למלא את בור הגירעון בחינוך לדמוקרטיה

תשתית חשובה לקידומם של ערכים דמוקרטיים מהווים מקצועות מדעי הרוח. במסגרת הוראתם באים לידי ביטוי מרכיבים שונים של החינוך לערכים הומניסטיים ותומכים בטיפוח יכולת הביקורת והשיפוט, היכרות עם סוגיות אתיות והבנה רחבה של תהליכים אנושיים וחברתיים. דעה

ד"ר תמי הופמן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
shutterstock
צילום: shutterstock
ד"ר תמי הופמן
תוכן שיווקי

נשאל כל מי שנרצה ברחוב האם חינוך לערכים הוא חשוב, ונקבל תשובה דומה. ברור. ערכים זה מאוד חשוב. כן, עדיין, בעידן שמסלילים את הדור הצעיר מהגן להישגיות ולהיי-טק. גם אם לא ידרגו זאת כראשון במעלה, יסכימו כולם כי חייבים לחנך לכך. אנחנו רוצים בית ספר ערכי, מורה ערכית ותוכניות ערכיות. הבעיה היא שתחת סימון אדם, ארגון או פעולה כ"ערכיים", אין בהכרח כל תוכן. נדמה לנו שזה מסמן משהו חיובי, משהו ראוי שאנו רוצים בו. אבל מהו הדבר הזה, זו כבר שאלה של השקפה, של נקודת מבט, וכן, גם של הערכים שאנחנו מחזיקים בהם כפרטים וכקבוצות.

ד"ר תמי הופמן | צילום: יח"צ

חינוך לערכים במערכת החינוך
חינוך לערכים בא לידי ביטוי במגוון תוכניות ופעילויות במערכת החינוך ומחוצה לה. עוד בתקופת היישוב העברי בארץ ישראל, ההפרדה בין מה שקורה בהקשר זה בתוך בית הספר לבין מה שקורה במסגרות מחוצה לו הייתה ועודנה מטושטשת יחסית למקומות אחרים בעולם. זה בא לידי ביטוי קודם כל בקיומו של מנהל ייעודי בתוך משרד החינוך, מנהל חברה ונוער, המהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים הבית ספרית, המעוגן בתוכניות העבודה של המשרד וביעדי המערכת האסטרטגיים. בנוסף, טשטוש זה בא לידי ביטוי במגוון הציפיות הסותרות במידת מה המונחות לפתחו של בית הספר: אם אלה תוכניות מניעה שונות - מאבק באלימות על סוגיה, בגזענות, בסמים ובבריונות, או קידום ערכים לאומיים במערכת החינוך - טקסים, מסעות מעצבי זהות, ציון חגים ויצירת תחושת שייכות לעם ולמדינה. התוצאה היא ערב רב של פעילויות, תכנים ריטואלים, המשמשים ביחד כבסיס לקידומם של ערכים בבתי הספר ומתכתבים לא פעם עם פעילויות החינוך לערכים בתנועות הנוער ובמתנ"סים.

על הנייר, משרד החינוך עוסק הרבה מאוד בערכים. בחינוך לערכים ובמדידת ערכים, פחות בבירור משמעותם של הערכים השונים ובשאלה מהי המטרה של חינוך זה. לעיתים, חינוך זה מתקיים מכוח האינרציה, השגרה וההרגל. לעיתים, ערכים שונים זוכים ליום משלהם, לטובת הדגשת חשיבותם: יום הסובלנות, יום למניעת גזענות, יום האחדות או יום איכות הסביבה. אלא שלרוב, ימים מיוחדים לציון ערכים מציינים בפועל את העובדה שבשאר הימים הדגש על ערכים אלה הוא כנראה פחות נפוץ. כדי לחנך לערכים נדרשת נכונות לעסוק במשמעות שלהם, לברר את חשיבותם בחברה נתונה, ומה נדרש כדי לממש אותם.

לא בכדי מערכת החינוך נמנעת לעסוק לעומק בשאלת המשמעות של הערכים אותם היא מקדמת. בירור ערכי עלול להוביל לשאלות, אשר עשויות בתורן לערער ולהביא להטלת ספק במוסכמות שונות המקובלות בחברה. במציאות חברתית ופוליטית מקוטבת ומשוסעת, הכותרת חינוך לערכים משמשת יותר כעלה תאנה מאשר דיון עומק.

חינוך אזרחי דמוקרטי כתפיסה חינוכית
אחד התחומים הבולטים בהם בא לידי ביטוי הפער בין ההצהרה על חינוך לערכים לבין היישום שלהם בפועל, הוא תחום החינוך לדמוקרטיה. מטרות חוק החינוך הממלכתי מתייחסות באופן מפורש לחשיבות המיומנויות הנדרשות לחיים בחברה דמוקרטית, ביניהן "חיזוק כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה". אלא שבפועל, כפי שעולה ממגוון דו"חות מדיניות לאורך השנים, מערכת החינוך הישראלית הזניחה את תחום החינוך לדמוקרטיה. ולא, אין הכוונה לנלמד בשיעורי אזרחות. שיעורים אלה, חשובים לכשעצמם, אינם באים במקום חינוך רב גילי של אזרחים ואזרחיות בעלי מודעות פוליטית והבנה של החשיבות בטיפוחה של חברה דמוקרטית. הזנחה זו בולטת במיוחד דווקא משום העיסוק הרב של המערכת בערכים, בעיקר כאלה הקשורים לזהות יהודית וציונית, והרבה פחות בתרבות דמוקרטית. והמחסור הוא בדיוק אותם הערכים המאפשרים דיון עומק בערכים וגיבוש עמדה עצמאית כמו למשל- חופש הביטוי, זכויות אדם, שוויון וסובלנות. צוותי החינוך צריכים למצוא את הדרך לפרוץ את הפוליטיזציה שנכרכה במהלכים חינוכיים המבקשים לשים דגש על חופש הביטוי, אוריינות פוליטית וחשיבותן של זכויות האדם. הגופים המקדמים חינוך לערכים, באמצעות החינוך הבלתי פורמלי והחינוך המשלים הבית ספרי, חייבים לדאוג שחינוך אזרחי דמוקרטי יהיה חלק מהתפיסה החינוכית, ללא חשש או חשד מתמיד. קריאה זו מחזיקה בתוכה את הפרדוקס הבא: חינוך לדמוקרטיה נותן כלים בידי התלמידים והתלמידות להבין את סביבתם ולחשוב עליה באופן מורכב. חשיבה ביקורתית, אוריינות דיגיטלית והיכרות עם מושגים שונים ומשמעותם, הם חלק ממנו. הניסיון לצמצמו, לפקח עליו ואף להסירו מתוכנית הלימודים, הוא בדיוק הסיבה לנחיצותו. מורכבות זו מצויה בבסיס המאמצים לקידום חינוך לדמוקרטיה מאז הקמתה של מערכת החינוך ללא קשר לשלטון ההגמוני באותה העת.

מציאות זו עלולה להחמיר לאור הרפורמה המתוכננת במשרד החינוך בחטיבה העליונה לקראת שנת הלימודים הבאה. רפורמה המבקשת לקדם התחדשות בלמידה בחטיבה העליונה. לקראת השנה הבאה מסתמן שינוי עומק המחלק את מקצועות הבגרות לאשכולות שונים. אשכול המדעים, מתימטיקה, אנגלית ושפה ימשיך לקיים הערכה חיצונית בצורה של בחינת בגרות. לצידו, אשכול ההומניסטיקה הכולל את המקצועות ספרות, מקרא, היסטוריה ואזרחות יעבור להערכה חלופית שבבסיסה הערכה בית ספרית המאפשרת דרכי הוראה ולמידה אחרות, יצירתיות וחדשניות. על פניו, זהו מהלך מבורך. יש חשיבות רבה בקיומן של דרכי הערכה המאתגרות חשיבה מסדר גבוה ומרחיבות את הכישורים של התלמידים. אלא שהמהלך המסתמן אינו מלווה בשינוי התרבות הכוללת של מדידה והערכה חיצונית המוטמעת באופן עמוק במערכת החינוך הישראלית הנותנת עדיפות ברורה למקצועות המדעים והמתימטיקה תוך הזנחה ארוכת שנים של מקצועות הרוח. מקצועות מדעי הרוח מהווים תשתית חשובה לקידומם של ערכים דמוקרטיים. במסגרת הוראתם, מרכיבים שונים של החינוך לערכים הומניסטיים באים לידי ביטוי ותומכים בטיפוח יכולת הביקורת והשיפוט, היכרות עם סוגיות אתיות והבנה רחבה של תהליכים אנושיים וחברתיים. כל אלה הכרחיים לצורך הדיון בערכים ובמקומם במערכת החינוך. המשאבים הרבים המושקעים בחינוך לערכים ומדידה שלהם, צריכים להיות מופנים גם לדיון מחודש בסדר העדיפויות הערכי כפי שזה בא לידי ביטוי במערכת החינוך ודרכה בחברה הישראלית.

ד"ר תמי הופמן, היא ראשת התוכנית למדיניות חינוך לדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללת סמינר הקיבוצים