אנו מעבירים כשליש מחיינו במצב של שינה. לכן, כל שינוי אפילו קטן במשך השינה או איכותה יכול לגרום לפגיעה באיכות החיים ואף בבריאות. קשיים בהירדמות או שינה שאינה רצופה היא תופעה נפוצה. בנשים, שכיחות הפרעות השינה גבוהה מאשר בגברים, במיוחד בתקופת גיל-המעבר ואף בגיל השלישי. לשינה רציפה יש חשיבות רבה בשמירה על ערנות במהלך היום. יקיצות מרובות במהלך הלילה עלולות לגרום לעצבות, לדכדוך, חוסר ריכוז ואפילו לפגיעה במערכת החיסון ועלייה בסיכון לתחלואת לב, כלי-דם וסוכרת. ישנם מגוון טיפולים, התנהגותיים ותרופתיים, המסייעים לנשים בגיל-המעבר בהירדמות ושמירה על שינה רציפה.
מדוע חשובים משך השינה ואיכותה?
כולנו יודעים כי חוסר שעות שינה או שינה לא רציפה, גורמים לעייפות ביום שלמחרת. אולם מסתבר כי הפרעות השינה כרוכות גם בנטייה לדכדוך, חוסר ריכוז ועצבנות. יתרה מזו, חוסר השינה נמצא גם קשור לתפקוד לקוי של מערכת הלב וכלי הדם, הפרעות במנגנון הרעב (בדרך כלל תיאבון מוגבר ועלייה במשקל), תנגודת לאינסולין, ותפקוד לקוי של מערכת החיסון. ההמלצה לבני אדם בוגרים היא לישון 7 שעות בלילה. נמצא כי משך שינה שאינו תקין (פחות מ- 6 שעות בלילה או יותר מ- 8 שעות) כרוך בעליה משמעותית בתחלואה קרדיו-וסקולרית, שבץ מוחי וסוכרת. בנוסף למשך השינה גם לרצף שינה יש חשיבות. אישה הישנה מספר שעות מספיק אך שנתה מקוטעת, תחוש בבוקר עייפות וירידה תפקודית לעומת אישה הישנה אותו מספר שעות אך ברצף.
מה הם סוגי הפרעות השינה?
שתי הפרעות השינה השכיחות ביותר הן "נדודי שינה" ו"דום נשימה בשינה". נדודי שינה זהו מצב של קושי שינה שגורם לעייפות ותפקוד לקוי במהלך היום. מנדודי שינה סובלים כ-15% מכלל האוכלוסייה וניתן לראות קשר ישיר בין הגיל לבין שכיחות התופעה, כאשר למעלה מ-50% מהמבוגרים בני 65 ומעלה סובלים מרמות שונות של נדודי שינה. דום נשימה בשינה, מתאפיין בהפסקות נשימה חוזרות ונשנות במהלך הלילה. ניתן לראות קשר בין השמנת יתר לבין שכיחות תופעה זו. עם זאת, הפרעות שינה הן לא גזרת גורל וישנם פתרונות מגוונים לכלל הפרעות השינה הקיימות.
מה הקשר לנשים ולגיל המעבר?
על פי סקר של ארגון הבריאות העולמי (WHO) שנערך בישראל ב- 2007 נמצא כי השכיחות הכללית של הפרעות שינה בישראל היא 30% (59% בבני 65 ומעלה ) וכי השכיחות בנשים גבוה מזו של גברים (36% בנשים לעומת 23% בגברים). הסיבה לשכיחות הגבוהה יותר בנשים, כרוכה בעובדה כי ישנן תקופות ספציפיות במעגל החיים בהן האישה מועדת יותר לקשיים בשינה. התקופות העיקריות הן הימים שלפני הופעת המחזור החודשי, הריון, ותקופת המעבר (הפרי-מנופאוזה). עם השינויים ההורמונאליים בגיל המעבר יכולים להופיע תסמינים שונים (גלי חום, הזעות לילה, שינויים במצב הרוח ועוד). אחד התסמינים השכיחים בתקופה זו הוא נדודי שינה (אינסומניה). על פי סקר שנערך על ידי האגודה הישראלית לגיל המעבר בשנת 2008 נמצא כי למעלה מ- 50% מהנשים בגילים 45-55 סבלו או סובלות מהפרעות שינה.
כיצד מתמודדים עם הפרעות השינה בגיל-המעבר?
הטיפול בהפרעות השינה מתחיל בדרך כלל בניסיון לברר מהם הגורמים להפרעת השינה. כאשר אפשרי לטפל בגורם, פעמים רבות השינה משתפרת במקביל. בגיל המעבר בהחלט יתכן כי הפרעות השינה כרוכות בהופעה לילית של תסמינים כגון גלי-חום הזעות ודפיקות-לב. במקרים אלו נמצא כי טיפול הורמונלי חליפי יעיל מאוד בהקלת התסמינים ושיפור משמעותי ברצף השינה ואיכותה. לעיתים, הפרעות השינה מופיעות עם תחילת גיל המעבר גם ללא קשר לתסמינים. גם במקרים אלו מסתבר כי טיפול הורמונלי יכול לשפר את איכות השינה.
אולם, לעיתים לא נמצא גורם ברור כזה, או שטיפול בו איננו מספק, וישנו צורך להוסיף טיפולים אחרים. כמו בתחומי רפואה רבים גם בטיפול בהפרעות שינה בגיל-המעבר נהוג ללכת מהקל אל הכבד יותר. ההמלצה הראשונית היא להקפיד על הרגלי שינה נכונים (היגיינת שינה). היגיינת שינה נכונה כוללת בעיקר הקפדה על זמני שינה והתעוררות קבועים, שמירה על תנאים סביבתיים מתאימים (טמפרטורה, תאורה, אוורור וכדומה), והימנעות מאכילה ושתיית קפאין ואלכוהול לפני השינה. ניתן גם לשלב בהיגיינת השינה שיטות הרפיה שונות כגון, CBT ביופידבק, דמיון מודרך, מיינדפולנס, מדיטציה, ויוגה.
במידה והקפדה על היגיינת השינה אינה פותרת את הבעיה מומלץ לנסות טיפול בהורמון השינה מלטונין. עם התקדמות הגיל חלה ירידה הדרגתית בהפרשת המלטונין מבלוטת האצטרובל (גם בגברים). בשל כך, אחת מצורות הטיפול בהפרעת השינה בגיל-המעבר היא באמצעות טיפול במלטונין. סירקדין הוא מלטונין בשחרור מושהה (תוצרת חברת נעורים המשווק ע"י חברת טבע), המחקה את הפרשת המלטונין הטבעי ומשחזר את מעגל השינה והערות. סירקדין לא מפריע לארכיטקטורת השינה ולכן התחושה בבוקר היא של שינה טובה. זמן נטילת הסירקדין הוא כשעה לפני השינה, ודרושים כ-4 שבועות עד לקבלת אפקט משמעותי בעזרה בהפרעות השינה. סירקדין קיים בהתוויה לנשים מעל גיל 55, אך אין ספק שגם נשים בתקופת המעבר בגילים צעירים יותר יכולות להיעזר בתרופה זו.
אם הטיפול במלטונין אינו נותן מענה מספק ניתן, בהנחית רופא/ת המשפחה או רופא/ת הנשים, לעבור לטיפול תרופתי בתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים או הנון-בנזודיאזפינים.
תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים הינן תרופות מיישנות, אך עלולות להפחית מעומק השינה, וגם לגרום לתופעות לוואי כגון תחושת נמנום ביום שלמחרת. לעומת זאת, התרופות החדשות יותר מקבוצת הנון-בנזודיאזפינים (המכונה קבוצה Z) הינן סלקטיביות יותר ופועלות ישירות על אזור מרכז השינה במוח, ובניגוד לתרופות מהדור ישן, הן משמרות את כל שלבי השינה ומעניקות שינה עמוקה ורציפה עם פחות תופעות לוואי. קיים גם כדור שינה חדש יחסית המכיל זולפידם (אמביאן) בשחרור מהיר (בשכבה החיצונית) ושחרור איטי (בשכבה הפנימית). תכשיר זה נותן מענה בכדור אחד לשני התסמינים העיקריים של הסובלים מנדודי שינה, קושי להירדם וקושי לשמור על רציפות השינה. ישנן גם תרופות שאינן במישרין תרופות שינה אך עשויות לשפר את השינה במנגנונים שונים כגון נוגדי דכאון, נוגדי חרדה, או נוגדי פרכוסים.
אומנם, לכלל תרופות השינה ישנן תופעות לוואי די דומות, אך אם נוטלים את המינון המומלץ הדבר קורה בשכיחות נמוכה יחסית ובמרבית המקרים תופעות הלוואי פוחתות לאחר הסתגלות לתרופה. יש להיוועץ עם רופא/ת המשפחה או רופא/ת הנשים לפני תחילת טיפול, על מנת להתאים טיפול שיהיה מיטבי עבור האישה הסובלת. מומלץ שלא להעלות מינונים של תרופות שינה ואם תרופה אחת לא עוזרת עדיף לשלב בין תרופות מאשר להעלות מינון של תרופה בודדת.
ראוי לציין כי אם האישה מתארת כי היא ישנה היטב אך בכל זאת עייפה במשך היום ומתקשה לתפקד יש מקום לביצוע בדיקת שינה (במעבדת שינה) על מנת להבין מה פוגע באיכות שנתה. הגורם השכיח ביותר הינו דום נשימה בשינה. במקרה כזה הטיפולים העיקריים יהיו בדיקת רופא א.א.ג. לזיהוי חסימה אפשרית והסרתה לפי הצורך וירידה במשקל (עודף משקל הינו הגורם השכיח ביותר לדום נשימה חסימתי בשינה).
פרופ' אמנון בז'זינסקי הוא מנהל מרפאות גיל-המעבר בהדסה עין-כרם, הדסה מדיקל, משגב לדך, ומור לאישה וחבר ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר
