אחד הנושאים אולי השנויים ביותר במחלוקת בשנים האחרונות, הוא נושא איכות הסביבה. לכאורה, עומד מחד המשרד להגנת הסביבה ומנגד, מפעלים הכפופים לשורה ארוכה של תקנים וסנקציות. אך מה אם בעצם כולם עומדים באותו הצד?
לדברי עו"ד קובי בר-לב, שמשרדו עוסק בתחום המשפט והרגולציה הסביבתית, מקור הבעיה הוא בעודף רגולציה ובירוקרטיה. הרשימה הארוכה של התקנים המחמירים במשרד להגנת הסביבה מייצרת לעיתים ניגוד אינטרסים בין המשרד להגנת הסביבה לבין המפעלים, בעוד שלמעשה, לכולם יש אינטרס משותף להגן על הסביבה.
"המפעלים כורעים תחת רגולציה מחמירה בתחום הגנת הסביבה" אומר עו"ד בר-לב, "הנטייה היא לחשוב שיש תת אכיפה על מפעלים מזהמים אבל זה מיתוס מופרך. בישראל ישנה רגולציה קשוחה ואכיפה מאסיבית שאינן מאפיינות את יתר מדינות ה-OECD".
קודם בודקים מה הנזק האמיתי שנגרם לסביבה
עו"ד בר-לב מסביר מה קורה במדינות אחרות: לדוגמה, לפני שקובעים תקנים נוספים מבצעים חישוב של עלות מול מידת הנזק, מחשבים את עלות הרגולציה והאכיפה לעומת הנזק האמיתי לסביבה, ורק אם נמצא שהנזק לסביבה מצדיק, מקדמים את התקן.
"בישראל זה לא המצב. אין חישוב עלות-תועלת ובכל פעם 'מנחיתים' תקנים נוספים על מפעלים המתקשים יותר ויותר לעמוד בכך. הפגיעה של מרביתם באיכות הסביבה לעומת זאת, מינימלית. ככל שהתקנים מחמירים כך גדלה בהתאם העלות למשק לצורך יישומם ואכיפתם.
"מעבר לכך, יש נטייה לשכוח שישנם אנשים גם בצד של המפעלים. כשמפעל נסגר בשל תביעות קנטרניות או רגולציה מכבידה, הפגיעה באדם היא עצומה. מקור הפרנסה של עשרות משפחות מושבת, מה שמייצר נזק קשה אף יותר למשק כולו".
מה המשמעות לפער בין עודף הרגולציה בישראל ובין מידת הנזק שהמפעלים מייצרים?
"ראשית, חשוב לציין שמרבית עובדי המשרד להגנת הסביבה פועלים מתוך כוונה אמיתית ואותנטית לשמור על הסביבה שלנו, ואין להקל בכך ראש. מנגד, מרבית ההפרות של המפעלים הינן טכניות - כגון דיווח מאוחר, אי הקפדה על רישום וכדומה והסנקציה במקרים אלו, זהה לסנקציה בגין הפרה שגרמה לזיהום סביבתי חמור. היעדר הקשר בין הנזק שנגרם לבין העונש גורם לאכיפת יתר ופוגע בחוש הצדק".
"המפעלים בישראל מתמודדים היום עם שלושה סוגים של סנקציות מחמירות ביותר: הליכים פליליים של המשרד להגנת הסביבה הכוללים כתבי אישום נגד החברה/המפעל ונגד נושא המשרה, תובענות ייצוגיות כנגד מפעלים, ותביעות נזיקיות המוניות (כגון תביעות הקישון ותביעות רמת חובב), בהן יש טענה לנזק שנגרם לאדם או לקבוצה מצומצמת של אנשים".
כעורך דין המגן על מפעלים, מדוע ההגנה המשפטית מאתגרת ומורכבת?
"ההגנה במקרים של תביעות סביבתיות היא מעמיקה ומורכבת. עבירות איכות הסביבה הן ללא ספק בין העבירות הכי קשות לייצוג וזאת משני טעמים; ראשית, הדין הפלילי מטיל אחריות אישית על נושאי משרה ודירקטורים, לצד אחריות התאגיד. מצד שני, מדובר בעבירות של אחריות קפידה. המשמעות היא, שרף ההוכחה שעל התביעה לעמוד בו נמוך מאוד. כתוצאה מכך, מנכ"ל של חברה לדוגמה, שלא הייתה לו כלל מודעות להתרחשות העבירה ואפילו אם לא התרשל, יימצא במרבית המקרים אשם וזאת בגלל הפוזיציה שלו בחברה. לכך צריך להוסיף מדיניות אכיפה חסרת פשרות של המשרד להגנת הסביבה ואפס סובלנות שלו בטיפול במפגעים סביבתיים.
"יש שימוש הולך וגובר של המשרד להגנת הסביבה בהטלת עיצומים כספיים על חברות שהפרו הוראות סביבתיות. בעשור האחרון, נשלחו הודעות על כוונה להטיל חיובים כספיים בסכום כולל של למעלה מ-100 מיליון ".
מה לדעתך צריך לעשות בנושא הרגולציה?
"צריך להסתכל מחדש על האופן שבו אנחנו קובעים רגולציה. אי אפשר לאמץ תקנים מחו"ל באופן אוטומטי מבלי להבין מהי המוטיבציה המקומית שיצרה אותו והבסיס המקצועי והכלכלי שחייב אותו שם. בנוסף, יש לדון במאפיינים השונים של ישראל. מצד שני, מפעלים היום מתחילים לעבור לניהול אקטיבי של הסיכונים הסביבתיים שלהם באמצעות מבדקי אכיפה פנימיים.
"אני מאמין שככל שהרגולציה תהיה ריאלית והוגנת יותר, כך ההיענות של המפעלים לנושא תהיה גדולה ופרואקטיבית יותר, בהתאם".
