בשנים האחרונות נמצאת הקרן לירושלים במומנטום גדול. הקרן, שנוסדה על ידי ראש עיריית ירושלים המיתולוגי טדי קולק ב-1966, מגייסת כספי תורמים מכל העולם (יהודים ולא יהודים), המכירים בחשיבותה הרבה של ירושלים ובחשיבות העשייה והפעילות של הקרן בעיר.
"אנו גאים באמון הרב שנותנים בנו תורמינו, הן בתוכניות הפיזיות שלנו והן בתוכניות הקשורות לתכנים", אומר נשיא הקרן לירושלים, שי דורון. "הקרן היא אחד הגופים המשמעותיים ביותר בפיתוחה ובשגשוגה של העיר, ואנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק ומצוין עם ראש העיר משה ליאון.פעמים רבות חבל לי שהציבור הרחב לא יודע כמה רבים מהפרויקטים הירושלמים הגדולים והמוכרים הם פרי עבודתנו. אצטדיון טדי, למשל, גן החיות התנ"כי, מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד, מוזיאון מגדל דוד, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן, סינמטק ירושלים, הצוללת הצהובה והרשימה עוד ארוכה. אלפים רבים של מבקרים עוברים במקומות האלו ולא יודעים שהם נבנו על ידי הקרן לירושלים. גם חלק גדול ממאות אלפי המשתמשים בשירותיהם של עשרות מינהלים קהילתיים ומרכזי ספורט קהילתיים בעיר לא בהכרח יודעים שמדובר בעשייה שלנו, כמו גם המשתמשים בפארקים שנבנו לאורכה ולרוחבה של העיר".
מרחבי ריפוי לנפגעי פוסט טראומה
למרות כל אלה נאלצה מאז אוקטובר האחרון הקרן לירושלים להתמקד בדברים שונים ממרכזי ספורט ופארקים. מלחמת "חרבות ברזל" שינתה באחת את האג'נדה והביאה את הקרן לייסד קרן חירום כבר בערבו של השבעה באוקטובר. 12 מיליון דולר נתרמו עד כה לקרן החירום, ובאמצעותם התאפשר מענה מהיר לשורה של צרכים שהביא עמו המצב. "קודם כל ניסינו לתת מענה לצרכים הבסיסיים ביותר של תושבי ירושלים, עם דגש על האוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר בעיר, כולל יותר מ-30,000 המפונים שהגיעו לכאן מהדרום ומהצפון", אומר דורון. "מההתחלה הבנו שאם החברה האזרחית לא תיקח אחריות - איש לא יעשה את זה. אז סייענו לשכן מפונים במלונות, סיפקנו מזון ומוצרים בסיסיים והתחלנו לדאוג לכל נושא מערכת החינוך והחינוך הבלתי פורמלי של המפונים וכן של תושבי העיר, שהרי בהתחלה המסגרות - בתי הספר וגני הילדים - לא עבדו. כתוצאה מכך, אנשי צוותים רפואיים נתקלו בקשיים להעסיק את ילדיהם, אז ארגנו למענם קייטנות, כדי שיוכלו להתפנות לעבודתם החשובה והקריטית. עם התמשכות המלחמה נכנסנו גם לנושא ההקלה והריפוי. הבנו שישנם עשרות אלפי מילואמניקים ירושלמים שמשפחותיהם נשארו מאחור ויש צורך לסייע להם ולתמוך בהם".
כיצד סייעתם להם?
"הרמנו תוכנית דגל בשם 'דאבל אימפקט', בהשקעה של מיליוני שקלים. במסגרתה לקחנו את משפחות המילואימניקים ואת מפוני המלונות - עם דגש על ילדים ובני נוער ועל האוכלוסייה הפגיעה ביותר בירושלים - לימי כיף בגן החיות, באקווריום ישראל, במוזיאון המדע, בגן הבוטני, בתיאטרון ירושלים ועוד. סיפקנו להם קצת הקלה ויציאה מהשגרה לפעילות חינוכית ומהנה. בכך גם סייענו לרשימה ארוכה מאוד של מוסדות תרבות, ארגונים, עמותות ואתרים בעיר אשר חוו פגיעה כלכלית בעקבות המלחמה וכעת זכו למבקרים רבים. זו הייתה ההשפעה הכפולה שזיכתה את הפרויקט בשם 'דאבל אימפקט'. במשך זמן קצר השתתפו במיזם למעלה מ-160,000 איש שזכו להפוגה ולהקלה".
המלחמה עדיין בעיצומה, המפונים עדיין מפונים וכלל הציבור עדיין במתח וקושי. מה כעת?
"אין ספק שישנם בירושלים אנשים רבים מאוד שנמצאים תחת טראומה. בחודשיים האחרונים החלה קרן החירום שלנו לטפל בנושא הריפוי, שיתפוס חלק ניכר מפעילותנו בשנה הקרובה. הקמנו מספר מרחבי ריפוי, שהבולט בהם הוקם בעין יעל. בימים אלו אנו מקימים בשיתוף עם בית החולים שערי צדק מרכז חוסן לטיפול בנפגעי טראומה ופוסט טראומה. הם יטופלו באמצעים חדשניים ובדרכים חדשות, שאמורות לאפשר מתן מענה לכחצי מיליון ישראלים, שעל פי דעת המומחים סובלים או יסבלו מפוסט טראומה".
יש לכם את הכלים והיכולת לספק מענה רחב?
"המצב אכן מאתגר, שכן לא רק שאנו מסייעים לתושבי ירושלים, אלא גם למפונים השוהים בעיר. כך שהצרכים מוכפלים בעשרות מונים וישנה רשימה כמעט בלתי נגמרת של בקשות תמיכה מגופים וארגונים. למזלנו יכולנו להישען על השקעה ארוכת טווח שכבר עשינו, שהניבה תוכניות העצמה קהילתיות במרכזים קהילתיים שביום פקודה יכלו לעבוד. בעזרתם היה קל יותר להקים מרכזי חוסן והתארגנות לסיוע בכל שכונות ירושלים. נושא הקשישים, לדוגמה, מצריך מענה מיוחד. יש ביניהם ניצולי שואה שהאירועים גרמו להם להתחיל לדבר על 'שואה שנייה' וכדומה. נדרשנו להקים מערכת תמיכה שתסייע להם בהפגת בדידות, במילוי צרכים בסיסיים, בהגעה לבתים ובהרמת סדרת אירועים לקשישים. היה לנו כבר מערך תמיכה אזרחית קיים שאיפשר זאת".
"לשמחתנו, גם התורמים שלנו מוכנים להתגייס ולאפשר את המהלכים הרחבים של ריפוי וטיפול. לזכותו של ראש העיר משה ליאון יאמר שמאז שנכנס לתפקידו, היכולת לגייס תרומות השתפרה משמעותית ויש לנו איתו את שותפות העבודה שהייתה עם טדי קולק בזמנו. כך מתאפשר לנו להרחיב את הצעות הסיוע שלנו ולהיכנס, למשל, לעובי הקורה בהכשרת עובדים לעיסוק בחירום. התחלנו לממן קורסים של עזרה ראשונה במערב ובמזרח העיר שיאפשרו הקמת מרכזי חירום בהם הקהילה עצמה תוכל לסייע בהתמודדות עם כל צורך חירום שיבוא".
לטפח את המרקם האנושי המגוון
שי דורון מציין שגם מקומם של התרבות והאמנות בירושלים לא נזנח בעתות החירום. נהפוך הוא - הקרן לירושלים מסייעת להם בפעילותם בתקופה זו. כך, למשל, נפתחו מרחבים לעיסוק באמנות ותרבות ונבנה מערך אירועים גדול במשכנות שאננים. תחת הכותרת "ומותר, ומותר לאהוב" נוצרה סדרת אירועי פודקאסט חיים עבור המפונים, משפחות המילואימניקים, משפחות שכולות וירושלמים מן השורה. באירועים אלו הופיעו אמנים כשי צברי, דיויד ברוזה, אחינועם ניני ומיקי גבריאלוב. "זו הייתה הצלחה מסחררת", הוא אומר. "הכל היה סולד אאוט ולכן רץ שוב ושוב. עוד תמכנו ב'סיפור ישראלי' – הפודקאסט הכי מואזן בקרב הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, שהגיע למפונים בבתי המלון והעביר בעזרתם לחו"ל סיפור לוקאלי שמתקשר את ירושלים בצורה חיה. בכלל, יש לציין שבשנים האחרונות הקרן לירושלים משמעותית מאוד בתוכניות תרבות, פנאי, חינוך וספורט. היא תומכת באירועים כפסטיבל ישראל, פסטיבל הג'אז, סדרות תרבות שונות ועוד. בקיץ הקרוב אף נקיים זו השנה הרביעית את 'סדרתרבות' הנותנת במה לאמנים ירושלים מכל המגזרים, במיקומים שונים ברחבי העיר. כשמדובר בספורט - אנו עומדים מאחורי הפועל ירושלים והפועל קטמון בפעילות שהן מבצעות בקהילה עם ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים. כך גם עם קבוצת כדורסל הנשים החדשה של ירושלים. עוד יש לנו קבוצת שחייה מקצועית של ירושלמים יהודים וערבים בגילאי 14-25 שלמרות המצב מתאמנים יחד בטבעיות. זהו כלי נפלא לחיים משותפים".
נושא האוכלוסיות השונות נראה תמיד מאתגריה הגדולים של ירושלים.
"אך זהו אתגר שגורם לנו לעבוד טוב יותר ולחשוב כל הזמן, בוודאי לאחר השבעה באוקטובר. אחד האתגרים הגדולים ביום שאחרי הוא בניית אמון מחדש בין הקהילות השונות החיות בעיר, מתוך ידיעה שאף אחד לא הולך לשום מקום. זו אחריות עצומה שלנו להבין איך עושים זאת, לא רק בין יהודים לערבים, אלא גם בין קהילות יהודיות שונות כחילונים וחרדים. בנייה מחדש של אמון היא הבסיס לחיים המשותפים. לכן יש לקרן ירושלים כבר התחלת עבודה על מספר דברים, למשל על תחום המנהיגות הצעירה העתידית. אנו בונים תוכנית מנהיגות שתיקח מנהיגים צעירים בעיר שיבנו בעתיד את רשת החברה האזרחית כאן. היא תהיה מורכבת ממנהיגים מרקע שונה אך כולם יהיו מחויבים לירושלים ויבינו שהנכס הגדול ביותר שלה הוא הרב-תרבותיות הקיימת בה. עם כל הבעייתיות הנוכחית, אני מאמין שהמנהיגים הצעירים יבנו מודל לחיים משותפים ויסייעו לצמצם את הפערים בין הקהילות השונות בעיר, במערב העיר ובמזרחה. אי אפשר לברוח מהשיח על חיים משותפים, על צמצום פערים ועל מתן הזדמנויות לכל. אחרת לא יהיה כאן קיום משותף".
יש כבר פעילות בנושא?
"במזרח העיר אנו מקיימים תוכנית גדולה להכשרת עובדים סוציאליים מקומיים באוניברסיטה העברית. הם יהיו השלד המקצועי של שירותי הרווחה של ירושלים במזרחה לאורך שנים ויצמצמו את הפער בין שירותי הרווחה במערב ומזרח העיר. יש גם את החבר'ה של סח"י – סיירת חסד ייחודית. אלו צעירים נהדרים משכונות מוחלשות בעיר. דווקא הם עומדים בראש יוזמות סיוע לתושבים המקומיים. הם מסייעים רבות לקהילתם ואני מאמין שמיוזמות כאלו ואחרות יתפתחו המנהיגים העתידיים של ירושלים, ואולי של ישראל בכלל. כיום בונה הקרן לירושלים את 'בית סח"י' - כדי שתהיה להם את הפלטפורמה הטובה ביותר להתפתח. אנו גם תומכים בתוכנית שנת השירות שלהם, שבמסגרתה הם נשארים בירושלים לשנת י"ג, לפני היציאה לצבא. במהלך שנת השירות הזאת הם משרתים את הקהילה בה גדלו. אני מאמין שלאחר שהם יסיימו את שנת השירות ואת השירות הצבאי - הם יחזרו לירושלים ויהיו מנהיגים מובילים בירושלים".
אלו יוזמות חדשות של הקרן לירושלים עומדות כיום על הפרק?
"השנה אנו נמצאים בעבודה על מספר פרויקטים פיזיים גדולים: בעוד כשנה נפתח כניסה חדשה לגן הבוטני; אנו מקימים בהר הצופים את המרכז הישראלי להתמכרויות; בקרוב ייפתח בית השנטי בעין כרם; שתי ספריות חדשות נבנות בבתי ספר במזרח העיר; בימים אלו אנו עובדים על הפרטים האחרונים להקמת גן הרפתקאות חדש לילדים ולבני נוער בסמוך לגן החיות והאקווריום. עוד אנו מקימים קונסרבטוריון חדש – פרויקט בעלות של 16 מיליון דולר - שיתפקד כבית לכל המוזיקאים הצעירים בירושלים. בנוסף, אנו עוסקים בתוכניות גדולות להרחבת עמק הצבאים, שדרוג בריכת הסולטן, הרחבת מוזיאון המדע והקמת בית ספר לשמירת טבע. וזו רק רשימה חלקית".
"אם מסתכלים לטווח הארוך יותר, למה שאנחנו קוראים 'התוכנית האסטרטגית לירושלים 2030' - אפשר לומר שאנו מבקשים להתרכז בתרבות יוצרת, בהעצמה קהילתית ובמנהיגות העתידית. בכל אחד מהנושאים הללו ישנם גם דברים פיזיים וגם דברים של תוכן. את כל אלו אנו מבקשים לקדם תחת ההנחה הבסיסית והחשובה ביותר שהזכרתי: הנכס הגדול ביותר של ירושלים הוא הגיוון והרב-תרבותיות שלה. מדובר ביתרון עצום ולא חיסרון, וזהו הקו המנחה שלנו. ירושלים תמיד תהיה במרכז, עיני העולם כולו תמיד יהיו נשואות אליה ולכן אנחנו חייבים להבטיח שהיא תהיה עיר לכולם, עיר ששומרת על פתיחות, על חדשנות, על קהילתיות ועל רב-תרבותיות".
בשיתוף הקרן לירושלים
