את רון חולדאי אנו פוגשים במהלך סיור שגרתי שהוא עורך בשדרות ירושלים ביפו. מלווים אותו כשהוא בוחן ובודק מקרוב את מצב העסקים המקומיים, משוחח עם עוברי אורח, אוכל מנת פלאפל וממשיך בצעידה ארוכה ונמרצת לאורך השדרה עד סופה.
בעלי העסקים, כך נראה, רגילים לנוכחותו ומרגישים נוח להתלונן בפניו וגם לשבח. חולדאי מקשיב ומשיב בסבלנות ישירה. הוא בוחן את הרחוב בדקדקנות שמזכירה לנו "מסדר מפקד": מהתקדמות עבודות הרכבת הקלה, דרך סקירת עסקים חדשים, ניקיון הרחוב, חסימות של המרחב הציבורי הפתוח, כגון עמודי תימרור מיותרים, ועד עבודות גינון.
איך אתה מסכם את הסיור בשדרה?
"אני מסתובב הרבה בעיר, ובפרט באיזורים שעבר או עובר עליהם תהליך של שינוי או אתגר כזה או אחר. אני שמח לראות איך השדרה נפתחת בהדרגה, איך העסקים מתאוששים ואת האופטימיות שחוזרת לעיניים לקראת הגעת הרכבת הקלה. ועדיין, אנחנו בתקופה מאוד קשה לעסקים. המגבלות הרשמיות, אמנם הוסרו, אבל בפועל בגלל החשש הטבעי מהתקהלויות - אנחנו כמעט במצב של סגר.
"חנויות ומסעדות רבות התרוקנו, ועכשיו מנסות לחזור לעצמן; מוסדות התרבות, ענף התיירות ותחום האירועים ספגו מכה קשה לאחר שמאות אירועים בוטלו בבת אחת; חיי הלילה סובלים ממיעוט לקוחות וכיו"ב. בעלי עסקים רבים אומרים לי שזו התקופה הקשה ביותר עבורם מאז פרוץ משבר הקורונה לפני שנתיים".
אז מה עושה עיריית תל אביב-יפו בנושא הזה?
"גם בתקופה הזו, כמו בגלים הקודמים ובסגרים שחווינו, אנחנו מבינים את חשיבותם של העסקים בעיר ופועלים בכל הכוח כדי לסייע להם בשעתם הקשה. לאחרונה אישרנו מחדש את סדרת ההקלות והפטורים מאגרות והיטלים, שילוט, היתרי לילה, שולחנות וכיסאות ופרגודים – שיזמנו בגלים הקודמים והוספנו מתווה של דחיית מועד תשלום הארנונה.
"כמובן שהמתווה מותנה באישור משרד הפנים ואני אישית פועל מול השרה כדי לוודא שהוא יאושר. בנוסף, השקנו כמה וכמה קמפיינים מסוגים שונים לעידוד רכישה בעסקים מקומיים, מהלכים לעידוד הפעילות באמצעות 'דיגיתל', מועדון התושבים העירוני שלנו, והקמנו צוותים מיוחדים לניהול הקשרים עם קהילות העסקים בעיר. אלו אמצעים משמעותיים, אבל לא די בהם. לכן קראתי ואני קורא גם כעת לממשלת ישראל להתגייס ולייצר חבילת סיוע והטבות להצלת העסקים הקטנים. מדובר בעניין לאומי ולא רק תל אביבי".
אכן, אבל הוא חשוב ביתר שאת במרכז הכלכלי-עסקי של ישראל – במיוחד לנוכח העובדה שתל אביב-יפו היא גם "העיר היקרה בעולם".
"כן, מגזין 'האקונומיסט' הבריטי העניק לנו את התואר המפוקפק. תרתי משמע".
מדוע תרתי משמע?
ראש העיר מתרגז ומשיב: "כי הוא מאוד מטעה ומתעתע. הגורם המרכזי והחשוב ביותר בהתייקרות הוא התחזקות השקל מול הדולר. כלכלנים יסבירו טוב ממני את הסיבות, אבל הגורם העיקרי הוא הפער האדיר בשנה האחרונה בין הייצוא לייבוא בישראל. משמעות הפער רלוונטית בעיקר עבור מי שמרוויח את משכורתו בדולרים - בין אם הוא יצואן או תייר. תוסיפו על זה שמרבית הקריטריונים במדד אינם עירוניים במהותם – עלויות מצרכים, ביגוד, מוצרי היגיינה וקוסמטיקה, סיגריות, ריהוט, סלולר, שירותים רפואיים ועוד ועוד. על מחירי התחבורה והדיור היכולת שלנו להשפיע היא מזערית.
"בנושאים שכן בשליטתנו העירייה מתערבת, מסבסדת ומפחיתה את עלויות המחייה. הארנונה למגורים אצלנו היא מהנמוכות בכל ערי המרכז; שירותי חינוך, השירותים החברתיים, ושירותים מסובסדים רבים. חשוב שהקוראות והקוראים ידעו שהעיר תל אביב-יפו היא העורף הסוציאלי של מדינת ישראל ושל גוש דן כולו. אנחנו מטפלים בכל האוכלוסיות בסבסוד כמעט מלא מכל ערי גוש דן והסביבה אז שלא יספרו לי סיפורים.
גם מערכת החינוך שלנו פתוחה לכולם ללא יוצא מן הכלל. אז סיסמאות זה טוב לעיתון אבל במציאות אנחנו נותנים הכי הרבה לתושבים שלנו ולתושבי המדינה. יותר מהכל, חשוב להבין שאין דבר כזה יוקר מחיה תל אביבי. יש יוקר מחיה בכל הארץ, והעיר הגדולה היא מטבע הדברים היקרה ביותר. משבר הדיור הוא בעיה לאומית שבאה לידי ביטוי באופן הקיצוני ביותר במטרופולין גוש דן, שגם הביקוש בו הוא הגבוה ביותר".
כל התחזיות לעתיד צופות גידול משמעותי באוכלוסייה. גם תוכניות הבינוי העירוניות שלכם לוקחות בחשבון גידול במספר התושבים. כיצד העירייה נערכת לכך?
"העיר משתנה. הביקוש האדיר והגידול באוכלוסיה מצריכים תכנון אחר, כזה שמסתכל קדימה. העיר נדרשת להצטופף, לבנות לגובה, לנצל את הקרקע בצורה יעילה, לקדם התחדשות עירונית שלוקחת בחשבון את מכלול השימושים, לרבות שטחים פתוחים, מבני ציבור, מסחר ועירוב שימושים.
חשוב שבעיר יהיו פתרונות מגורים לכולם ולכל הקהילות. גם דיור בר השגה לערבים שהעירייה יזמה ברחוב מיכלאנג'לו ביפו, וגם דיור בר השגה למורים שיזמנו ב'בית המורה' בשכונת פלורנטין, וגם דיור נוסף שאנחנו יוזמים בפרויקטים החדשים. אבל לא אנחנו אחראים על כל מחירי הדיור במדינה שמאמירים.
"הכל מתכתב עם נושא התנועה וההתניידות בעיר. חשיבה מחדש על תחבורה – שינוי אופני ההתניידות אל העיר ובתוכה. השטח לא גדל, להיפך, ואין לנו יותר מקום לכלי רכב פרטיים. פשוט אין מקום – לא כשהם נוסעים ולא כשהם עומדים. הצפיפות ההולכת וגוברת במטרופולין מצריכה את שינוי מפת התחבורה מהיסוד: 'הפיכת הפירמידה' קוראים לזה. תיעדוף של כלי תחבורה יעילים וחסכוניים כמו אמצעי הסעת המונים, תחבורה ציבורית על פני השימוש ברכב פרטי. עכשיו עשינו לדוגמה נתיב תחבורה ציבורי בדרך השלום ועוד עשרות פרוייקטים ברחבי העיר".
בכך בעצם מיישרת העיר קו עם מגמת התחבורה בערים הגדולות העולם. מה החזון שהוביל את העירייה בגיבוש התוכנית?
"הניסיון העולמי מלמד כי ערים שהשכילו לתעדף אמצעי תחבורה חלופיים לרכב הפרטי, ובראשן ערי צפון מערב אירופה, נהנות מעירוניות תוססת ונגישה לכל, ומקשרים קהילתיים, תרבותיים וכלכליים חזקים. לעומת זאת, ערים שנשארו תלויות ברכב הפרטי כאמצעי התניידות עיקרי - דוגמת ערים רבות בארצות הברית - סובלות מזיהום אוויר, פקקים, מעבר אוכלוסייה אל הפרברים ודעיכת המרקם העירוני והקהילתי.
ברור לכולנו איזו מבין החלופות אנחנו רוצים ליישם בעיר שלנו, ומה הדרך להשיג את המטרה, למרות שהדרך קשה וכואבת, ואני חווה אותה באופן אישי כתושב בעיר.
"אבל, וזה האבל הגדול, אין לנו ברירה, וכבר אפשר לראות הישגים משמעותיים: גידול עצום בשימוש באופניים ככלי-תחבורה מרכזי, מעבר של אנשים להליכה ברגל במקום 'קפיצה' עם המכונית, כניסה של עוד ועוד אלטרנטיבות של תחבורה שיתופית וכלים קטנים.
לא ירחק היום שבו התושבות והתושבים, וגם המבקרות והמבקרים, שנכנסים מדי יום לעיר, יכולו לבחור את הדרך היעילה והמתאימה ביותר עבורם להגיע מהמוצא שלהם ליעד, מבין מגוון של אפשרויות התניידות. אבל גם בנושא הזה אין משמעות לפעולה עירונית בלבד. אין דבר כזה 'תחבורה בתל אביב' כי היא לא מתחילה ונגמרת בגבולות העיר. כל רמזור בעיר שכנה משפיע על זרימת התנועה בכל המטרופולין. לכן אני מתעקש באופן נחוש על שיתוף פעולה – בראש ובראשונה עם משרד התחבורה ולא פחות חשוב – עם הרשויות השכנות".
עשית בעבר ניסיונות לקדם מהלכים משותפים עם מספר רשויות בגוש דן. יש הצלחות?
"'נעים בסופ"ש' - מערך ההיסעים המטרופוליני בסופי השבוע - הוא דוגמה לסיפור הצלחה. שנים סירבתי לייסד שירות הסעות פנים עירוני בסופי שבוע, כי כל עוד זה בתוך העיר בלבד – זה חסר משמעות. רק כשהבשיל שיתוף פעולה מטרופוליני הסכמתי לצאת לדרך.
היום מערך ההסעות המטרופוליני משרת בכל סוף שבוע כ-20 אלף נוסעים מגבעתיים, רמת השרון, שוהם, קריית אונו, מודיעין-מכבים-רעות ואני מאוד מקווה שעוד רשויות תצטרפנה. 'נעים בסופ"ש' משלים את מוניות השירות שפועלות בעיר בשבת, לצד מוניות רגילות, שירות השכרת הרכבים העירוני 'אוטותל', שירות השכרת האופניים העירוני 'תל אופן' וכמובן הכלים האישיים. זה עוד צעד לקראת הפרידה מבעלות פרטית במכונית.
"את המהלך הזה אני מקווה שממשלת ישראל תמשיך: תרים את הכפפה ותרחיב את השירות לכל המדינה. תבינו, תחבורה בשבת זה לא רק עניין של יחסי דת-מדינה, זה עניין חברתי – היכולת של אזרחים ואזרחיות לטייל בימי שבת וחג, להגיע לחוף הים, לבקר קרוב בבית החולים. בבוא העת, אני עושה הכל כדי שממשלת ישראל תאשר גם לרכבת הקלה לנסוע בשבת. אין סיבה לא להתייחס אליה כמו מעלית השבת הגדולה בישראל, רק שהיא תהיה מאוזנת במקום מאונכת".
ומה בדבר איגוד ערים לתחבורה?
"אני אומר בכל הזדמנות – תחבורה, כמו מוצרים ציבוריים אחרים - מים, ביוב, חשמל, פינוי אשפה, דיור – הם לא נושאים עירוניים. נדרשת בעניינם ראיה כוללת, לכל הפחות מרחבית. איגודי הערים לביוב או לתברואה מלמדים אותנו שאפשר לעשות את זה.
גם ניהול מערך התחבורה חייב להיות משולב ועל-אזורי. אין דרך אחרת. רק איגוד ערים לתחבורה יוכל לנהל את האסטרטגיה, את תפיסת ההפעלה, את איכות השירות ללקוחות ואת התפעול.
"היה לממשלת ישראל חלון הזדמנויות להקים גוף כזה, אבל הוא פוספס. משום שאני מבין את ההכרח, אני לא מתכוון להרים ידיים: אני פועל עם ראשי הערים הסמוכות כדי לייצר הלכה למעשה את אותה תוצאה, באמצעות הסכמות ושיתוף פעולה ולא על ידי סמכויות שלא ניתנות כרגע על ידי המדינה. בסופו של דבר אני מאמין שהמדינה תעלה על הרכבת ותקדם גם את החקיקה הדרושה לשם כך".
