את זיו שרמן, מייסד ומנכ"ל חברת הממרחים והמטבלים "עללחם", תמצאו בימים אלה על רצפת הייצור במפעל החברה במעלות, עם אדרנלין גבוה במיוחד. החגים הקרבים והביקוש הגדול למוצרי החברה הגבירו מאוד את קצב הייצור במפעל, הנמצא בטווח הרקטות של החיזבאללה. למרות ש"עללחם" הוא רעיון ויישום מוצלח אישי שלו, שרמן מדגיש כמעט בכל משפט שכל עובדי החברה לדורותיה הינם חלק מההצלחה.
"עללחם" החלה את דרכה במטבח של שרמן ברמת גן, בייצור ריבות בכלל, כשהיה סטודנט בן 27 למינהל עסקים. "נכנסתי לירקן לקניות של יום שישי. צעירה שנכנסה לחנות הציעה לירקן לקנות ממנו פירות 'לקראת סוף חייהם' תמורת מחיר זול יותר", מספר שרמן. "הירקן הסכים מיד. חשבתי שמצבה הכלכלי לא טוב והצעתי לה בשקט להוסיף לה כסף כדי שתקנה את הפירות הטובים יותר. היא צחקה והסבירה לי שהיא זקוקה דווקא לפירות הרכים, שהכי מתאימים לריבות שהיא רוקחת. למרות שלא היה לי מושג בתחום, נדלקתי על הרעיון ורציתי גם לרקוח ריבות כמוה. שאלתי את הירקן מה היה עושה עם הפירות האלה אם היא לא היתה קונה אותם, והוא אמר שבתחילת כל שבוע הוא זורק 5–7 ק"ג פירות שאיש לא יקנה. אמרתי לו 'יש לי רעיון, אל תזרוק יותר פירות, אני אבוא כל סוף שבוע לקנות את הפירות שאתה מתכנן לזרוק וגם אני אכין מהם ריבות, ואמכור אותן כאן בחנות'".
"חיפשתי בגוגל מתכונים לריבות"
לשרמן, כאמור, לא היה מושג ברקיחת ריבות. "אז חיפשתי בגוגל מתכונים לריבות", הוא נזכר. "חישבתי שאוכל להרוויח ממכירת הריבות כמה מאות שקלים בחודש לבילויים עם החברים מהלימודים. לא חשבתי מעבר לזה. קניתי צנצנות ופירות בשלים, ובישלתי במטבח הקטן שלי על כמה סירים קטנים. חבר ילדות, שהוא גם מעצב, עיצב להן מדבקה בסגנון שנות ה–50, וקראתי למותג 'ריבל'ה', שכיוון לנוסטלגיה ישראלית. הכנתי 50 צנצנות ריבה והבאתי לירקן למכירה, ולאחר כשבוע שמחתי לראות שמכר כמעט את כולן. חבר יעץ לי לפתוח דוכן ביריד האוכל של ימי שישי בקניון גבעתיים. פתחתי את הדוכן הראשון ב–2014, ובתוך זמן קצר נוצר קהל לקוחות קבוע, כי המוצר היה בוטיקי, ביתי וייחודי. לאחר זמן מה פתחתי שני דוכנים נוספים בקניון. אחד הלקוחות היה בעל מעדנייה שהחל לקנות כמויות גדולות למעדנייה שלו. מכאן עלה לי רעיון לשווק את הריבות בעוד מעדניות. לאחר כמה חודשים הגעתי למצב שבו בישלתי ריבות בכל השבוע, קרוב לאלף צנצנות, שמכרתי במהלך השבוע לכעשר מעדניות בסביבת מגוריי ובסוף השבוע בקניון. כל היום היו סירים על האש, פירות רבים בכל הבית וחומרי אריזה בסלון. בשלב מסוים העסק השתלט על כל הבית, אז הבנתי שעליי להחליט אם לסיים את הפרק הנחמד בחיי של הכנת ריבות, או לקחת את העסק צעד נוסף קדימה. לבסוף החלטתי לקחת הלוואה ופתחתי מפעל קטן בפתח תקוה, והתחלתי לשפץ אותו במו ידיי".
תוך כדי תקופת השיפוץ הבין שרמן שאם כבר יהיה לו קהל לקוחות קבוע, אולי כדאי להרחיב את סל המוצרים שלו. "חשבתי מיד על ממרחים, כי זה מה שאני אוהב, והחלטתי להתמקד בהם. חיפשתי שם למותג, עד שקפץ לי פתאום השם 'עללחם', והתאהבתי בו מיד".
במפעל בפתח תקוה, עם שטח ייצור של כ–100 מ"ר ושלושה עובדים, החל שרמן לייצר את ממרחי "עללחם". "התחלנו בפסטו, ממרח עגבניות מיובשות, ארטישוק, טפנד זיתים ירוקים, זיתים שחורים — חמישה-שישה סוגי ממרחים. כיום יש לנו יותר מ–20 מוצרים. בתחילת הדרך של המפעל הראשון היינו מכינים 200 צנצנות ביום, היום אנחנו מכינים 12,000 במשמרת", הוא מספר.
מוצרי "עללחם" נקלטו היטב במעדניות ובבתי טבע, ובהמשך גם ברשתות מינימרקטים קטנות, המותג התחיל לצמוח, וגם המכירות. "רציתי לעבור לאוטומציה, מה שדרש להגדיל את שטח המפעל, כי אי אפשר היה להכניס אליו מכונות גדולות, כדי להגביר את קצב הייצור ולהתייעל. קיבלתי החלטה גורלית לעבור למפעל ממש גדול במעלות שבצפון בשטח של כ–2,000 מ"ר, אך השיפוץ שלו דרש ממני לקחת הרבה מאוד הלוואות".
מכמעט פשיטת רגל למותג הממרחים הנמכר בישראל
"ב–5 במאי 2017, ביום שישי בצהריים, קבענו את המזוזה שעיצבה אמי, שהיתה אמנית. ביום ראשון שאחריו, יום העבודה הראשון במפעל, אבא שלי התקשר בצהריים לספר לי שנמצא אצלו בבדיקה שגרתית גוש בריאות שהתברר כסרטן. במשך כשלושה חודשים וחצי העברתי את רוב הזמן עם המשפחה במרכז, עד שאבי נפטר. בינתיים המפעל בקושי תיפקד והתפוקות היו נמוכות. את התשלומים לספקים שילמתי באמצעות ההלוואות, ובקושי עמדתי בתשלומים. לרוע המזל, במקביל למחלה של אבי אמי אובחנה עם אלצהיימר אגרסיבי. הייתי מאוד מקורב להוריי, ולאחר שאיבדתי את אבי, רוב חיי האישיים סבבו סביב הדאגה לאמי. במשך ארבע שנים עבדתי במשך היום במפעל במעלות ובכל ערב הייתי חוזר לדירה ששכרתי במרכז מול הדירה של ההורים כדי להיות מעורב ולדאוג להם. בינתיים המצב בעסק היה כל כך קשה, שלא יכולתי אפילו לשלם את חשבונות החשמל בדירה. יום אחד פשוט חזרתי הביתה וגיליתי שניתקו את החשמל בבית".
ב–2019 חל המהפך. "חברות המזון הגדולות חיזרו אחרינו והחלטתי להפסיק את ההפצה העצמית. חברנו לחברת מזון גדולה שהחלה בהפצת המוצרים עבורנו וכך הצלחנו להגיע לראשונה לכל נקודה בארץ. היום אנחנו פרוסים בלמעלה מ–5,000 נקודות מכירה בפריסה ארצית, כולל כל המכולות והמינימרקטים.
"יצאנו לדרך חדשה — התמקדנו רק בלייצר את המוצרים שלנו, למתג אותם ולשווק אותם לצרכנים. הבנקים והספקים נרגעו וזה הוריד המון המון לחץ מעלינו. בתוך שנתיים-שלוש הפכנו למותג מוביל בקטגוריית הממרחים, עם יותר מ–35% נתח שוק בקטגוריה זו. במוצרים מסוימים, כמו הפסטו, אנחנו מחזיקים אפילו בנתחי שוק של כ–55%".
מי המתחרים העיקריים שלכם?
"כמובילי שוק אנחנו משתדלים להתרכז בעצמנו ולא במתחרים. במפעל יש כיום 16 עובדי ייצור ועוד כשישה חברי הנהלה יוצאי חברות מזון גדולות, ובנוסף מערכות אוטומטיות ומאוד משוכללות. כושר הייצור הוא כזה, שאנחנו יכולים לייצר עם משמרת ייצור אחת 250,000 יחידות בחודש. אם נעבוד במשמרות נוספות, נוכל להגיע ליותר מחצי מיליון יחידות בחודש".
במה מצטיינים המוצרים שלכם?
"בייחודיות שלהם — אנחנו יצרני הממרחים היחידים ששולטים בתהליך הייצור מקצה לקצה. למשל, יצרני מוצרים דומים משתמשים בלימון כבוש כחומר גלם, אבל אנחנו מקבלים לימון טרי וכובשים אותו בעצמנו. את הבזיליקום שמגדלים רק עבורנו אנחנו מעבירים בכל הליכי השטיפה והחיתוך כדי להגיע למרקם המדויק. קנינו גם מטחנות מאוד מיוחדות. השמירה הזאת על שרשרת הייצור מקצה לקצה — זאת הייחודיות שלנו, וכך טביעת האצבע שלנו נמצאת על כל מוצר. השליטה המלאה הזאת נותנת לנו את היכולת להגיע לטעמים שאי אפשר לחקות, בגלל האיכות והמורכבות שלהם. אנשים מזהים את הייחודיות במותג, וגם באריזה הייחודית. בעובדה שהאריזה מאוד מוקפדת וקלאסית מצד אחד, אך קורצת מצד שני, אנחנו מצליחים להעביר אופי ייחודי של מוצרינו".
איך אתם מסתדרים בשנה האחרונה עם המצב הביטחוני בצפון?
"כולנו מיישובים סמוכים למעלות. חלק מהעובדים פונו ליישובים אחרים — וכולנו חווים לא מעט אזעקות ומתקפות. יש לנו, למשל, עובדים מחורפיש, יישוב שספג פגיעה קטלנית עם הרוגים, או מנהריה ויישובים נוספים באזור. אבל המלחמה, אולי באופן די פרדוקסלי, קירבה בין כולנו. ברגע שהיא החלה עלינו כבר באותו הערב כולנו ל'פייס טיים' משותף כל עובדי החברה ומנהליה, והיתה מין תחושה של גם אם איננו יודעים בדיוק מה הולך לקרות, אנחנו הולכים לעבור את זה ביחד. ככל שהמלחמה התקדמה הפכנו להיות יותר מגובשים, דואגים לצרכים האישיים אחד של השני. למשל, כשסמנכ"ל הכספים היה במילואים נסענו לחצרים בדרום והבאנו לו ולכל הפלוגה שלו ממרחים ופינוקים. אני חושב שזה גם חיזק את הזהות שלנו כתושבי הצפון. כלומר, אם עד המלחמה זה שאנחנו בצפון היה רק עניין גיאוגרפי, היום זה כבר משהו להתגאות בו".
לאן פני החברה בעתיד?
"בעוד חצי שנה אנחנו מתכוונים להשיק סדרת מוצרים נוספת בקטגוריה חדשה עבורנו. מעבר לכך, השאיפה שלנו לטווח הארוך היא ש'עללחם' יהיה מותג שתחתיו נכנסים סוגי ממרחים רבים ממטבחים מגוונים, בתצורות שונות ומכל הטעמים, כך שכל מה שהצרכנים ירצו למרוח על הלחם שלהם בהכנת כריכים — אנחנו ניתן להם את המענה באמצעות המוצרים הכי טעימים, הכי איכותיים והכי אלגנטיים. כלומר, ברמת המותג אנחנו הולכים להרחיב את היריעה שלנו. החלום הוא שבעתיד 'עללחם' תאכיל את כולם — שהממרחים שלנו יתאימו לכל כריך ולכל אחד, מילדים עד מבוגרים, ולכל סגנון של טעמים. אנחנו רוצים להצליח לשדרג לכולם את הסנדוויץ'".
ומה עם הריבות שמהן התחלת? נראה גם מוצרי ריבות תחת מותג "עללחם"?
"זה אחד החלומות שלי לעתיד, כי התחלתי מזה. אבל יש עוד תחנות בדרך להצלחה שאני רוצה לעבור אותן בהצלחה".
נשנוש מפנק ומהיר — טוסט חלה עשיר
מצרכים:
חלה
גבינה צהובה/ מוצרלה
גמבה
נבטים
פסטו ביתי (עללחם)
טפנד זיתי קלמטה (עללחם)
אופציונלי — איולי פלפלים (עללחם)
אופן ההכנה:
- לחתוך את הגמבה לרצועות, לסדר בתבנית אפייה ולזלף שמן זית.
- לאחר מכן להכניס לתנור מחומם ל–200 מעלות טורבו, עד שהגמבה משחימה ומתרככת (10–15 דקות).
- בינתיים לוקחים שתי פרוסות חלה ומפזרים מעליהן גבינה צהובה מגוררת (או גבינת מוצרלה) ושולחים לתנור ל–5–7 דקות.
- לאחר שמוציאים מהתנור, יש למרוח פסטו וטפנד זיתי קלמטה של עללחם, להוסיף את גמבה ואת הנבטים ולסגור.
זהו, הטוסט מוכן ונשאר רק לחתוך ולהתענג!
* הצעת הגשה:
ניתן לטבול את הטוסט באיולי פלפלים פיקנטי ולהפוך אותו לעוד יותר עסיסי!
אתר החברה >>
בשיתוף עללחם
