פעם מהנדס היה איש טכני שהתעסק בבניית בנייני ציבור, ארמונות וגשרים. בדרך כלל הוא גם פעל בצד העיצובי כלומר, מהנדס היה איש טכני אבל גם ארכיטקט, או אולי נאמר שהאדריכלים של פעם היו חייבים להיות גם אנשי הנדסה, אנשים שהבינו בחוזק חומרים ובחלוקת עומסים. בשלב מסוים הצטרפו אליהם מהנדסי המכונות, אלה שידעו לייצר מכונות בעזרת גלגלי שיניים וסוגי תמסורת שונים ולהפעיל אותם בכוח של קפיצים ואחר כך קיטור. בתקופת הרנסנס נוצרו מכונות מכניות מופלאות במנגנונים דמויי מנגנוני שעון שהפעילו מתקנים מורכבים, אך העדויות הארכיאולוגיות מלמדות כי כבר בעת העתיקה היו בעלי מיומנויות מכניות מתקדמות. בתקופות האלה עדיין לא היו אוניברסיטאות ללימוד התחומים האלה והן נלמדו בסדנאות אומן.
המאה ה-18 היא המאה בה חל שינוי מהותי ומקצועות ההנדסה החלו להפוך להיות מקצועות אקדמיים. המוסד הראשון היההאקדמיה המלכותית לתותחנות (Royal Military Academy) בווליץ', אנגליה, שנוסדה בשנת 1741 כמוסד ללימודי הנדסה צבאית. הפעילות של ארכימדס בתחום ההגנה באמצעות עקרונות הנדסיים של מנופים, בסירקוז שבסיציליה, 2,300 שנים קודם לכן, שימשה השראה מן הסתם.
לקראת סוף המאה ה-18 הוקמה בצרפת הפקולטה הראשונה להנדסה École Polytechnique, שנוסדה בשנת 1794 במהלך המהפכה הצרפתית. בית הספר הוקם על ידי ממשלת צרפת כדי להכשיר מהנדסים עבור המדינה והפך לאחד ממוסדות ההנדסה המשפיעים ביותר בעולם. אחד הבוגרים המבריקים של בית הספר היה גוסטב אייפל ממגדל אייפל המפורסם ועוד מבנים המבוססים על קונסטרוקציות פלדה שהיוו פריצת דרך בהנדסה של תקופתו.
בסקוטלנד שהייתה המקום בו הומצאו כמה המצאות חשובות בפתח המהפכה התעשייתית, הוקמה הפקולטה הראשונה להנדסה באופן רשמי באוניברסיטת גלאזגו בשנת 1840 שם נפתחו מסלולים לשני התחומים הראשונים של ההנדסה: הנדסה אזרחית ומכנית.
כניסת החשמל לעולמנו, העשירה את תחומי ההנדסה וכך החלו לפתח גם מסלולים בהנדסה שעסקו בחשמל, עניין שעד אז היה שייך בעיקר לפקולטות למדעי הטבע, בהם החשמל נדון במסגרת עולמות הכימיה והפיסיקה.
MIT – המכון הטכנולוגי המוביל בעולם נוסד בארצות הברית בשנת 1861 ואילו הטכניון - המוסד הראשון שהכשיר מהנדסים בישראל, נוסד בחיפה בשנת 1921, אגב, ארבע שנים לפני האוניברסיטה העברית שנוסדה בשנת 1925.
מאז הלכו לימודי ההנדסה והתרחבו לתחומים שלא תמיד ברור הקשר הישיר בינם לבין הנדסה במובנה הקלאסי, אולם כדרכה של הכלכלה, ההצדקה הייתה נעוצה ביכולת למשוך תלמידים, לגבות שכר לימוד, תרומות ומענקים ממשלתיים והמילה הנדסה החלה להקיף תחומים שאין בינם ובין הנדסה הרבה למעט השם, כגון המושג הנדסה פיננסית שאומץ על ידי פקולטות של מנהל עסקים וכלכלה.
המעמד הולך ומתחזק
העובדה שמהנדסים נתפסו כבעלי מקצוע דייקנים ואחראים בשל תחומי עיסוקם, הגבירה והגדילה את הביקוש לשירותיהם וממילא התרחבו גם תחומי העיסוקים והאחריות שלהם. כך למשל הנדסת חומרים, מקצוע שבעיקרו נמצא בתחום המשלב הבנה של כימיה ופיסיקה, הנדסת תעשייה וניהול, היווה מעין מסגרת רחבה המאפשרת לאגד תחתיה תחומים של מתמטיקה מעשית כגון חקר ביצועים, תכנון תהליכי ייצור ומלאי, שרשראות אספקה ועוד, שהם נושאים שפעם היו נחלתם של הכלכלנים, וכן סימולציות של מערכות מורכבות, שגם הן היו פעם עבודה של מתמטיקה שימושית. בנוסף מאגד תחתיו מקצוע הנדסת תעו"נ גם ניתוחי נתונים ברמות שונות, עבודת סטטיסטיקאים, ניהול פרויקטים, ארגון ושיטות ועוד תחומים אינטרדיסציפלינריים שבמהותם נעים על הספקטרום שבין מדעי החברה ומתמטיקה שימושית.
מתחילת המאה ה-20 התפתחו שתי תעשיות חשובות: חשמל ואווירונאוטיקה. תחומים אלה הלכו והתרחבו כתוצאה מהחשיבות הגדלה והולכת של החשמל ושל ענף התעופה ואחריה גם הטילים והתעשיות הביטחוניות. מהנדסי החשמל נדרשו גם לרמה גבוהה של לימודים במתמטיקה ופיסיקה שעלתה על זו של המהנדסים בפקולטות אחרות, והפקולטה הזו הפכה להיות הפקולטה הקשה והיוקרתית ביותר. התפתחות עולם האלקטרוניקה ולאחר מכן עולם המחשבים, הביאה לכך שהפקולטה עצמה התפתחה לשני כיוונים ועוד כיוון שלישי שנפרד ממנה. שני הכיוונים העיקריים היו הנדסת חשמל המסורתית של תחנות כוח שממנה צמחה גם הנדסה גרעינית, והנדסת האלקטרוניקה שעסקה בחומרת המחשבים שהלכה והתמזערה וחייבה התמחויות שונות מאשר הנדסת החשמל המסורתית. התחום ש"פרש" מהפקולטה היה הנדסת תוכנה שבעיקרו הפך להיות פקולטה נפרדת של מדעי המחשב, בחלקו מתמקד יותר במרכיבים ההנדסיים של המחשבים ובחלקו עוסק בעיקר בתוכנה על כל נגזרותיה. היו עוד תת תחומים שהתפתחו והנוגעים לתקשורת, שידורים ואנטנות ועוד.
משכורות המהנדסים בתחומי המחשבים והתוכנה הפכו להיות גבוהות מאוד ובשלב מסוים, הכלכלה עשתה את שלה. אוניברסיטאות, גם כאלה שעיקר התמחותן הייתה במדעי הרוח והחברה, הקימו פקולטות להנדסה, ומיזמים שונים של מכללות המציעות לימודי הנדסה ברמות שונות הלכו ונפתחו. בסך הכל כמות הסטודנטים להנדסה על כל ענפיה עברה את ה-50,000 בישראל כאשר בסין ובהודו, בכל אחת משתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, מספר הלומדים הנדסה עבר את ה-1.5 מיליון.
הצורך במהנדסים מעשיים
במקביל להתפתחות המואצת בתחומי ההנדסה, נוצר מעמד ביניים בין הטכנאי שהיה סוג של עובד מיומן ובין המהנדס וזה ההנדסאי –Practical Engineer. הצורך בתפקידי הביניים נגזר מהרצון לשבץ בתפקידים מסוימים אנשים בעלי ידע מעשי טוב בהנדסה, ידע העולה על זה של הטכנאים, אך יחד עם זאת לא היה צורך בכל הידע התיאורטי שליווה את לימודי ההנדסה ואשר חלקו נועד בעיקר להכשיר מהנדסים שירצו להמשיך בכיוון מחקרי מדעי. למעשה, במובנים רבים, חלק מהמעסיקים התייחסו לבוגרי המכללות, גם כאלה שהיו בעלי תואר בהנדסה, כשקולים להנדסאים בשל מה שהם ראו כהכשרה ברמה נמוכה יותר בהשוואה להכשרה שניתנה באוניברסיטאות.
ההתרחבות של לימודי ההנדסה, הן מבחינת הזדמנויות הלימוד, שפע ההתמחויות, הורדת רף הכניסה במכללות והמשכורות הגבוהות יותר, יצרו במחצית השנייה של המאה ה-20 יתרון גדול ללומדי ההנדסה על כלל התמחויותיהם והביקוש לבוגרים אלה נשאר גבוה תקופה ממושכת, בעולם שנראה היה כאילו הוא צמא למספר גדל והולך של בעלי הכשרה טכנולוגית גבוהה.
AI - משבר או הזדמנות?
תחילת המאה ה-21 נראתה כהמשך מואץ לרבע המאה האחרונה של המאה ה-20 הן מבחינת הביקוש למהנדסים ואנשי תוכנה והן מבחינת אופק התעסוקה הצפוי, אולם בעשור השלישי למאה, החלו צצות תוכנות שנקראו בשם כולל "בינה מלאכותית". למעשה העיסוק בבינה מלאכותית נמשך כבר כמאה שנים, החל בספרות המדע הבדיוני וכלה בניתוח העתידני של המדע עצמו, אבל רק בעשור האחרון, המשמעות החלה לחדור במלוא עוצמתה לחיינו, והיא ביססה סוג של הבנה בצד דאגה לכיוון שמקצועות ההנדסה עשויים ללכת אליהם.
תוכנות ה-AI הגיעו לרמה כזו שהן החלו לחסוך זמן רב בכתיבה, עריכה ועיצוב טקסטים. במקביל, גרסאות של בינה מלאכותית הוכיחו יכולת בכתיבת שורות קוד וחסכו בפועל עבודת מתכנתים, לפחות ברמות הבסיסיות. מקצועות רבים שחייבו מיומנות טכנולוגית מסוימת אוימו כעת על ידי כלי הבינה המלאכותית ובחלק מהמשרדים והחברות החלו לשקול הקטנת גיוסי עובדים חדשים, כי לחלק מהמנהלים היה ברור שבשלב הנוכחי, גם אם לא ניתן להחליף את המומחים בעלי הניסיון הרב, ככל הנראה ניתן להחליף חלק מהעובדים הצעירים בתוכנות יעילות יותר שיספקו במהירות גבוהה תוצרים במחיר זול לאין ערוך מהעלויות היקרות של כוח אדם. במהלך 2024 כבר נרשמה ירידה בביקוש לעובדים בתחומים טכנולוגיים ונשמעו טענות כי מדובר בתחילתה של מגמה חדשה בה יזדקקו פחות לבעלי מיומנויות נמוכות, ויש מי שסבורים שהמגמה תתחזק וגם בעלי מיומנויות גבוהות יותר, יהפכו למיותרים.
כנגד הערכה זו, יש לא מעט הערכות נגדיות. ראשית, בכל הנוגע למקצועות הנדסה אזרחית, בהחלט סביר כי כלי ה-AI ישפרו ויאיצו עבודות, אולם הפיקוח על ביצוע העבודות וסוג של פתרון בעיות למצבים בלתי צפויים ותקלות, יישאר עוד במשך תקופה ארוכה בידי מהנדסים והנדסאים אנושיים. בחלק אחר מהמקרים, בכל הנוגע לתוכנות, מחשבים ו-AI עצמה, השילוב של AI עם כוח אדם מיומן ימשיך להתמקד בשיפורים ויישומים שונים. אמנם יהיו שינויים בדפוסי העסקה, אולם כפי שלא נוצרה בהכרח אבטלה בעת שנכנס המיכון לעולם התעשייה או החקלאות, הרי גם כאן צפויה חלוקה שונה של תפקידים והתאמה למציאות חדשה.
צריך לזכור כי כמו שמקצועות ההנדסה הלכו והתפתחו ויצרו תת התמחויות, גם העתיד המתוחכם באמצעות AI עשוי לייצר הזדמנויות חדשות, התמחויות שכרגע איננו בהכרח חושבים עליהם וצרכים שלא היו קיימים במציאות הקודמת. בעבר הקדום נדרשו 95% מהאוכלוסייה לעסוק בחקלאות על מנת לספק את צרכי המזון בעולם. כיום 1.5% מאוכלוסיית העולם מייצרים כמות מזון לאוכלוסייה הגדולה פי 100 לעומת העולם העתיק, ובכל זאת שחרור של 94% מהאוכלוסייה מייצור מזון, לא גרמה לאבטלה, אלא מעבר לכיוונים אחרים שלא נצפו בעבר. מקצועות הנדסה במגוון תחומים עשויים להישאר איתנו לאורך שנים ארוכות, והאתגר של הדור הצעיר הוא להיות קשוב לשינויים, למגמות ולצרכים ולהתאים את עצמו ואת מסלולי לימודיו לצרכי העתיד.
הכותב מיכאל תבור הוא מנכ"ל של קבוצת החברות תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות ומחבר הספרים: "מונופול", "ניהול פיננסי-מימון" ועוד.
