מטס של כ-50 מטוסי קרב שחולף בשמיים הוא מראה מרשים, לטוב ולרע. זה מה שראו אנשי הרדאר של טאיוון לאחרונה כאשר סין העממית שלחה לעבר המרחב שלה להק גדול יותר מאשר אי פעם לפני כן. להקים שכאלה כבר נשלחו לא פעם בעבר ובמידה מסוימת הפכו כמעט לשיגרה, אבל מפעם לפעם הגודל שלהם הולך וגדל וזה יוצר חוסר שקט בצד הטאיווני.
כל זה חלק מהמורכבות של היחסים בין שתי המדינות, שחוו עליות ומורדות מאז נפרדו לפני למעלה מ-70 שנה לסין העממית מצד אחד ולרפובליקה של סין מצד שני. מאז סין העממית מנסה בכלים שונים לצרף אליה את מה שהיא מגדירה כמחוז מורד, וטאיוון, מצידה, מצהירה כי לא תוותר על ריבונותה המלאה כל עוד סין העממית אינה דמקרטיה מלאה. האירועים של השנים האחרונות בהונג קונג, שבהן ביטלה סין את העצמאות השיפוטית והדמוקרטיה של העיר למרות התחייבויות קודמות שלה לשמור עליהן למשך 50 שנה, רק הקשיחו את הסירוב הטאיווני. תושבי האי לא שקטים לגבי האפשרות שגורלם יהיה נתון בידי שליטי בייג'ינג.
לאחרונה שי ג'ינפינג הצהיר כי האיחוד צריך להתקיים בדו שיח של שלום, אך לא הרחיב בשאלה מה יקרה אם דו השיח הזה לא יביא לתוצאות שלהן הוא מצפה. מן הצד הטאיווני הנשיאה צאי הצהירה לא פעם, ושבה וחזרה על כך לאחרונה, שלא תיכנע ללחץ הסיני. האם סין העממית באמת בונה אפשרות של פלישה צבאית לאי, או שהיא משחקת פוקר על מנת לראות מי ימצמץ קודם?
הסכסוך הזה הינו חלק מסאגה רחבה הרבה יותר שבה עולה המתיחות באוקינוס הפסיפי מזה מספר שנים, מה שמתבטא בחיכוכים שסין יוצרת בים סין הדרומי ובתביעותיה לאיים הנמצאים בידי יפן, בהתנגשויות מול הודו במרומי ההימלאיה, ועקב כל אלה חימום של גיזרה אחת מעורר לפעולה את המדינות המעורבות בזירות האחרות. מנהיגים שלמדו היסטוריה חוששים מפני סיפוח זוחל של מחוזות, כפי שכבר קרה בעבר במקומות אחרים ובתקופות אחרות.
פעולותיה של סין יוצרות סנטימנט אנטי סיני ברחבי העולם, ועקב כך לא הייתה זאת הפתעה כאשר בחודשים האחרונים הן יפן והן ארה"ב הידקו את המחויבות הבטחונית שלהן לטאיוון. היפנים הגדילו לעשות והקימו בסיס צבאי באי Ishigaki שמצפון מזרח לטאיוון. יפן לא יכולה לאבד את טאיוון לסין, היות ומבט חטוף במפה מראה כי האיים הדרומיים שלה יהיו הבאים בתור. תושבי האי, למרות זיכרון הכיבוש היפני באמצע המאה ה-20, בירכו על כך, כי האויב היום, מבחינתם, הוא ממערב להם. שתי המעצמות המערביות נותנות להבין כי הן תומכות בטיאוון ויוכלו להתערב בנעשה אם זאת תעמוד מול התקפה צבאית מצידה של סין.
כל זה נכנס לתמונה הגדולה שבה הולכת ונוצרת במזרח אסיה קואליציה שנועדה לבלום את התפשטותה של סין. אוסטרליה, יפן, הודו וארה"ב מקיימות ברית אסטרטגית מרובעת שבמסגרתה עומדת אוסטרליה לקבל ידע לבניית צוללות גרעיניות, ומתקיימים תרגילים משותפים של הצבאות, מלזיה, וייטנאם, סינגפור והפיליפינים מבטאות קו המצדד במעצמות הברית, ובתוך כל אלה פלישה לאי הטאיווני עלולה להצית מערכה כלל פסיפית ובכך בייג'ינג לא מעוניינת כלל.
הזירה הכלכלית
הסכסוך הוא גם נושא כלכלי. שתי המדינות מנסות לאחרונה להתקבל לאזור הסחר החופשי של האוקינוס הפסיפי, ה-CPTPP. יש בו, נכון לעכשיו, 11 שותפות, וכניסה אליו תהווה מקפצה כלכלית משמעותית. יתרה מזאת, ההחלטות בברית הזאת מתקבלות בקונצנזוס, ולפיכך אם אחת מהן תתקבל היא תוכל לחסום בקולה הצטרפות או אף שיתוף פעולה עם האחרת. נראה שבתחום הזה יש לטאיוון חברים רבים יותר מאשר לסין העממית, וניתן היה לראות זאת כאשר פיסגת ה-G7 הזמינה את טאיוון להצטרף לארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.
אנחנו ניצבים איפה בימים אלו על צומת דרכים במזרח אסיה. ויתור של סין על האי הטאיווני לא בא בחשבון הן בגלל האתוס הלאומי והן בגלל הנראות של שלטונו של שי ג'ין פינג, פלישה אליו עלולה להצית התלקחות מסיבית שסין כלל לא מעוניינת בה, ומה שנותר, בינתיים, הוא ללכת על הסף, בבחינת "תפסו אותי לפני שאני צועדת קדימה" ולצפות שטאיוון תקבל רגליים קרות ותתאים עצמה לתכתבים מבייג'ינג, מה שלא קורה כרגע.
מתיחות היא בשורה טובה ליצרניות הציוד הצבאי, התלקחות היא בשורה רעה לכל כלכלה בעולם. מומלץ לעקוב אחרי ההתפתחויות.
הכותב טל רשף הוא מומחה לפעילות מול שוקים מתעוררים: אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, מחבר הספר “המדריך הישראלי לעסקים בסין” מייעץ, מרצה, מאמן מנהלים וומעביר סדנאות להבנה כלכלית, עסקית ותרבותית של פעילות בשוקי העולם.
