כבר כמעט ארבעה עשורים שהטכנודע פועל כדי להצית סקרנות, לעורר דמיון ולחבר ילדים ובני נוער לעולם המדע והטכנולוגיה – לא דרך שינון נוסחאות, אלא באמצעות חוויה, התנסות ועבודה בידיים. במרחב שבו מדע הוא עולם שאפשר להתאהב בו מהווה הטכנודע נקודת מפגש ראשונה עם עתיד אפשרי – אישי, מקצועי וחברתי.
העשייה הזו מקבלת משנה תוקף על רקע מצבה המאתגר של מערכת החינוך הישראלית, במיוחד בתחומי המדע והטכנולוגיה. במקביל לירידה במספר המורים בתחומים אלה, פחות ופחות תלמידים בוחרים במגמות מדעיות, ובהתאם גם מספר הסטודנטים לתארים מתקדמים נמצא בירידה. מקצועות שבעבר נחשבו לשער לעתיד – פיזיקה, כימיה וביולוגיה – והציעו חוויה של סקרנות וגילוי דרך ניסויים ועבודה מעשית, הולכים ומאבדים את הניצוץ.
"ברור שגם הילדים השתנו ומערכת החינוך לא, היא לא התאימה את עצמה לשינוי שמתרחש סביבה, משם נובע הפער", אומרת אמילי גולן כץ, שמונתה לאחרונה למשנה למנכ"ל ומנהלת אקדמית בטכנודע. "הדרך נותרה לא סלולה ושחוקה, עם מחסור ניכר בציוד ובלבורנטים, העדר מעבדות פעילות ומערכת שלא מצליחה לדבר את שפת הדור. כל אלה הופכים את המדע למשהו שצריך 'לעבור', לא משהו שרוצים להתאהב בו. ובתוך התהליך הזה בנות הן הראשונות לנשור".
גולן כץ, וירולוגית בהכשרתה, מודה שהמציאות הזו נוכחת גם בביתה. "הבנות שלי לא אוהבות מדעים, וזה לא דבר שקל לי לקבל", היא אומרת. "במיוחד כשמדובר בילדות שגדלו לאמא שהחיים שלה הם מדע, שהתמקצעה בתחום והביאה אותן לטכנודע בכל הזדמנות אפשרית".
ועדיין, היא מדגישה, בטכנודע לא מנסים "לתקן" את מערכת החינוך. "המטרה שלנו כפולה", היא אומרת. "מצד אחד, לפתח כבר מגיל שלוש את דור העתיד של אנשי המדע והטכנולוגיה בישראל. מצד שני, לאפשר הזדמנות שווה לילדים מרקעים סוציו־אקונומיים מוחלשים, דרך פלטפורמה מדעית שמצמצמת פערים ולא משאירה את עתידם ליד המקרה".
"אי אפשר לחקור בלי לטעות"
לעומת בנותיה, החיבור של אמילי גולן כץ לטכנודע היה כמעט טבעי. "אני חִדרתית במקור, וגדלתי בבית שבו למידה ומדעים היו חלק מהשגרה", היא מספרת. "כילדה הגעתי הרבה לטכנודע ומצאתי מקום מרגש ומסקרן, שמדליק את הדמיון".
הטכנודע הוא סיפור הצלחה יוצא דופן בקנה מידה ישראלי. הוא החל כמיזם צנוע בשנת 1986 ואירח כ־20 ילדים בחדר אוכל קטן בשכונת גבעת אולגה בחדרה. ארבעה עשורים מאוחר יותר, הוא מבוסס כמרכז חשוב לחינוך מדעי וטכנולוגי, המשתרע על פני כ־15 דונם ומארח מדי שנה כ־300 אלף תלמידים ומבקרים מכל רחבי הארץ. צמיחה מרשימה שמבוססת על עבודת צוות עקבית ותפיסה חינוכית ברורה.
המתחם כולל מוזיאון ופארק מדע חיצוני, 12 מעבדות מצוידות בציוד מקצועי, פלנטריום ומצפה כוכבים מהגדולים בארץ, שאינם משמשים למחקר ולכן פתוחים ונגישים לביקור חופשי של משפחות וילדים. גולת הכותרת היא האגף הייחודי של המוזיאון הישראלי לרפואה ומדע, מהיחידים מסוגו בעולם, שאינו עוסק בהיסטוריה של הרפואה, אלא מציג את קדמת התחום, טכנולוגיות רפואיות וציוד מתקדם, לצד מוצגים חווייתיים, בהם גם לב ענק שמזמין להיכנס לתוכו. בנוסף פועלת במקום יחידה ייעודית לסימולציה רפואית, בדומה למרכז הארצי לסימולציה רפואית בשיבא, שמאפשרת לבני נוער הלומדים מדעי הבריאות להתנסות בעולם שאליו אינם יכולים להיחשף במערכות הרגילות.
גולן כץ מציינת כי ביקוריה בטכנודע כילדה סיפקו לה השראה ועודדו אותה לבחור ללמוד במגמת ביולוגיה, ולאחר מכן להשלים שני תארים ברצף: תואר ראשון בביולוגיה ותואר שני בווירולוגיה, שכלל מחקר על וירוסים עטופים, עבודה על וירוס ההרפס ווירוסי השפעת: שפעת עופות ושפעת חזירים. "חלמתי לחקור דברים שאף אחד עוד לא מצא", היא אומרת. "זה החלום של כל מי שנכנס לעולם המדע ורוצה להפוך למדען הבא".
את דרכה בטכנודע החלה כמנהלת מעבדה, תפקיד שחשף בפניה מציאות אחרת. "התלהבתי לראות איך דברים שנעלמו כמעט לחלוטין ממערכת החינוך מתקיימים כאן בצורה חיה ונושמת", היא אומרת. "מעבדות פעילות, ציוד מתקדם, צוות לבורנטים ומורים שמגיעים ללמד, לא כי הם חייבים, אלא כי כיף להם".
אחת הדרכים המרכזיות להצית את דמיונם של ילדים היא דרך סיפורים, אגדות, הצגות ומשחק. "זה לא סוד שכאשר מצמידים רעיון מדעי לסיפור, הפן המדעי נטמע בלי שהילד בכלל מרגיש שהוא לומד", מסבירה גולן כץ. אחת הדוגמאות לכך היא מרכז ח"ץ, חינוך צעיר, שפועל עם ילדים מגיל שלוש ועד כיתה א'.
כך נולדו תערוכות שמבוססות על עולמות דמיון, שביניהן גם תערוכה בהשראת "עליסה בארץ הפלאות". מתוך הסיפור נגזרים נושאים מדעיים כמו ההבדל בין גוף לצורה, תפיסה מרחבית ונפח. "לילדים קשה להבין שעיגול יכול להיות גם כדור או גליל, או שמשולש יכול להפוך לפירמידה", היא מסבירה. "הפערים האלה בהבנה מרתקים אותנו ומאתגרים אותנו להנגיש ולפשט אותם עבור הילדים".
מה המטרה המרכזית של הטכנודע?
"במישור החינוכי־המדעי אנחנו רוצים לפתח את דור העתיד של אנשי המדע והטכנולוגיה בישראל, ולכן מתחילים כבר מגיל שלוש. במקביל, יש כאן מטרה קהילתית וחברתית מאוד ברורה: ליצור מסגרת תומכת לילדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך, לצמצם פערים ולתת להם אופק אמיתי דרך מדע וטכנולוגיה".
מה זה אומר בפועל?
"זה אומר שלא רק חושפים ילדים למדע, אלא מדברים איתם במפורש על עתיד. על שאיפות, על קריירה, על מקצועות שמאפשרים להשתכר בכבוד, לגור במקום שהם רוצים ולהיות בעמדות השפעה. אנחנו לא מקווים שזה 'יקרה על הדרך', אנחנו מכוונים לשם".
ולמה זה כל כך חשוב דווקא היום?
"כי קל יותר לבחור במסלולים אחרים, ופחות תובעניים. אבל אם אנחנו רוצים שילדים, ובמיוחד ילדות, יבחרו במסלולים מדעיים וטכנולוגיים, צריך להצית אצלם שאיפה למצוינות. אנחנו מאמינים שאם נצליח נגדל כאן דמויות מובילות באקדמיה, בהיי־טק, ברפואה ובמערכת הביטחון. בעינינו, חינוך מדעי הוא כלי לחוסן אישי וחברתי, והוא רלוונטי לילדים מכל הקשת הרחבה של החברה הישראלית".
איך זה בא לידי ביטוי בעבודה עם אוכלוסיות מגוונות?
"אנחנו עובדים עם ילדים מכל הקשת של החברה הישראלית: יהודים וערבים, חילונים וחרדים, ילדים עם צרכים מיוחדים ועם תקני הנגשה קוגניטיבית. המדע הוא פלטפורמה שמאפשרת מפגש, כי הוא מעודד לשאול שאלות ולא לפחד להעלות השערות מופרכות או לטעות".
לאתר > טכנודע
פייסבוק > אינסטגרם
בשיתוף טכנודע
