התמרון הצבאי, כלומר יכולת ההתקפה הקרקעית, מהווה את אחד ממוקדי הכוח של כל צבא בעולם. תמרון זה חיוני על מנת להכריע את כוחות האויב, לכבוש שטחים אסטרטגיים ולהביא לידי עובדות מוגמרות בשטח. למעשה, בכל המבצעים הצבאיים האחרונים של ישראל, אם בלבנון ואם בעזה, רק כאשר החל התמרון הצבאי, הוגדרה ישראל כמדינה הנמצאת במצב מלחמה.
חשיבותו של התמרון הצבאי היא עצומה אפוא בשדה הקרב, כשהגוף האחראי על יכולות התמרון הניידות הוא מנת"ק - מנהלת תוכנית המרכבה והרק"ם (מנת"ק) במשרד הביטחון. מנהלת זו, בראשה עומד תא"ל אורן גיבר, נושאת באחריות לכלל תוכניות הפיתוח והייצור של הרק"ם בצה"ל, לרבות טנקי המרכבה, סדרת נגמ"שי הנמר, ונגמ"ש האיתן הגלגלי.
הפיתוח העתידי: טנק הברק
"פרויקט המרכבה החל ב-1970, התפתח, התעצם וממשיך גם היום, כלומר למעלה מ-50 שנה", מציין תא"ל גיבר. "מנהלת תוכנית המרכבה והרק"ם (מנת"ק) הוקמה בראשית שנות ה-70 ע"י האלוף ישראל טל במטרה לפתח ולייצר את הטנק הישראלי הראשון, המרכבה, ולאחר מכן המשיכה בפיתוח ושדרוג הדורות הבאים שלו - מרכבה סימן 2, סימן 3, סימן 4 וסימן 4 מ' (מעיל רוח). עם השנים פיתחה המנהלת מערכות לחימה רבות לטנקי המרכבה והפכה את המרכבה לאחד מטנקי המערכה המתקדמים ביותר. מנת"ק פיתחה גם את סדרת נגמ"שי הנמר המעניקים לחטיבות החוד של גולני וגבעתי את היכולת לבצע תמרונים צבאיים התקפיים בשטחי אויב במינימום פגיעה בלוחמים שלנו".
לדבריו, "אם בעבר מנת"ק סיפקה ללוחמי השריון את הטנקים ובהמשך לחי"ר את נגמ"שי הנמר הממוגנים ביותר, הרי שהיום אנו מספקים ללוחמי צה"ל גם רק"ם גלגלי מתקדם, יכולות חשיפה ותקיפה - ומתחילים לתת מענה למקסום היכולות המבצעיות של הכלים בשטח. אנו מקפידים שהפיתוח ייעשה יחד עם מחלקת אמל"ח בזרוע היבשה. יש כאן אחריות אדירה שמחייבת להמשיך לצעוד למול השתנות שדה הקרב והמשך ההתפתחויות הטכנולוגיות, בכדי להעמיד לצה"ל את היכולות האופטימאליות ביותר. מכאן גם החשיבות והמשמעות מבחינתי לשרת בנקודה הזאת, בזמן הזה, בתפקיד ראש מנת"ק".
כיצד הפיתוח משתנה על רקע השינויים הדינמיים בשדה הקרב העתידי?
"הדברים נבנים בשכבות. לא ניתן לקפוץ לשילוב של בינה מלאכותית ברק"ם מבלי שעברנו דרך פיתוח הגוף ותיבות האלקטרוניקה. כלומר אנו רואים התווספות של יכולות על רקע מורכבותו ההולכת וגוברת של שדה הקרב. כך שבעצם כלי הרק"ם והיכולות שבהם משתנים בהתאם. אולי מבחוץ זה נראה טנק רגיל אבל למעשה מדובר על מכונת לחימה מאוד משוכללת".
אחת הדוגמאות לפיתוחים השוטפים האלו הוא טנק הברק אותו יחשפו מנת"ק וזרוע היבשה בחודשים הקרובים. תא"ל גיבר נאלץ שלא להרחיב בנושא ומציין רק כי "אני יכול לומר בהקשר הזה שטנק הברק הוא מערכת לחימה ראשונה מסוגה עם יכולות שטרם נראו כאן, המתכתבות עם אתגרי הלחימה בשדה הקרב הנוכחי והעתידי. לדעתי כניסת הברק צפוי להיות אירוע משמעותי שיכול להשפיע על אופי הלחימה של צה"ל".
מגמת הרק"מים בלתי מאוישים
תא"ל גיבר מכהן כראש מנת"ק החל מחודש ספטמבר האחרון, והחליף בתפקיד את תא״ל גיא פאגלין שפרש ממערכת הביטחון לאחר 28 שנות שירות. גיבר שירת במשך השנים במגוון רחב של תפקידי פיתוח וניהול בכירים במנת״ק ובמפא"ת וכן כיהן כנספח אט"ל בוושינגטון. הוא בעל חמישה תארים, ביניהם תואר בהנדסת מכונות, מדעי המחשב ומינהל עסקים ואף סיים כמצטיין את לימודיו במכללה לביטחון לאומי. "אני נשען בתפקיד זה על כתפיהם של ענקים, הראשון שבהם היה האלוף ישראל טל שכיהן כראש מנת"ק הראשון. יש בי תחושת שליחות ואחריות אדירה", הוא מציין.
התייחסת לטנקי המרכבה והברק. מה תוכל לספר על התפתחות הנגמ"שים איתן ונמר?
"נגמ"ש הנמר פותח לאחר מלחמת לבנון השנייה, שבה צה"ל התנהל ללא ניוד כבד וממוגן ופגש את טילי הקורנט של חיזבאללה. כהפקת לקחים הוחלט בצה"ל לפתח נגמ"ש ממוגן שיתבסס על מרכיבים בטנק המרכבה ולפתח את מערכת ההגנה האקטיבית 'מעיל רוח' ולצייד בה את סימני 4 והנמרים. בהמשך הגיע האיתן, כתוצאה ממבצע צוק איתן שהדגיש פערים בלחימה בשטחים בנויים ובניידות אופרטיבית מהירה בין גזרות. נגמ"ש זה הביא איתו קפיצה נוספת במרכיבים טכנולוגים שתפקידם לסייע לצוות בתפעול האיתן. בקרוב יימסר האיתן לחטיבת הנח"ל".
עד כמה ישראל מובילה את פיתוח כלי הקרב הבלתי מאוישים והאם תוכל לציין פיתוחים שעל הפרק?
"ישראל נמצאת בחזית העולמית בפיתוח יכולות לפלטפורמות לא מאוישות. כבר היום בשוק האזרחי מתחילה כניסה של מכוניות אוטונומיות, אך בתפוצה רחבה יש היום מערכות עזר, שמשולבות ברכבים החדשים, כמו מערכות אוטונומיות או חצי אוטונומיות להתרעה על מרחק מסוכן מכלי רכב אחרים, התרעה מפני חציית נתיב, ועוד. באותו האופן הדברים חודרים גם לפלטפורמות הצה"ליות, אנו מכניסים בצורה שוטפת עוד ועוד יכולות שתפקידן לסייע לצוות בתפעול הרק"ם המאויש, ובמקביל נכנסים לפיתוח רעיונות וכלים מדגימים של רק"מים בלתי מאוישים. זו הדרך להבשיל את הטכנולוגיה ולהביא אותה לרמה שתאפשר לנו לפתח רק"ם אוטונומי מלא לצה"ל. דוגמה למערכת אוטונומית שכבר משולבת ברק"ם היא מערכת 'מעיל רוח' שמאתרת ומשמידה טילי נ"ט ללא מעורבות אדם".
יד ביד עם התעשייה
מנת"ק מהווה כאמור מנהלת בתוך משרד הביטחון והכפיפות הישירה של תא"ל גיבר היא למנכ"ל משרד הביטחון, וצבאית לסגן הרמטכ"ל. במנת"ק עובדים מאות בודדות בלבד של אנשים שמחזיקים את הפרויקט האדיר הזה ואחת מעוצמותיה של המנהלת מתבטאת בעבודה ההדוקה עם התעשיות ששותפות לפיתוחים השונים. "רוב התעשיות מולן אנו עובדים הן ביטחוניות וניתן למצוא בהן החל מתעשיות מתכת ויציקות פלדה, דרך תעשיות אלקטרוניקה ואלקטרואופטיקה וכלה בחברות הייטק המפתחות בימים אלו יחד איתנו מנועי בינה מלאכותית. אנחנו עובדים עם תעשיות גדולות כקטנות, מחציתן בפריפריה ומחציתן במרכז, מחציתן הייטק ומחציתן לואוטק. יש כאן שליחות אמיתית", הוא מעיד.
לתפיסתך התעשיות הללו מצליחות לספק את המענים האופטימאליים בהתאם לצרכים הצבאיים שעולים מהשטח?
"התשובה לכך היא חד משמעית כן. בפרויקט הזה יש קווי ייצור אסטרטגיים שאנו דואגים לשמור עליהם, ובעיתות משבר זה מוכיח את עצמו. אנו פוגשים את אנשי התעשיות השונות גם בדיונים, גם בניסויים אבל גם במילואים שכן חלקם משרתים בדרגות שונות. כך שההבנה לגבי מה צה"ל צריך, מוכרת להם והופכת את השיח לאינטימי ואפקטיבי מאוד. אנחנו זוכים מהתעשיות הביטחוניות הישראליות לקשב ושיתוף פעולה מאוד מרשימים ואני מאוד גאה על כך".
"הדבר המשמעותי ביותר להבנתי הוא שאם לא תהיה לנו את יכולת הקצה הטכנולוגית, המתקדמת ביותר, גם לא יהיה בעולם מי שימכור לנו את היכולת המתקדמת הזו. ולכן שילוב הכוחות בין משרד הביטחון ובין התעשייה הישראלית הוא קריטי. משהב"ט עובד כאן במשולב, מפא"ת לדוגמה מכווין פיתוח יכולות חדשות ומנת"ק עם התעשיות הופכות אותן למבצעיות ברק"ם, מה שנותן לצה"ל עוצמה אדירה ופותח בפני התעשייה הישראלית את שווקי העולם לייצוא המערכות".
מהו חזונך לתפקיד?
"תמצית החזון שלי לתפקיד היא להוביל יחד עם מפקדי מנת"ק את יחידת העילית הטכנולוגית הזאת, את מנת"ק, לעוצמות אדירות כדי שנוכל להעמיד ללוחמי צה"ל כלי לחימה יבשתיים ממוגנים, בטוחים והמתאימים ביותר. כלים 'אנטי-שבירים', עם גמישות להשתנות ולהתאים עצמם לשדה הקרב, כל שדה קרב, בכל זמן. ובנוסף, לפעול ולאפשר ללוחמי צה"ל למצות באופן מלא את יכולות הכלים בתמרון להכרעת הלחימה. החזון הזה מביא איתו אחריות ענקית למנת"ק, מפיתוח האנשים והיכולות שלהם, דרך ניהול הפיתוח, הייצור והחדשנות, דרך ההשתלבות של הכלים בלחימה הצה"לית וברשתיות שצה"ל מכוון אליה, וכלה בהשתנות דיגיטלית באחזקת הכלים לאורך השנים. אנחנו נדרש להמשיך ולפתח ארכיטקטורה מתאימה, לשלב סנסורים ויכולות עיבוד על מנת להפוך מידע לידע ולהעביר אותו ללוחמים בצורה פשוטה. אנחנו מקימים מדרשה ביחידה שתאפשר לנו לתרגם את היכולות הטכנולוגיות השונות של הכלים לשפה המבצעית שתסייע ללוחמים. אני חושב שאנו עושים זאת בצורה נכונה והתוצרים מדברים בעד עצמם".
