"דור הזוּמבים" יש שמכנים אותם. אלה הם הילדים שבבת אחת נותקו מהחברים, מהחוגים ומהמסגרת המשמעותית ביותר של חייהם הצעירים. ילדים שאחרי שנים של נזיפות על יותר מדי "זמן מסך", נדרשים לפתע לבהות בו שעות על גבי שעות, אחרת יירשם להם חיסור. לצדם הורים טרוטי עיניים, שאם לא די בתמרון בין העבודה מהבית לטיפול בהם, נדרשים להפגין יכולות טכניות מתקדמות כדי שלכולם תהיה רשת, הלינק לשיעור הנכון יגיע לוואסטאפ, המבחן המקוון יוגש בזמן והזום יעבוד.
מחשבות על כיתה דיגיטלית ולימודים אונליין, או מודל היברידי פיזי-וירטואלי אחר כלשהו, מתפתחות כבר תקופה ארוכה. הרים על גבי הרים של מאמרים ומילים נכתבו על הצורך לשבור את ההוראה הפרונטלית, לתבל ולרענן את מערך השיעור, להפוך אותו לעדכני ורלוונטי יותר לעולמם של התלמידים ותוך כדי כך להעצים אותם ולפתח בהם סקרנות, יצירתיות וכישורי עבודת צוות. אבל הקורונה, שהפכה כמעט בן לילה את החזון והרעיון לכורח המציאות, הגשימה את התוכניות האלו באופן מוגבל למדי.
ימי הסגר והריחוק החברתי השאירו בבית מיליארדים מכל רחבי העולם, ומערכות החינוך ניסו להסתגל במהירות למצב החדש. אלא שעד מהרה התברר כי ההיערכות הלאומית שלנו לוקה בחסר, ובלא מעט תחומים: מחסור בתשתיות אינטרנט זמין ומהיר, בעיקר בפריפריה; מחסור בחומרה ובמחשבים בבתים; מחסור בתוכנה שתרכז את כלל המערכות במקום אחד תאפשר שימור ושיתוף ידע ותגוון את שיטות ההוראה; מחסור בתכנים מוסבים לדיגיטל; ומחסור בידע פדגוגי שיסייע למורים לעשות את זה נכון. על המאמץ המתיש לקלוט משהו בתוך סיר הלחץ הביתי - לקלוט בראש ולקלוט ברשת - יוכל כנראה להעיד כל תלמיד, הורה ומורה.
למרבה השמחה, המצב שתואר כאן, ושבבתים רבים בארץ ובעולם חווים כבר שנה - מתחיל להשתנות. לא מעט יוזמות של ארגונים ממשלתיים, חברות מסחריות, מתנדבים ועמותות מנסות להשלים את החוסר בציוד מחשוב ורשת ולסגור בהדרגה את הפער הדיגיטלי, שיותר מאי פעם מקצין את הפערים החברתיים ופוגע בשוויון ההזדמנויות. במקביל משרדי חינוך וגופי הוראה משיקים עוד ועוד אתרים וכלים ייעודיים, שלא מסתפקים בלהעתיק את הכיתה למפגש של משבצות ברשת, אלא מנצלים את ההזדמנות כדי להפוך אותה לדיגיטלית באמת. ענקיות הטכנולוגיה מצדן מוציאות גרסאות מיוחדות לרשתות החברתיות ולפלטפורמות העסקיות שלהן, במטרה לענות על צו השעה הלימודי-חינוכי.
מהאוניברסיטאות באמריקה לבתים של כולנו
הלמידה המקוונת נחשבת לקונספט חדש יחסית, והיא נולדה באקדמיה. שיעורים שהתבססו על שידורי טלוויזיה היו קיימים כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת. שיעור האונליין הראשון בעולם מיוחס לאוניברסיטת אילינוי בשנת 1960. סטודנטים החלו ללמוד דרך מסופי מחשב מקושרים, במהלך שנחשב בדיעבד לאחד ממבשרי האינטרנט. ב-1984 הושק קורס אונליין מלא באוניברסיטה של טורונטו. בתואר המוסד האקדמי המקוון הראשון מתהדרת האוניברסיטה הפתוחה של בריטניה, ואילו זו שעל שם אינדירה גנדי בהודו נחשבת כיום לגדולה בעולם, עם לא פחות מארבעה מיליון סטודנטים רשומים.
כבר בשנים שלפני התפרצות הקורונה זינק שוויו של שוק הלימודים המקוונים בעולם במאות אחוזים. זה קרה, בין היתר, הודות לחדירת טכנולוגיית 4G וצפוי להתעצם עם כניסת הדור הבא, שיביא עוד שלל אפשרויות. אלו ייתמכו בפתרונות ענן מתקדמים, יכולות בינה מלאכותית ומציאות וירטואלית, צמיחת ה"אינטרנט של הדברים" (IoT) והשקעות מסיביות של שחקני מפתח. לא בכדי כבר מדברים על טרנספורמציית הלמידה מרחוק כאחת המגמות הרווחיות ומשנות החיים של המאה ה-21.
את הדחיפה הגדולה, שהרחיבה את הלימודים המקוונים מהאוניברסיטה אל הגיל הרך ואילך, סיפקה כמובן התפרצות מגפת הקורונה העולמית. ההתחלה היתה חורקת, ולוותה בוויכוחים פוליטיים ומאבקים בין ארגונים על הסמכות והאחריות. עם הזמן הפכה הלמידה מרחוק לשגרה יומיומית, שכוללת גם תחינות חוזרות ונשנות מצד המורים והמורות לקחת חלק פעיל יותר בשיעור ואפילו להפעיל מצלמות. איש אינו משלה את עצמו שהיקף הלימודים המכוסה בתצורה הנוכחית משתווה לזה של שנה רגילה. משום כך הוחלט גם על שורת הקלות בבחינות הבגרות.
נושרים מתחת למסך
המעבר לאונליין היה חד ומהיר, וצורף לו תג מחיר - מקצועי, פדגוגי, חברתי ואפילו בריאותי. ילדים "שקופים", שממילא מתקשים לבוא לידי ביטוי בכיתה, עלולים למצוא את עצמם נאלמים ונעלמים יותר מתמיד. הריחוק החברתי נותן כמובן את אותותיו, ובמישור הלימודי לא לכולם יש הורים או אחיים ששולטים בחומר ומסוגלים, או פנויים, לעזור.
על פי פרסום ב"הארץ", במשרד החינוך מעריכים כי שליש מתלמידי התיכון היהודים וכמחצית מהערבים אינם לומדים באופן סדיר מאז פרוץ המשבר. מפקחים ברחבי המדינה, ובמיוחד באזורי פריפריה ומגזרי מיעוטים, מדווחים על אחוזי נשירה שהולכים וגוברים. משמעותית לא פחות, וקשה יותר למדידה, היא תופעת הנשירה הסמויה - תלמידים הצוברים היעדרויות מרובות ובעקבות כך פערי ידע, שנעשים קשים יותר ויותר לגישור. בעיריית תל אביב מכנים זאת "נושרים מתחת למסך".
במישור אחר עוד ועוד דיווחים מתקבלים על התופעה שזכתה לכינוי Zoom fatigue, "עייפות זום". חוקרים מסטנפורד גילו כי תחושת העייפות, שמלווה אותנו בסופו של יום גדוש פגישות והרצאות מקוונות, איננה מקרית, וקשורה בשינויים בפעילות המוחית במהלך האינטראקציה הווירטואלית ביחס למפגש פנים אל פנים. החוקרים העלו כמה השערות כסיבות לכך, ובהן שוני התנהגותי (למשל קשר עין), סביבתי (תאורה ורקע) וטכנולוגי (קצב רענון המסך).
אבל אולי החמורה מכולן היא בעיית תשתיות התקשורת שחשפה המגפה. מיד עם פרוץ המשבר אלה נמתחו עד לקצה. הודות להקצאת תדרי חירום והסטת משאבים של ספקיות האינטרנט והסלולר, רוב המדינה עמדה בעומס החריג של למידה מרחוק, עבודה מרחוק, זמן עודף של סטרימינג וגיימינג וחגים משפחתיים אונליין. בכל זאת צצו יותר מדי "חורים שחורים" נעדרי קליטה רציפה - מצב שמשול בזמנים שכאלה להפסקת חשמל והשבתה. בעתיד הקרוב, עם יישומי הרכב האוטונומי, הבית החכם, הערים החכמות, הרפואה הדיגיטלית ועוד, הבעיה אף צפויה להחמיר.
אפשר אולי להתנחם בעובדה שאנחנו לא לבד. בסקירה נרחבת על החינוך מרחוק בארצות הברית, שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" לפני מספר חודשים, נמנו כלל הבעיות המוכרות לנו היטב מהבית. "הניסוי בחינוך של 50 מיליון תלמידים מהגן ועד י"ב באמצעים טכנולוגיים הוכתר ככישלון", נכתב שם. עם זאת, כדאי לזכור שאמריקה הגדולה לא הצטיינה גם בהיבטים אחרים של הטיפול במגפה, ואין סיבה שאומת הסטארט-אפ והחינוך הממלכתי לא תעביר כאן שיעור מנצח.
העתיד כבר כאן, והוא כאן כדי להישאר
המגפה לא תישאר איתנו לעד. על פי ההערכה הרווחת, נוכח התקדמות החיסונים, סגר ינואר 2021 יהיה האחרון. אבל ככל שניתן להתנבא, לא מעט הרגלים שסיגלנו לעצמנו בתקופה החריגה הזאת ימשיכו ללוות אותנו גם ביום שאחרי. זה נכון לקניות ברשת, לבישול העצמאי, לאימון הגופני בחוץ ובבית, לימי עבודה מרוחקים מהמשרד ואולי - יש לקוות - גם לצרכנות אחראית יותר כלפי הסביבה. זה בוודאי נכון לחינוך ולהוראה.
גם עם ההכרזה על חזרה לשגרה, טוב יעשו המורים, המנהלים, רכזי המקצועות, ראשי האגפים ברשויות ואנשי המערכת כולה אם יוסיפו להשתמש בידע, בניסיון ובכלים הדיגיטליים שרכשו בשעה של אין ברירה. שיעורי בית, מטלות, עבודות קבוצתיות וקשר רציף בין תלמידים והורים לבין המורים יכולים להתקיים באופן מיטבי בשילוב המרחב הווירטואלי - כל עוד המרחב הזה בנוי נכון, מקפיד על סביבה מאובטחת וכולל פיצ'רים ויישומים המשפרים את חוויית הלמידה ואת כלי ההערכה והמדידה. וכמובן, כל עוד המדינה מתגייסת כדי לתמוך את המרחב הזה, ובכל קצות הארץ, בתשתיות מתפקדות.
אין ספק כי עבור כולנו תקופת הקורונה היא מאתגרת, במובנים רבים מתסכלת, ואנחנו מייחלים לקץ המגפה. "דור הזוּמבים" ודאי מחכה שכל זה יהיה מאחוריו והוא יוכל לקבל חזרה את ילדותו ואת חייו. אבל בהדרגה נופל האסימון, או אולי הביטקוין, שאם יש תחום אחד שבו ניתן וצריך להפוך את הלימון ללימונדה שתשרת אותנו עוד עשורים קדימה - זהו תחום החינוך.
