לפני כשנתיים ישבתי בדיוק במקום שאתם יושבים עכשיו. עם קובץ אקסל פתוח, רשימת משרדים ושאלה אחת שחזרה על עצמה כמו זמזום בראש: איך בוחרים התמחות כשכולם נשמעים אותו דבר?
בשבוע הראיונות אתה פוגש אנשים חכמים, שומע על "עבודה מאתגרת", "אנשים מצוינים" ו"המתמחים הם העתיד", אבל יוצא עם תחושה שאתה אמור לקבל החלטה קריטית על סמך שיחה של 20 דקות. הבעיה היא שכשאתה סטודנט, אתה לא צריך עוד סיסמה. אתה צריך לדעת איך זה מרגיש ביום שלישי בערב, כשמשהו מסתבך, כשיש דד-ליין וכשאתה צריך לדעת למי פונים. איך עובדים יחד והאם יש מי שיעזור לך להפוך את הלחץ ללמידה.
תובנות מהשטח
בימים אלו אני מסיים את התמחותי במחלקת הליטיגציה במשרד שבלת ושות'. אם אתם נכנסים בקרוב לעולם ההתמחות, חשוב שתעשו זאת בעיניים פקוחות: לא רק לשאול "איפה יהיה הכי נוצץ", אלא היכן תוכלו להפוך באמת לעורכי הדין הטובים ביותר.
אז הנה שלוש תובנות מהשטח, לא תיאוריה, שמתורגמות ישירות לטיפים לשבוע הראיונות ולבחירה במשרד האידאלי עבורכם.
1. בנו לעצמכם אסטרטגיה לשבוע הראיונות (כן, כמו תיק קטן)
שבוע הראיונות הוא מרתון. אם אתם מגיעים בלי תכנון, אתם עייפים בדיוק כשאתם צריכים להיות הכי חדים. המלצתי: התחילו עם ראיונות שנוחים לכם יותר כדי להיכנס לקצב. השאירו מרווחים בין ראיונות כדי לא לרוץ רטובים מזיעה וממחשבות, זכרו לחשב את המרחק בין המשרדים ולנסות לתכנן ראיונות במשרדים בעלי קירבה גיאוגרפית, סמוכים בזמן ככל הניתן. קחו בחשבון עיכובים שייתכן ויקרו, ריאיון שני שירצו שתיכנסו אליו מייד לאחר הריאיון הראשון ו/או כל בלת"ם נוסף שיום חשוב כזה עשוי להביא עימו. כתבו לעצמכם אחרי כל ריאיון חמש שורות: מי ראיינו אותי? מה הרגשתי? מה הפתיע אותי? והאם עדיין חסר לי מידע כדי לקבל החלטה?
כלל אצבע: אם אתם לא מתעדים, אתם משכנעים את עצמכם אחרי, בדיעבד, שהיה מושלם או לחלופין שהיה נורא. המנעו, וכתבו.
2. לא בוחרים תחום - בוחרים צוות
לפני ההתמחות חשבתי שאני בוחר תחום התמחות, במקרה שלי בחרתי בליטיגציה. בפועל, בחרתי גם מערכת הפעלה אנושית: מי מסביר ומלמד, מי מתקן אותי, מי נותן לי מרחב ללמוד ומי מצפה שאדע לשאול בזמן ולהתקדם באופן עצמאי כשצריך.
באופן מפתיע, אחד הדברים שהכי עזרו לי ללמוד היה לשמוע אנשים חושבים בקול, רגע לפני שמגישים מסמכים לבית המשפט. לא רק לקבל משימה ולהחזיר תוצר, אלא לשבת בחדר (או בזום) ולשמוע איך מחליטים: האם הולכים לבקש צו עשה זמני או שמחכים? האם שווה "לשרוף" טענה עכשיו או לשמור אותה להמשך? איפה עדיף להיות תמציתי ואיפה דווקא לפרוס את הטיעון? ומה המחיר של משפט אחד מיותר, כזה שיישמע טוב על הנייר אבל יוצר פתח מיותר לצד שני.
לצד הלמידה, יש גם צד פחות רומנטי: ימים לחוצים שבהם הקצב מהיר והטון משתנה. בליטיגציה מגלים מהר מאוד שיש דד-ליינים שלא מחכים לאיש – בין אם זו תגובה שחייבת להיות מוגשת עד 12:00 בצהריים, או החלטה שמחייבת פעולה מיידית עוד היום. ברגעים כאלה, התכתבויות קצרות בקבוצת הוואטסאפ או במייל עלולות להישמע חדות ותמציתיות יותר ממה שהכותב התכוון באמת, פשוט כי כולם רצים קדימה.
דווקא שם האנשים חשובים: האם מישהו שם לב שאתה נעלם. האם מישהו יודע לומר "תן לי שתי דקות, אני איתך" גם כשהוא עמוס. האם נותנים לך מקום להשתפר ולא רק מדביקים לך תווית.
בסוף, ליטיגציה היא משחק קבוצתי. השם בראש כתב הטענות הוא שם אחד, אבל מאחוריו יש צוות. והצוות הזה בנוי מאנשים שיודעים לעבוד יחד תחת לחץ. כך גם בכל תחום התמחות אחר. משרד שמשלב את מתמחיו כחלק אינהרנטי מניהול התיק מרוויח מתמחים מסורים שבקיאים בפרטי התיק.
התמחות יכולה וצריכה להיות תקופת למידה אידאלית שבה תלמדו כיצד להיות עורכי הדין הטובים ביותר, לקראת יציאתכם לשוק העבודה התחרותי.
בשנת ההתמחות היו לי רגעים שהפכו את הלמידה לחדה: עורכת דין שישבה איתי שעה על שתי פסקאות בכתב טענות כדי לוודא שאנחנו לא טוענים משהו שלא נוכל להוכיח; עורך דין שכתב לי בערב "תעבור שוב על ההחלטה - יש שם שתי שורות שמשנות לנו כיוון, ותשלח לי טיוטת הודעה לבית המשפט"; ועורך דין נוסף שקרא לי לפגישה לאחר שחשב שצריך לבחון כיוונים חדשים לחיפוש המשפטי שביצעתי.
מכאן מגיעים הטיפים הכי פרקטיים לטעמי:
א. נסו לזהות בריאיון אם יש תרבות של הסבר, לא רק של ביצוע.
ב. חשוב לבדוק איך נראית עבודה על משימה - אני שולח ומקבל הערות, או שבמשימות מהותיות וארוכות יושבים איתי ומסבירים את ההיגיון?
ג. חשוב לא פחות לבדוק איך מתבצעת חלוקת העבודה בין המתמחים, והאם יש לכם למי לפנות ביום עמוס.
וטיפ שמעט מועמדים מיישמים: תבדקו איך אתם מרגישים בסוף הריאיון, לא רק מה סיפרו לכם.
3. שאלו על שגרה אמיתית
אם אתם מדמיינים את ההתמחות כרצף של דרמות באולם בית המשפט, או מפנטזים על הסכמים מסחריים שפותחים את מהדורות החדשות – כדאי להוריד ציפיות. יש דרמות, כן. אולי יתמזל מזלכם ותזכו להיות בצוות המשפטי שיעמוד מאחורי האקזיט הגדול הבא. אבל רוב הזמן זה הכנה. המון הכנה.
לכן, בשבוע הראיונות אני ממליץ לשאול שאלות ששופכות אור על איך נראה יום אמיתי, בלי לדבר על שכר ותנאים (שבדרך כלל כבר ידועים מראש):
א. "מה הכי מפתיע מתמחים בשגרה של המחלקה?"
ב. "איזה סוג משימות מתמחה עושה בחודשים הראשונים, ואיך זה מתקדם בהמשך?"
ג. "עד כמה אתם מערבים מתמחים בהכנה לדיונים - ביצוע מחקרים משפטיים, השתתפות בפגישות עם הלקוחות, ישיבות גיבוש אסטרטגיה עם עורכי הדין והשותפים המנהלים את התיק?"
והנה הסימן שאני חיפשתי בתשובות: לא "אנחנו עובדים קשה", אלא תיאור קונקרטי של עבודה מסודרת תחת לחץ. בליטיגציה לדוגמה, "קשה" זה נתון. השאלה היא אם זה "קשה ומבולגן" או "קשה ומנוהל".
לקראת שבוע הראיונות קחו נשימה עמוקה, ונסו לשנן את המסרים הבאים:
א. אל תנסו להישמע מושלם בראיונות, נסו להיות מדויקים וסקרנים.
ב. אל תפחדו לשאול שאלות אמיתיות. לא רק שאלות שמראיינים אוהבים לשמוע, אלא שאלות שיעזרו לכם לבחור איפה תגדלו. התמחות יכולה להיות עבודה זמנית לשנה, אך זו גם יכולה להיות תחילת הקריירה המקצועית שלכם בארגון לטווח הארוך.
ג. זכרו שההתמחות היא לא מבחן אופי, היא שנת למידה אינטנסיבית. אתם אמורים להשתפר וללמוד תוך כדי.
ד. ואם יש משהו אחד שהייתי בוחר לפיו את מקום ההתמחות, הוא זה: האם מתייחסים אליך כאל עורך דין בהתהוות מהרגע הראשון - כזה שמותר לו לטעות, ושמצפים ממנו ללמוד.
הגיעו לשבוע הראיונות עם מנה קטנה של אומץ: לשאול שאלה שאתם באמת צריכים את התשובה עליה. בסוף, ההחלטה שלכם לא תהיה בין "טוב" ל"רע". היא תהיה בין מקומות טובים, עם תרבות ארגונית שונה. המפתח הוא לבחור את התרבות שבה אתם יכולים להפוך לגרסה הכי מקצועית של עצמכם - בלי לאבד את הראש ובלי לאבד את הסקרנות.
הכותב הוא מתמחה במחלקת הליטיגציה ויישוב סכסוכים במשרד שבלת ושות'. למד במסלול האקדמי המכללה למנהל תואר ראשון במשפטים. במהלך לימודיו, השתתף במגוון רחב של פרויקטים משפטיים בארץ ובחו"ל
