רבות נאמר ונכתב על ההתגייסות האזרחית במהלך מלחמת "חרבות ברזל", שנתנה הוכחה נוספת לכולנו על פניו היפים של עם ישראל, זה שיודע להתלכד ברגעי משבר, תוך התמודדות עם האתגרים המורכבים ביותר.
את אחת הדוגמאות הבולטות לערבות ההדדית ולשותפות הגורל האזרחית, מציגה לא אחרת מאשר תנועת המחאה "אחים לנשק". התנועה שהחלה את פעילותה בינואר השנה כנגד הרפורמה המשפטית כשהיא מצליחה לסחוף אחריה מאות אלפי מפגינים, הסבה מיד עם היוודע זוועות השבת השחורה את ייעודה למתן מענה אזרחי במסירות ובנחישות יוצאת דופן. תוך שעות בודדות מפרוץ הקרבות הפגינו בשורותיה כושר ארגון יוצא דופן באמצעות חמ"ל אזרחי שהוקם במהירות שהצליח לתת מענה ראשוני עבור תושבי עוטף עזה, כוחות הביטחון וההצלה וכן עבור אזרחים רבים.
"התארגנו מהר מאוד עם כוח מוביל למשימות מיוחדות", מספר סא"ל (במיל') אלעד טסלר, חבר קיבוץ רמת השופט וממובילי "אחים לנשק". ביום-יום הוא בעלים ומנהל מפעל לארגזים ואריזות עץ, נשוי לקרן ואבא לאיתי וגילי, ובימים אלה משמש כאחראי על מערך הסיוע לענף החקלאות מטעם הארגון.
בראיון מיוחד עמו הוא מספר על ההתגייסות המיידית של הארגון, שהבין לפני כמעט כל גורם אחר, את מצב החירום אליו נקלעה המדינה. "כבר בשעה 10:30, כשאף אחד עדיין לא בדיוק ידע מה קורה, קיימנו שיחת חירום בזום עם הפורום המרכזי של אנשי המבצעים בארגון. הבנו שיש כאן מגה אירוע עם הרבה אי ודאות בשטח וכאוס גדול. הנחנו, די בצדק בדיעבד, שרשויות המדינה יתקשו להשתלט על המצב ולטפל בעורף. כאן הבנו שאנחנו צריכים להיכנס לתמונה, ולהירתם בכל הכוח למען האזרחים".
חילוץ ניצולים וסיוע במשקים
פעילות "אחים לנשק" קרמה עור וגידים, כאמור, מהר מאוד. במקביל לפתיחת חמ"ל האקספו, כבר במוצאי שבת הוציאו בארגון כח מתנדבים לשטחי העוטף בניסיון לאתר נעדרים ומנותקי קשר מאזור המסיבה ברעים. למחרת כבר הקימו חמ"ל קדמי בקיבוץ בית-קמה, שהפך מהר מאוד למוקד עלייה לרגל עבור אלפי מתנדבים. לצד עיסוק שוטף בחילוץ אנשים מן התופת ביישובי העוטף והדרום, הכנסת אספקה לתושבים שנותרו נצורים בבתיהם, לחיילי צה"ל וכוחות הביטחון, הבינו בארגון גם את עומק המשבר אליו נקלע ענף החקלאות. הסיבה: מחסור חמור בידיים עובדות וקושי אמיתי מצד החקלאי לעבוד את אדמותיהם, שבחלק מן המקומות היו נתונים תחת הפגזות או הוכרזו כשטח צבאי סגור.
בשלב ראשון המיקוד היה בסיוע לחקלאים בהצלת בעלי החיים בישובי העוטף. "הבנו מהר מאוד שיש צורך לטפל בבעלי החיים, בעיקר ברפתות ובלולים. עזרנו לצוותים המקצועיים להיכנס לתוך הקיבוצים בליווי מתנדבים עם נשק, כדי לייצר תחושת ביטחון במרחב. בנחל עוז למשל הרפת נפגעה, כשבמשך 5 ימים צוותים טכניים נדרשו לעבוד כדי להשמיש אותה בחזרה. סייענו למגדלים ולמתנדבים שארגנה מועצת החלב במשימות האכלה ובהמשך בחליבה של הפרות. במקומות אחרים היו לולי תרנגולות הודו שהתפזרו ונדרש היה לרכז אותן. הרציונל היה לסייע בכל מה שנדרש, לגשר על המחסור בכוח אדם ולאפשר המשך פעילות ככל שניתן".
"להחזיר לחקלאים את הברק לעיניים"
ככל שנקפו השעות והימים נחשפה כאמור חומרת המשבר של חקלאים רבים, שנותרו לאור המציאות הביטחונית בין הפטיש לסדן. חלק ניכר מהעובדים הזרים נטש את השדות, המשקים, המטעים והחממות, כאשר גידולים רבים עמדו בסכנה ממשית.
בארגון הרימו את הכפפה באופן מיידי. תחילה ריכזו צוותים ייעודיים שעסקו בין היתר בחילוץ ציוד חקלאי שעמד נצור בתוך הקיבוצים, ובהמשך עסקו בהקמת מערך מתנדבים חסר תקדים של אלפי מתנדבים שעסקו, ועדיין עוסקים, מדי יום בתיאום מלא עם החקלאים, בעבודה עברית אמיתית, לרבות עבודה סיזיפית שכללה איסוף וליקוט תוצרת חקלאית בהתאם לצורך.
טסלר: "רק לשם ההמחשה, יש חקלאים שנותרו עם פחות מרבע מכוח העבודה הרגיל שלהם. המשמעות ברורה והנזקים עצומים. חלקם עצרו לחלוטין את הפעילות, בעוד אחרים שהחליטו בנחישות רבה להמשיך נאלצו לעשות ויתורים כואבים ולהפסיק גידול בחלק מהחלקות על מנת להתמקד ולהציל לפחות חלק מהתוצרת. כשהבנו את עומק המשבר, ידענו שיש לנו את היכולת לתת סיוע אמיתי, כאן ועכשיו, והתחלנו לפעול. חקלאי העוטף נפגעו מיידית, אח"כ גם בגבול הצפון ולמעשה המשבר בחקלאות התפשט לכל הארץ עקב הסגר על השטחים ובריחת עובדים זרים".
ואכן, ההירתמות של "אחים לנשק" תיזכר כאחד מהפרויקטים המדהימים שהתרחשו במהלך המלחמה, שכללה בשיאה למעלה מ-7,000 מתנדבים בשבוע שעזבו הכל, והחליטו לתת יד לחקלאי ישראל בשעתם הקשה, במאות משקים ובעשרות מוקדים שונים בכל רחבי הארץ".
כמעט חודשיים אחרי. יש כבר תובנות מהאירוע שעברנו?
"אגיד משפט ששמעתי מחבר טוב בכפר עזה שאיבד בשבת השחורה בני משפחה רבים. הוא אמר 'עברנו אירוע איום ונורא, אבל אפשר להסתכל על המצב הזה גם כהזדמנות לבנות דברים מחדש'. אם אדם שעבר טרגדיה כל כך קשה אומר זאת, מי אנחנו שלא ננסה לשאוב אופטימיות ולהסתכל קדימה. זוהי ההזדמנות של מדינת ישראל לנצל את המצב הקשה שהגענו אליו, כדי לשנות באופן דרמטי את היחס שלה לחקלאות ולעבודה עברית. זה הזמן להחזיר את הדור הצעיר לחקלאות ולנצל את תלמידי בתי הספר להתנדבות על בסיס קבוע בשדות. הרי לא יתכן שילדים יחשבו שהמלפפון גדל בסופר. יש כאן גם אמירה למקבלי ההחלטות. קיבלנו הוכחה שאי אפשר להתקיים רק על עבודה זרה. יש צורך ברפורמה אמיתית עבור החקלאות הישראלית. אז נכון, אולי היא לא סקסית כמו AI או הייטק, אבל מדינה חזקה המעוניינת ברווחה ועצמאות תזונתית, אסור לה להיות תלויה בגחמות של מדינות אחרות, והיא חייבת חקלאות עצמאית וחזקה. אין אופציה אחרת".
ניכר ש"אחים לנשק" נרתם לגמרי למאמץ המלחמתי.
"הייתה כאן התגייסות מדהימה ללא ספק. אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה ומרגישים שאנחנו תורמים, כל אחד כדי להתמודד עם המציאות הלא פשוטה. צריך להבין שמי שמעבד את הקרקע ועוסק בחקלאות, הוא בהגדרה גם מי ששומר על מדינת ישראל. היה לנו חשוב לעשות את הכל כדי להחזיר לחקלאים את הברק בעיניים. לשמוע מהם את הפידבקים המדהימים ולראות אותם שוב מחייכים, עד כמה שמתאפשר בימים האלה, זהו הסיפוק הכי גדול".
וזה עוד לא הכל. באחים לנשק כבר נערכים לקראת הדבר הגדול הבא: יום התנדבות לאומי שיתקיים בשבעה בדצמבר (נר ראשון של חנוכה) בסימן החקלאות הישראלית. במוקד: טקס הרמת דגלי ענק בכל יישובי עוטף עזה שיראו עד לרצועה. "האירוע יתקיים חודשיים בדיוק אחרי הטבח. הרעיון הוא להראות שהחקלאות נטועה חזק באדמה ושאנחנו כאן כדי להישאר", מסכם טסלר.
