ביום אחד בהיר זכור לטובה לפני ארבע שנים, הגיע ל"פרנסה ביושר" א’, גבר עם מבט שובב ודיבור ממורמר. “אני רוצה לעבוד!!! אני מתחיל משהו, ותמיד מסתבך. אני יודע את היכולות שלי, אבל לא סופרים אותי, ואז אני מתפרץ. הלוואי ויכולתי להוכיח את עצמי בעבודה, אני מוכן לתת 100%, כי אני לא בטלן ואוהב לעשות עבודה טובה”.
א’, בעל עבר פלילי עשיר, היה אז בן 45. למרות התרעומת כלפי השב"ס, בכלא הוא הרגיש מוערך; כללים ברורים ו"סדר” נתנו לו בטחון. בחוץ, ה"חופש" הפחיד אותו.
במשפחה של "אנשים נורמטיביים" התייחסו אליו ככבשה שחורה שפגעה בשמם הטוב ועשתה רק צרות; אשתו עזבה אותו וילדיו התרחקו ממנו, הוא עבד עבודות מזדמנות בתנאי ניצול, תמיד תקוע ברף הכי נמוך, בלי אופק לטווח ארוך. הוא הרגיש לבד ומנודה, וכעס על כל העולם.
מהר מאוד הבינו בעמותת ''פרנסה ביושר'' הפועלת השכם והערב למען קידום תעסוקת קהילת האסירים המשוחררים בישראל והשתלבותם בקהילה, תוך שינוי התפישה הציבורית בכל הנוגע לשיקום אסירים, כי ביכולתם לסייע לא' בשאיפותיו.
על אף העובדה שסבל מהפרעות קשב וריכוז שלא אובחנו אי פעם באופן מסודר, נשר מכל מסגרת חינוכית, וככל הנראה מעולם לא זכה באמונו של אדם ואף לא של עצמו, זיהו בעמותה את איכויותיו של א' מבין כתלי בית הסוהר, כאשר בין סורג ובריח הצליח להשלים 12 שנות לימוד, כולל 5 יח''ל בגרות במתמטיקה, הישגים נדירים שניכס לעצמו כמעט לבדו, הודות לאמביציה, התמדה, חריצות והפיכה של כל משימה המעניינת אותו לאובססיה.
''לו היית יכול לעשות רה-סטארט, מה היית רוצה לעשות בחיים?” שאלתי אותו ברצינות. “עולם המחשבים מעניין אותי מאוד", הוא השיב בלחישה. “מה דעתך לעבוד וגם ללמוד בזמנך הפנוי?” “מאוחר מדי", הוא השיב עם מבט ספקן. “את עובדת עליי?!''. למרות הסקפטיות, א’ הסכים ללמוד "בק אופיס" בקורס מסובסד על ידי המדינה, תוך כדי עבודה במשרה מלאה במעדניה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, התקבל לעבודה חדשה כבר לפני סיום הקורס, והמשיך ללמוד באפן מודולרי ועצמאי. כיום א’ הוא מפתח אפליקציות. חייו האישיים עדיין מורכבים, אבל הוא לא חזר לכלא, ולמד להתקדם לבד בדרך שבחר לעצמו.
יש חיים אחרי בית הסוהר
התהליך התובעני, אך מוצלח עם א’ גרם לתזוזה בתפישת העבודה שלנו ב''פרנסה ביושר''. בדרך כלל, קשה לדמיין "אסיר משוחרר" כעובד ב"עבודה לבנה". על פי הנתונים, כ-60% מהאסירים סובלים מהפרעות קשב וריכוז/ליקוי למידה; כ-90% מאובחנים כפוסט-טראומטים; רמת ההשכלה ומיומנויות העבודה שלהם נמוכות, ולרוב הם לא נחשפו מעולם לסביבה מעוררת השראה ושאיפה לחזון חיים מנחה ומפרה.
ב"פרנסה ביושר" אנו מתייחסים לפונים אלינו כ"אזרחים חוזרים". אחרי תקופה בה הם התגוררו ''בפלנטה אחרת'', הכלא, מתוך הבנה כי גם השפה משפיעה על קידום החזון הארגוני והחברתי שלנו. החלטות משובשות ודפוסי התנהגות תבוסתניים שהביאו אדם למאסר הם מרכיב בסיפור חיים תלת-ממדי של יכולות ומעידות, הישגים ונפילות.
בכל פעם שאדם דופק על הדלת של העמותה ומבקש עזרה, מעניין אתנו מה הוא עשה עם עצמו בתקופת המאסר: האם הוא לקח אחריות על מעשיו ועל תיקונם, האם פעל בכנות להפנמה של כללי התנהגות חלופיים שיכולים לקדם אותו לחיים בריאים וחיוביים, וכן האם הוא מעוניין לצאת מקליפתו ולהתקדם קדימה בחייו לטובת סביבתו וקהילתו.
המסורת שלנו גורסת כי "האדם הוא עץ השדה”. גנן טוב לא יוותר על עצים שמתקשים להתפתח ולהניב פירות, כי כל עץ הינו יקר ערך.
גנן טוב ישים אותם בחממה, וישקיע בהם באדיבות ובאהבה על מנת לרפא אותם. באותה נימה, אנו עובדים עם הפונים אלינו על פי שיטת "4 היסודות" של סביבה תומכת: להפוך ולהזין את האדמה, להסדיר את העבר התוקע (חובות למשל), לחזק את השורשים, לפתח מיומנויות עבודה רלוונטיות לעולם העבודה העתידי; להשקות עם מים של ערכים, מוסר עבודה, מחויבות ואמונה במסוגלות העצמית; לעורר את רוח החיים על ידי שינוי תפישות (“מיינדשיפט”) מהישרדות לצמיחה בעזרת תמיכה רגשית לאורך כל הדרך; להחיות את האש והתשוקה הנובעת מהחיבור לחזון אשר מקבל תוקף על ידי יצירת סינרגיות עם עולמות חדשים ומגוונים.
הסטטיסטיקות חד-משמעיות: אחוז החזרה לכלא עומד על כ-43%.
אסיר עולה לחברה כ-230,000 ש”ח בשנה, סכום אותו אפשר היה להשקיע בחינוך ובשיקום אישי ומשפחתי איכותיים. לעומת זאת, תעסוקה בת-קיימא מורידה את אחוז החזרה לפשע בלמעלה מחצי. במוקדם ובמאוחר, כמעט כל אסיר יחזור לחברה ואז נשאלת השאלה, איזה “שכנים” נרצה בקרבנו - אנשים ממורמרים ומנוכרים, או אבות טובים שמאירים את סביבתם?
כשהייתי מרצה צעירה למשפטים בדרום ארה”ב נפגעתי מעבירה שהשאירה בי חותם משמעותי. המפגש עם הפוגע ועם משפחתו במשפט רוטיני וסטרילי, עורר בי רגשות קשים ולמעשה שינו את חיי. כשעיניי פגשו את עיניי התוקף, ידעתי שמאסר ארוך, הרחקה ורגשי נקמה לא יביאו תיקון אישי וחברתי. אחרי תהליך מורכב, הקמתי את "פרנסה ביושר" כדי להושיט יד למי שזקוק ורוצה הכוונה וסביבה תומכת, כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".
היום כח של 50 מנטורים מתנדבים פועל במסגרת "פרנסה ביושר" כדי לתמוך ב"אזרחים חוזרים" המעוניינים ליישר קו ולפתוח פרק חדש וחיוני בחייהם. אנו עובדים בשיתוף פעולה עם שירות בתי הסוהר, הרשות לשיקום האסיר, בית המשפט הקהילתי, לשכת עורכי הדין, רשויות מקומיות וארגונים אחרים מהחברה האזרחית. בעזרת דוגמה אישית ומחויבות למלווים במפגש לא שיפוטי בגובה העיניים, אנו שואפים לצמצם מעגלים של עוני, פשע וחוסר אונים.
אחד המלווים שלנו סיכם את המסע שעבר איתנו במשפט מהדהד: “אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה”. זה גם "האני המאמין” שלנו. אני הרמתי את הכפפה, ואתם?
הכותבת הינה מייסדת עמותת ''פרנסה ביושר''
בשיתוף פרנסה ביושר
