע לטובה על תרבות ארגונית וכולם מרוויחים מכך – גם העובדים וגם המעסיקים".
בשיתוף ההסתדרות
