לפני מספר שבועות התבשרנו כי הייצוא הביטחוני של ישראל בשנת 2023, שבר את השיא של 2022 ועלה על 13 מיליארד דולר (כ-50 מיליארד שקלים). כיצד הגענו לכך?
מדינת ישראל נולדה תוך כדי מלחמה. בפני מייסדי המדינה ניצבה בעיית יסוד שנדמה היה שאין לה פתרון: כיצד לבנות כלכלה חזקה מספיק, שתמשוך אליה את מיליוני הפליטים היהודים שנותרו חסרי בית אחרי השואה, תוך הפניית משאבי הענק הדרושים להבטחת הישרדותנו במזרח התיכון, שרובו ככולו לא היה מוכן לקבל את קיומה של ישות יהודית?
לאבות האומה היה ברור כי הפער הכמותי הוא עצום וכי ישראל אינה יכולה לכפות את רצונה על האוקיינוס הערבי-מוסלמי סביבה. ועל כך אמר דוד בן גוריון: "מכל האמור מתחייב הכיוון ההכרחי בארגון צבאנו, ציודו ואימונו. מכיוון שאנו נופלים בכמות - עלינו לעלות באיכות".
אך מהי אותה "איכות"? זו התבססה מאז קום המדינה על שני גורמים: (1) היתרון היחסי שיש לנו באיכות כוח האדם וההשכלה; (2) איכות המדע והטכנולוגיה בשירות הביטחון, דהיינו, מערכות נשק שיתבססו על חזית הטכנולוגיה האפשרית.
דבריו של בן גוריון, שנישאו בהרצאה במאי 1949 בסיום קורס קצינים, מבהירים זאת היטב: "המחקר המדעי דרוש לא רק לצורכי ביטחון, כל פעולתנו המשקית והתרבותית לא תתואר בלי שימוש מכסימלי וכולל בכיבושי המדע והטכניקה. פיתוח הארץ, קידום החקלאות, התעשייה, הימאות, החינוך, הבראת האומה - מחייבים כולם טיפוח המדע עד קצה יכולתנו השכלית והחומרית. למען כושר עמידתנו בשער בימים שיבואו, עלינו לרכז בארץ מיטב הכוחות המדעיים שבעם היהודי, לאפשר לכישרונות המדעיים שבתוך הנוער שלנו להשתלם ולהקדיש כל חייהם לעיון ומחקר מדעי, לצייד אותם במעבדות המשוכללות ביותר בכל שדות המחקר הפיסי והביולוגי, ולהתאים את פעולתם לצורכי ביטחון המדינה ופיתוחה".
פתרונות טכנולוגיים ייחודיים
בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר כי צה"ל, שהוקם תוך כדי מלחמה ב-1948, הינו הצבא היחיד בהיסטוריה שבו, לצד חיל אוויר, חיל ים, חיל רגלים וכדומה, הוקם גם חיל מדע (חמ"ד). מקץ כמה שנים הוחלט להעביר את חיילי וקציני חיל המדע מפיקוד ישיר של צה"ל לכפיפות למשרד הביטחון, וחיל המדע נהפך ליחידות סמך של משרד הביטחון.
זה היה המצב עד תחילת שנות ה-90' של המאה שעברה עת נהפכה יחידת הסמך הידועה בשם תע"ש לחברה (ממשלתית) בע"מ. היחידה הבאה שהלכה בעקבותיה והפכה לחברה הינה רפא"ל (דצמבר 2001). לצד החברות הממשלתיות (הראשונה שבהן הייתה התעשייה האווירית) הוקמו גם תעשיות ביטחון פרטיות (כמו אלביט).
המעבר למבנה של חברות הביא לייעול התעשייה והפך אותה לאחד ממקורות ההכנסה הגדולים של המדינה. זאת לצד מתן אפשרות לצה"ל לבסס את כוחו על אמצעי לוחמה מתקדמים מן השורה הראשונה ועל פתרונות טכנולוגיים ייחודיים, שהפכו אותו לאחד הצבאות המתקדמים בעולם.
כך למשל, הייתה ישראל המדינה הראשונה בעולם שהכניסה לשירות מבצעי כלי טיס בלתי מאוישים בעלי יכולת תקיפה ("זיק"), מערכות הגנה נגד טילים בליסטיים ארוכי טווח ("חץ") וטילים קצרי טווח ("כיפת ברזל"), או הגנה אקטיבית על טנקים נגד טילי נ"ט ("מעיל רוח"). רק השבוע הכריז דונלד טראמפ כי אם ייבחר לנשיא, הוא יבנה מערכת דומה ל"כיפת ברזל" שתגן על ארה"ב, או כדבריו "לישראל יש כזו, למה שלא תהיה גם לנו?".
התחדשות מתמדת של התשתית האנושית
התמונה המצוירת לעיל לא תהא שלמה ללא תיאור "תרומה" נוספת של הממסד הביטחוני למגזר האזרחי מעבר להזרמת הכספים למחקר ופיתוח, והיא ההשקעה בכוח האדם. כוח האדם הטכנולוגי בצה"ל מבוסס על מיון קפדני של החיילים בעלי היכולות הנדרשות ושליחתם ליחידות המתאימות, ועל רעיון העתודה האקדמית. בוגרי העתודה (וכל התוכניות שבאו בעקבותיהם במשך השנים, כמו "תלפיות", "פסגות", "עתידים" וכיוצ"ב) פנו לאחר שירותם הצבאי, יחד עם יוצאי צה"ל אחרים והתעשיות הביטחוניות, לשוק האזרחי ויצרו בעשורים הראשונים של המדינה את האקו-סיסטם הטכנולוגי של ישראל, הנשען על התחדשות מתמדת של התשתית האנושית. מדי שנה נכנסים לשירות בצה"ל כ-1,000 אקדמאים חדשים, ובמקביל נפלטים כמעט 1,000 מהנדסים ומדענים למגזר האזרחי, למגזר האקדמי ולמגזר העסקי.
בשנים האחרונות ניצלה ישראל את המנגנון הזה לתחומי ההייטק, במיוחד אלו הקשורים למחשוב ותקשורת בין מחשבים, והפכה בחלק מהם (סייבר למשל) למובילה עולמית.
להתפתחות התעשייה הביטחונית כמתואר לעיל הייתה תרומה ישירה להעלאת רמת התעסוקה במשק, לחיזוק הכלכלה על ידי הגדלת הייצוא ומשיכת השקעות לארץ, לעידוד הכשרת כוח אדם טכנולוגי ופיתוח מוקדי ידע ייחודיים, לחיזוק התעשייה בארץ בתחום הטכנולוגיה הצבאית ובתחומים של טכנולוגיה דואלית. התוצאה הסופית הביאה לניצול היתרון היחסי של מדינת ישראל לשם איזון משוואת הכוחות בינה ובין אויביה.
הכותב הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, ראש סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון וראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב. שירת 35 שנה בצה"ל ושימש כראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון. כיהן כיו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה בין השנים 2005-2022. חתן פרס ביטחון ישראל (פעמיים)
