מישהו פעם אמר לי שחדשנות זה לא עניין של תקציב מחלקה, מנהל טוב או תהליך. זה פשוט עניין של עצבים. כאלה שמתעוררים כשאתה נתקע שוב באותה בעיה, רואה את אותה שטות שוב ושוב, מקבל את אותו מענה בירוקרטי. לא מבין איך אף אחד לא התפוצץ מזה לפניך.
במרבית הפעמים זה לא מתחיל בחזון תנ"כי ולא נגמר בתוכנית עבודה. חדשנות אמיתית מתחילה כשמשהו מטריף אותך - עד שאתה פשוט לא מוכן יותר לשתוק.
אז כשהתבקשתי לכתוב על התנאים לחדשנות, הבנתי שאין לי מה לתת נוסחאות יבשות. במקום זה, אני מציע סיפורים. מהחיים שלכם, שלי, של כל מי שאי פעם קם בבוקר עם תחושת "די, זה לא הגיוני יותר".
וזה קרה לי אישית לראשונה בתחילת הקריירה, לפני קצת יותר מ-30 שנה.
יוזם מבפנים
אני מהנדס תוכנה צעיר באינטל חיפה.
הפרויקט החדש שעבדתי בו נחתך וההנהלה נכנסה לשבועות של "דיונים אסטרטגיים". בינתיים, בקצה השרשרת, אנחנו מעבירים את הזמן בין הימורים מי יהיה "עובד החודש" לבין דיונים מרירים על קידומים ויוגורט פרילי בטעמים (זוכרים?). אבל אז - מתוך השעמום - זה היכה בי: תהליך בדיקת הגרסאות של פלטפורמת ניהול התקני הרשת שפיתחנו היה גהינום. כדי לבדוק שהמנוע לא נשבר אחרי כל שינוי, היינו צריכים לכתוב שוב ושוב תוכניות בדיקה ידניות, עם ים פרמטרים, להריץ אותן, ואז להתחיל לנחש מה עבד ומה לא.
זה היה מתיש, איטי, מעייף נפשית. מסוג המשימות שמהנדסים מתחילים בורחים מהן רק כדי לא להיתקע איתן. והבנתי - אף אחד לא הולך לתקן את זה. זה לא סקסי. זה לא מופיע בגאנט. אבל זה מעצבן אותי מוות. אז אולי אני.
לא ביקשתי רשות. לא שלחתי מייל. פשוט התחלתי לבנות.
במשך ארבעה שבועות קמתי בכל בוקר עם דחף. ויתרתי על הקפיטריה, התעלמתי מהעולם. כתבתי, מחקתי, שיפרתי, ובסוף - יצאה מערכת בדיקות. פשוטה, אוטומטית, נגישה. כזו שאפשר לתאר בה תרחישי בדיקה בקלות, להריץ ולפרש תוצאות כמעט בלי מגע יד אדם. זה פשוט עבד.
והיא התפשטה כמו אש. למחלקות נוספות, לבדיקה של חומרה, אפילו ללקוחות אינטל עצמם. קיבלתי פרס. קיבלתי קידום. אבל מה שבאמת קיבלתי זו ההבנה: יש בי יזם קטן, שרק חיכה שמישהו - או משהו - ירגיז אותו מספיק.
ומאותו רגע עברתי צד. כבר לא רק מבצע - יוזם מבפנים.
רעיון עסקי, לא פרויקט בירוקרטי
12 שנה אחר כך, אני מנהל בכיר במיקרוסופט. באותה תקופה ניהלתי את Windows Defender - האנטי-וירוס החינמי הראשון של מיקרוסופט, שהוצאנו לא מזמן. מיליארדי משתמשים.
יום אחד נכנס אליי למשרד מנהל מוצר צעיר, חכם וסקרן, עם רעיון חדש וקול קצת מהוסס. "חשבתי על דרך להגדיל את קהל המשתמשים של האנטי-וירוס החינמי שרק הוצאנו", הוא אמר. "רוב הצרכנים מתקינים אותו בבית, אבל בעצם, עם קצת שינויים, זה יכול להיות גם מוצר לארגונים קטנים. אנחנו כבר אוספים את כל הדאטה שצריך - צריך רק לייצר סיכומים חדשים ולהוסיף שכבת ניהול פשוטה".
ואז, כמעט מייד, התחיל להתנצל: "אני יודע שזה לא בתוכנית הרבעונית… זה לא ממש בתקציב… וגם אולי זה לא יעניין את ההנהלה…".
עצרתי אותו מייד.
"תקשיב", אמרתי לו, "אתה מדבר כאילו אתה חברה פיננסית שמבקשת טופס 17 מרשות החדשנות, או אישור בנק למסלול מימון תשתיות. זה רעיון עסקי, לא פרויקט בירוקרטי ענק".
שנינו צחקנו. הוא פתח את הלפטופ. הרעיון השתחרר - וגם הוא.
לשפוט לפי תנועה, לא לפי תכנון
15 שנים מאוחר יותר, Microsoft Endpoint Protection הוא עסק של מאות מיליוני דולרים, חלק מחטיבת האבטחה של מיקרוסופט ששווה 20 מיליארד דולר בשנה, ומוביל את השוק עם נתח של 25%.
וזה בדיוק העניין. יותר מדי ארגונים מפתחים תגובה חיסונית לרעיונות חדשים. מתייחסים לרעיונות חדשים כמו רגולטור: תגיש טופס, תתאם מצגת, תיכנס לוועדה, אולי ברבעון הבא, עכשיו עסוקים. אבל אם אנחנו באמת רוצים תרבות חדשנית - ההנהלה צריכה לתפקד כמו קרן הון סיכון: לזהות יזמים מבפנים. להבין איפה שווה להשקיע, גם בלי גאנט. לתת מקום לטעות. ולשפוט לפי תנועה, לא לפי תכנון. כי רעיונות לא באים גמורים. הם באים עם אינטואיציה, אנרגיה וניצוץ. והתפקיד שלנו כמנהלים הוא לא רק לנהל גאנטים, אלא לשאול: האם יש פה פוטנציאל לאש בשדה קוצים? ואז לבדוק ולתעדף.
"איך זה שכוכב אחד קטן מעז?"
בשנים האחרונות אני מנכ"ל Sisense.
זה קרה באחת הפגישות הראשונות שלי עם הבורד בניו-יורק.
ישבתי שם, מנסה להסביר למשקיעים למה שוק האנליטיקה העסקית שבור מהיסוד ולמה החזון שלי יכול לשנות את הכול.
דיברתי על המתחרים שלנו, על חברות שלוקחות את התובנות העסקיות, גרפים וטבלאות, ומדביקות אותם בתוך אפליקציות קיימות - כמו פלסטר על פצע.
אבל הרגשתי שהם לא תופסים. לא באמת. ראיתי בעיניים שלהם את המבט הזה של אנשים שמנסים להבין למה אני כל כך נלהב ממשהו שהם רואים כעוד שיפור טכנולוגי. ואז המבט שלי נפל על מעטפה פשוטה לבנה על שולחן הישיבות. הרמתי אותה, הוצאתי פתק קטן, והידקתי אותו אל החלק החיצוני שלה עם אטב משרדי.
"תראו", אמרתי, "ככה בדיוק עובדים המתחרים שלנו - הם לוקחים את התובנות והנתונים ומדביקים אותם מבחוץ. האטב מחזיק, אבל זה תמיד פוגע באינטגרציה ובאסתטיקה ותמיד יש סיכון שהכול יתפרק". הוצאתי את הפתק, פתחתי את המעטפה, ושמתי אותו בפנים. סגרתי אותה בשקט. ואז אמרתי: "וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. התובנות והגרפים לא נשארים מחוץ למערכת - הם חלק בלתי נפרד האפליקציה. הם בתוך הדנ"א שלו".
היה גל צחוק קצר ואז שקט. באותו רגע הבנתי שהמסר עבר - הם תפסו את ההבדל.
נתן זך המופלא והאלמותי כתב: "איך זה שכוכב אחד קטן מעז? למען השם", כי באמת - מי אנחנו בכלל, שנעז? בלי תקציב. בלי רשות. בלי תוכנית רבעונית. אבל הנה, דווקא הקטן הזה, הכמעט בלתי נראה - נדלק.
וזה כל ההבדל.
כי חדשנות לא צריכה אישור. היא צריכה רק ניצוץ של תשוקה, לפעמים כעס ואמונה. ומישהו אחד, שלא מפחד להיות הראשון שידליק אותו.
הכותב הוא מנכ"ל חברת Sisense
