האם השמנה היא בעיה חברתית או רפואית — ומהי מידת האחריות האישית של הסובלים ממנה? בוועידת "סוכרת והשמנה — חשבון לאומי" של TheMarker Labels דנו בהיבטים הכלכליים של השמנה ושל המחלות הנלוות אליה, והוצעו פתרונות אפשריים.
"קודם כל, אנחנו צריכים להסיר את האשמה מהאנשים שסובלים מהשמנה", אמר פרופ' דרור דיקר, מנהל פנימית ד' והמרכז לטיפול במחלת ההשמנה בבית חולים השרון. לדבריו, התרגלנו לראות בהשמנה לקות אישית של הסובלים ממנה, וכתוצאה מכך גם להטיל עליהם את האחריות למנוע אותה. "השמנה היא מחלה של תפקוד לקוי של רקמת השומן באיברים, היא אינה קשורה לניהול חייו של החולה", אמר.
דיקר הוסיף כי המחקר ממשיך לגלות את ההשפעה של השמנה על כל מערכות הגוף, ולאחרונה אף גילו שיש קשר בין השמנת המוח לאלצהיימר ולדמנציה.
לדברי נדב כספי, מייסד ומנכ"ל נאמברזון, הסוגיה הכלכלית היא נושא בוער מאוד. המספרים מעידים על כך שמדובר על 3.3% מהתוצר, שיוקצו לטיפול בתופעות הנלוות של השמנה, כמו מצבים רפואיים משניים כמו סוכרת, סרטן או כשל כלייתי. "מדובר על 60–70 מיליארד שקל, אלו סכומי כסף כבירים, ולכן מדינות העולם כולו עוסקות גם בתוכניות מניעה של השמנה". הצלחה של תוכניות מניעה משתלמת כלכלית. אחד הנתונים הדרמטיים הוא שהורדה של יחידה אחת במדד BMI של אדם שסובל מהשמנה, מובילה לחיסכון שנתי של 71 אלף שקל.
לטענת דיקר, לצד תוכניות מניעה חייבים להתייחס גם לאוכלוסייה החולה. "מדברים בעיקר על תוכניות מניעה, ולא מדברים על 25% מהאוכלוסייה שכבר חולים, שצריך לטפל בהם. זה קריטי". לדבריו, בין הגילים 7–13 קיים חלון הזדמנויות לטיפול בהשמנה בילדים, ובהיעדר טיפול מתאים הסיכוי של הילד להיות מבוגר עם השמנה וסוכרת גבוה בצורה משמעותית.
"הפתרון חייב להיות רב־מערכתי", אמרה ד"ר כרמיל עזרן, מנהלת המחלקה לטכנולוגיות רפואיות, מכבי שירותי בריאות. לדבריה, אנחנו נמצאים במרכזו של משבר אדיר, כאשר 50% מהאוכלוסייה סובלים מהשמנה. "אין אף מחלה שיכולה להביא למשבר כמו השמנה. סיכויי התמותה אדירים, אבל אין כיום אף גורם מתכלל שאדם הסובל מהשמנה יכול לפנות אליו".
עזרן הוסיפה כי הטיפול המיטבי הוא שילוב פתרונות שיותאמו למטופל. "האם האדם השמין בגלל שימוש בתרופות מרשם? האם מטופל שיגיע לבית המרקחת או לרופא המשפחה יקבל מענה מתאים? ברוב המקרים התשובה היא לא".
לדברי פרופ' דן גרינברג, המחלקה למדיניות וניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, חייבים לחשוב גם על אוכלוסיות שסובלות במיוחד מהיעדר מענה, כמו אלו המתגוררות בפריפריה או מחתך סוציו־אקונומי נמוך. "אנחנו זקוקים למרפאות לטיפול בהשמנה שייתנו טיפול מתכלל. את היתרון במניעת תחלואה אנחנו רואים שנים קדימה, וכמובן גם את החיסכון התקציבי האדיר שמלווה את זה".
לדברי גרינברג, הטיפול חייב להתחיל כבר מטיפת חלב, מהדרכה נכונה להורים ומודעות של האחיות בטיפת חלב. "השמנה היא משהו שמתחיל מגיל מאוד צעיר, ואנחנו צריכים להגביר המענה המקצועי שלנו".
גרינברג הוסיף כי הערכות כלכליות בנושא השמנה מוכיחות את הקשר בין עלות לתועלת. "אין ספק שבמרבית המקרים אין פתרון אחד שמתאים לכולם. אבל את היתרון במניעת תחלואה אנחנו רואים שנים רבות קדימה. לכן צריך לשנות את החשיבה".
המשתתפים היו תמימי דעים לגבי הסכנות בביטול המיסוי על שתייה מתוקה. "כבר התחלנו לראות את היתרונות של זה", אמר דיקר. "בחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה, עבדו קשה על הקצאת סכום של 80 מיליון שקל מתוך המס למבחני תמיכה לקופות ולבניית מרפאות רב מרכזיות לאנשים שחיים עם השמנה".
לדברי דיקר, חייבים להבין שזוהי מחלה כרונית, שמחייבת מעטפת טיפולית לאורך כל החיים. "משרד הבריאות הצליח לתקצב את התכנית לשנתיים נוספות, אבל זה לא מספיק".
דיקר הוסיף כי המענה כולל בניית פירמידה טיפולית שמטרתה לסייע לאדם שרוצה לנהל אורח חיים בריא. תוכניות כמו לימודי רפואת השמנה בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, או פתיחת המרכז הרב־מקצועי לטיפול בניתוחים בריאטריים, הן בעלות פוטנציאל לשיפור משמעותי. "סיימנו מחקר של שמונה שנים וראינו שאלו שעברו ניתוחים בריאטריים משמרים הפחתת משקל של עשר יחידות BMI. זה נתון דרמטי, שמפחית תמותה ב–50%".
היתרונות של התרופות
הפאנל עסק גם ביתרונותיהן של התרופות לניהול מחלת ההשמנה. ואולם לדברי עזרן, זהו עוד כלי טיפולי שאינו יכול להיות את התשובה היחידה. "יש קושי להתמיד, מסיבות כלכליות ואחרות. לכן זה לא מתאים לכולם", אמרה. לדבריה, המוקד המרכזי שיש לטפל בו הוא מענה לאומי כולל. "הממשלה צריכה להבין שיש פה משבר, אנשים מתים. הם לא מתים בבת אחת, אלא מתים בייסורים, יש להם סוכרת, סרטן, אי־ספיקת כליות — מחלות שגורמות להם למות בייסורים ובעלות גבוהה", הדגישה עזרן.
כספי הצטרף לדבריה ואמר כי נדרשת חקיקה מובנית לטיפול במחלה. "אי־אפשר להיכנס דרך סל התרופות. אנחנו צריכים לייצר את הכלים האלה מאפס. צריך לעורר את מודעות ולייצר כלי תקציבי נפרד. פעולה אחת בודדה אינה יכולה להצליח".
"הבעיה מתחילה מזה שאין הערכות כלכליות לעתיד, הרוב הן לטווח הקצר", אמר גרינברג, "צריך קודם כל לטפל באוכלוסיות בסיכון הכי גבוה. זה שיקול של עלות מול תועלת".
לדברי גרינברג, חלק ניכר מהעלויות הן עקיפות. אי־אפשר להכניס את הטיפולים לכל האוכלוסייה, כי אין לכך תקציבים מספיקים. "אני חושב שהבעיה של משרד האוצר היא שאנשים לא מפנימים שהשמנה היא מחלה", אמר דיקר. "זו לא אחריות אישית של האדם שסובל מהמחלה. רק כאשר קובעי המדיניות יבינו שזו מחלה שתעמיס סכומי עתק על הכלכלה יתחיל השינוי".
לדברי דיקר, צריך להכניס את נושא ההשמנה כחלק מהמדיניות הלאומית, "לא יכול להיות שהמדינה לא תממן תרופה שמורידה שיעורי תמותה ניכרים כבר בשנה הראשונה", סיכם. "יש תקציב לטיפול בהשמנה, וגם חברות הביטוח צריכות לקבל חלק במימון של זה".
מנחה: עמליה דואק, כתבת ומגישה, חדשות 12; משתתפים: פרופ' דן גרינברג, המחלקה למדיניות וניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב; פרופ' דרור דיקר, מנהל פנימית ד' והמרכז לטיפול במחלת ההשמנה בי"ח השרון — מרכז רפואי רבין. יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה; נדב כספי, מייסד ומנכ"ל נאמברזון, חברת ייעוץ כלכלית־אסטרטגית; ד"ר כרמיל עזרן, מנהלת המחלקה לטכנולוגיות רפואיות, מכבי שירותי בריאות
הכנס בחסות חברת נובו נורדיסק, ג'ונסון & ג'ונסון מדטק, באופן בלתי תלוי וללא השפעה על התכנים, מוגש כשירות לציבור
