ב-7 באוקטובר יצא משה דוידוביץ בשעות הבוקר המוקדמות לטיול עם הכלב שלו, סמוך לביתו במועצה האזורית מטה אשר. כשהחלו להגיע הדיווחים הראשונים מהדרום על התקפת החמאס, הוא הבין מיד שהמדינה עומדת בפני אירוע משמעותי גם בצפון. "התקשרתי לקב"ט המועצה והזעקתי את כל הנהלת המועצה לחמ"ל. הבנתי שחייבים להודיע לתושבי הגדר לצאת מהבית, ככה, כמו שהם, כי גם חיזבאללה יכולים לפלוש", משחזר דוידוביץ. "מהרגע הראשון היינו בשטח, כדי לוודא שאנחנו פועלים באופן הטוב ביותר. רתמנו ותיגברנו את כל זרועות המועצה — כיתות הכוננות, מרכז החוסן, רווחה, בריאות, חינוך, מענה פסיכולוגי ועוד. גם היום, שנה וחצי אחרי תחילת המלחמה, אני אומר לתושבים שאני והמועצה כאן עבורם. אני לא עוזב ולא אפסיק להילחם עבור קו העימות, עבור תושבי הגליל ועבור הצפון".
דוידוביץ, בן 57, נכנס לתפקיד ראש המועצה ב-2018. קודם לכן שימש כמנכ"ל עיריית עכו, כחשב מלווה במשרד הפנים, כמנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל, כמנכ"ל חברה בורסאית ובמגוון תפקידים בשירות הציבורי. אל התפקיד הביא עמו את ניסיונו הרב, הכולל ניהול בשעת חירום. מפרוץ המלחמה הוא פועל בכל הכוח כדי שאיש לא ישכח את המצב בצפון ואת הצורך לשקמו.
"המצב בצפון קשה. זה מתחיל מאובדן אמון שאנחנו רואים אצלנו ובכל רחבי המדינה", הוא אומר. "יש תחושת חוסר ביטחון, עסקים שנפגעו ותושבים שעדיין לא חזרו, שחלק מהם גם לא יחזרו בתאריך היעד שהגדירה המדינה. צריך להחזיר לתושבים את הביטחון ולדאוג לשיקום ולצמיחה של הצפון. בינתיים התקציבים שהובטחו לא הגיעו ואני דורש מהממשלה תוכנית ברורה ומקיפה, שתיתן מענה אמיתי לכל הצרכים. השיקום ביישובים שנפגעו אמנם מתקדם, אך לא בקצב מספק. יש צורך במענה מהיר יותר ובהשקעה מסיבית של המדינה. אנחנו, כמועצה, עושים הכול וכבר עובדים בשטח בכל הקשור למוסדות חינוך ולמרכזי היישוב".
אזעקה משקפת מציאות
במלחמה המתמשכת דאג דוידוביץ לפעול בכל הכוח, במאבק על המועצה ועל התושבים, שרובם פונו למלונות. הזירה התקשורתית תפסה מקום נרחב. כבר מתחילת המלחמה הקימו דוברת המועצה בשיתוף עם הקב"ט זירה רב ערוצית להעברת מידע דרך אתר המועצה, הרשתות החברתיות, קבוצות ווטסאפ ומערכת שליחת הודעות וזמינות קבועה 24/7 מול דוברי הצח"י (צוות חירום יישובי) במועצה.
"היה חשוב לנו לשמור על תקשורת פתוחה ושקופה עם התושבים. יזמנו מפגשים, עדכונים שוטפים ושיח מתמיד. הגעתי לבקר את התושבים בכל מוקדי הפינוי, שלחנו איגרות וסרטוני הסברה", אומר דוידוביץ. "אני עצמי התראיינתי בכל יום בתקשורת, בכל הערוצים, כדי לבצע הסברה מול הציבור שלנו ומול הממשלה. באחת הישיבות עם בכירי הממשלה והצבא הפעלתי אזעקה מוקלטת, כדי להמחיש להם את המציאות שלנו ואת הבהלה שחווה כל תושב פה. כולם קמו מהכיסאות מיד והחלו לרוץ. זה גרם להם להבין טוב יותר את גודל הבעיה".
עכשיו צריך לשקם את המועצה כולה. היכן אתה רואה את תפקידכם בתהליך?
"תפקידנו הוא לבנות, לשקם ולהצמיח את האזור, ולארגן הכול לקראת השיבה הביתה. אנחנו עוסקים בכך לילות כימים. שכרנו פרויקטור בתוך המועצה, שתפקידו לתכלל את תהליך השיבה הביתה מול היישובים, המועצה ומשרדי הממשלה. עלינו להמשיך ולהילחם על המשאבים לתושבים שלנו. אני לא מסתיר את האכזבה שלי מהעיכוב המתמשך בתהליכים ואני מצפה שהממשלה תספק תקציבים ותפעל מהר לשיקום התשתיות, התמיכה הנפשית והעסקים המקומיים וגם תדאג להצמיח את הצפון. הממשלה צריכה ליצור מנופים, אחרת האוכלוסייה החזקה לא תישאר. זו צריכה להיות המטרה של המדינה".
"נלחמנו על נשק ומיגוניות"
כדי לתפעל את המועצה בימי החירום, דוידוביץ וצוותו דאגו לספק את כל השירותים המוניציפליים והגבירו את התמיכה הביטחונית, הנפשית והקהילתית: "היינו עבור התושבים ברגעים הכי מורכבים. ראיתי התמודדויות קשות של משפחות שסגורות בחדרים קטנים בבתי מלון", הוא אומר. "אולי הייתי צריך להפעיל יותר לחץ על הממשלה, כבר מתחילת המלחמה, למרות שנלחמתי על הדברים הכי טריוויאליים כבר מהרגע הראשון. בחודשים הראשונים ההרגשה היתה שאנחנו לגמרי לבד. לא האמנתי שאני צריך להילחם כדי שנקבל כלי נשק ומיגוניות. זה היה אבסורד. עם זאת, הגיעו תורמים מהארץ ומהעולם והרבה מתנדבים. פגשנו את גדולתם של הישראלים בערבות הדדית, והיו גם משרדי ממשלה בודדים שסייעו. שר הנגב והגליל לשעבר, יצחק וסרלאוף, ושר הפנים, משה ארבל, היו איתנו בשטח והבינו מה קורה אצלנו. כל מנהלי המחלקות, ההנהלה והעובדים במועצה עבדו יחד ולא הפסיקו לעבוד כדי לתת את המענה הטוב ביותר לכל מי שנזקק".
לאחר שהוכרזה הפסקת אש בצפון, הממשלה והצבא קבעו את 1 במרץ כמועד שבו יוכלו תושבי הצפון לחזור לבתיהם. אולם התושבים לא ממהרים לעשות זאת, מתוך ידיעה שיישובים שלמים והמערכות המועצתיות רחוקים מתפקוד מלא. "תושבים רבים עדיין לא חזרו הביתה, והמדינה חייבת לקחת אחריות ולפעול כדי להחזיר את הצפון לחיים", אומר דוידוביץ. "אבל ראינו שוב ושוב איך הבטחות מתעכבות. שנים זעקתי שאין מיגון, התרעתי שהדם יהיה על הידיים של מי שלא מממשים את תוכנית מגן לצפון על אף ההבטחות הרבות שניתנו במשך שנים. יש תושבים שנדרשים לחזור לבתים בראש הנקרה, בחניתה וביישובים נוספים ואין להם ממ"ד. התושבים שלנו מגלים חוסן מדהים וזה לא מובן מאליו. אני אמשיך להיאבק. אנחנו פועלים ללא הפסקה כדי לספק את כל הכלים הדרושים להמשיך הלאה. חלק מהשירותים הנפשיים והקהילתיים יהיו הדבר הנדרש ביותר למשך שנים, כי ההשלכות ילוו אותנו עוד זמן רב. אבל אני אופטימי לגבי חזרה לחיים מלאים בצפון. אני מרבה לצטט את מורי ורבי שמעון פרס, שאמר: 'אי אפשר לעצור אש רק באש'. מנהיג צריך לשאוף תמיד לתכנן קדימה, איך הוא יכול לעשות משהו למען הקיום שלנו כאן עם תוכניות אמיתיות לפיתוח וצמיחה. זה דורש רצון והסתכלות קדימה וגם עבודה קשה של כולנו. אני מקווה מאוד שהצפון יהיה בטוח יותר אחרי המלחמה והפסקת האש, אבל אנחנו לא נשענים על תקווה. צריך לוודא שהמדינה תספק ביטחון אמיתי ויציב".
בשיתוף המועצה האזורית מטה אשר
