עשרות אלפי בני אדם ברחבי העולם, ובהם גם עשרות ישראלים, מאובחנים מדי שנה בלימפומה של תאי המעטפת (mantle cell lymphoma - MCL), מחלה אונקולוגית נדירה המשתייכת לקבוצת הלימפומות שאינן הודג'קין. המחלה מערבת בעיקר את בלוטות הלימפה, את הטחול ואת מח העצם, ומהווה כ-10% מכלל מקרי הלימפומה שאינה הודג'קין. היא שכיחה בעיקר בשכבת גיל מבוגרת, לרוב בין הגילאים 60 ל-70, ופוגעת יותר בגברים. במרבית המקרים, החולים מאובחנים רק כשהם נמצאים כבר בשלבים מתקדמים של המחלה, כלומר בדרגה שלוש או ארבע. לימפומה היא גידול סרטני של הלימפוציטים - תאי דם לבנים שמשתייכים למערכת החיסון ונמצאים בדרך כלל בבלוטות הלימפה, במח העצם ובאיברים לימפתיים נוספים. במקרה של לימפומה של תאי המעטפת, מדובר בלימפוציטים מסוג B. למעט אחוז קטן מהחולים אצלם המחלה מופיעה בצורה פחות אגרסיבית, ברוב הגדול של המקרים לימפומה של תאי המעטפת היא מחלה אגרסיבית שמחייבת טיפול רפואי ועלולה להיות מסכנת חיים.
התסמינים הראשונים יכולים לכלול הגדלה לא תקינה של בלוטות לימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה. לצד זאת, חלק מהחולים חווים תחושת שובע מוקדמת שאינה תואמת את כמות המזון הנצרכת, ולעתים גם ירידה במשקל. תסמינים נוספים כוללים הגדלה של הטחול, חום או הזעות לילה משמעותיות. כאשר המחלה מערבת את מח העצם, ניתן לזהות ירידה בתאי דם תקינים - מצב העלול לגרום לאנמיה ולדימומים על רקע ירידה בטסיות.
האבחון מתבצע באמצעות ביופסיה, שבה נלקחת דגימת רקמה מבלוטת לימפה, ממח העצם או מאזור חשוד אחר. הבדיקה נעשית לרוב בהכוונת אולטרסאונד או CT, כדי לדייק את מיקום הדגימה. לאחר אישור האבחנה מבוצע שלב דירוג המחלה (Staging), בדרך כלל באמצעות בדיקת PET-CT, ולעתים גם בדיקת מח עצם בהתאם לצורך.
"בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרת בכל הקשור לטיפול בלימפומה של תאי המעטפת", מסבירה ד"ר שמרית רינגלשטיין-הרלב, מנהלת שירות הלימפומה והיחידה לטיפול יום המטולוגי בקריה הרפואית רמב"ם. היא מסבירה שהטיפולים הוותיקים נשענים בעיקר על שילוב של כימותרפיה וטיפול ביולוגי. "הטיפול הביולוגי מבוסס על נוגדנים שמפעילים את מערכת החיסון נגד תאי הלימפומה, ובמקביל ניתנת כימותרפיה. עד לשנים האחרונות היה מקובל לאחר השלב הזה לבצע השתלת מח עצם עצמית לחולים צעירים ללא תחלואת רקע משמעותית, שבמסגרתה נאספים תאי מח עצם מהמטופל, נשמרים ומוחזרים לגופו לאחר סיום טיפול כימותרפי רב-עצימות שפוגע בתפקוד מח העצם. זהו פרוטוקול אינטנסיבי שהיה מיועד כאמור בעיקר לחולים צעירים יחסית, המסוגלים לעמוד בעומס הטיפול. השתלת מח עצם דורשת אשפוז, ועלולה להוביל לתחלואה קשה על רקע זיהומים, ולנזקים משניים למח העצם", מסבירה ד"ר רינגלשטיין-הרלב.
מה בנוגע למטופלים מבוגרים עם מחלות רקע, שאינם מסוגלים להתמודד עם הטיפול הביולוגי-כימותרפי המשולב?
"במטופלים מבוגרים יותר, או מטופלים עם מערכת חיסון מוחלשת שמהווים כ-70% מאוכלוסיית החולים, אנחנו מבצעים טיפול עדין יותר שמבוסס על אותו שילוב בין תרופות ביולוגיות לבין כימותרפיה, אבל נמנעים מהשלב של השתלת מח עצם עצמית".
מה השתנה בתהליך הטיפול בלימפומה של תאי המעטפת בשנים האחרונות?
"השינוי המשמעותי ביותר שראינו לאורך העשור האחרון הוא כניסתה לשימוש של משפחת תרופות שנקראת מעכבי BTK (Bruton's Tyrosine Kinase). מדובר בתרופות שניתנות דרך הפה, באמצעות כדורים, ולכן אינן מחייבות את המטופלים להגיע לאשפוז יום ולקבל עירוי. התרופות הללו מנצלות את המנגנונים הביולוגיים של המחלה ומעכבות את פעילותו של אחד החלבונים הנחוצים לשגשוג התאים הסרטניים. מספר מחקרים קליניים שנערכו בשנים האחרונות הראו שהשימוש במעכבי BTK, הן בשילוב עם הטיפול הביולוגי-כימותרפי והן עצמאית, מסוגל לשפר בצורה משמעותית את תוצאות הטיפול, לעכב את התקדמות המחלה ולהגדיל את סיכויי ההישרדות של החולים".
מה מציע שילוב מעכבי BTK בפרוטוקול הטיפול הקיים?
"מעבר להגברת סיכויי ההצלחה של הטיפול, מעכבי BTK עשויים לאפשר לנו לצמצם את המרכיב הכימותרפי בטיפול וכך לחסוך את הצורך בהשתלת מח עצם עצמית. לפי המחקרים שהתפרסמו לאחרונה, ייתכן ששימוש במעכבי BTK בפרוטוקול הטיפולי יכול לאפשר לנו להפחית את עוצמת הכימותרפיה ובכך לחסוך מהמטופלים את התהליך המורכב של השתלת מח עצם עצמית, בלי להתפשר על האפקטיביות של הטיפול. כך אנחנו מורידים בעצם את רמת הרעילות של הטיפול - בלי לפגוע ביעילות שלו לטווח הארוך. באוכלוסייה המבוגרת יותר של החולים, מעכב ה-BTK המאושר לשימוש הוא בעל פרופיל תופעות לוואי קרדיו-וסקולריות נמוך, עם פחות תופעות לוואי לבביות ועליות בלחץ הדם".
עם המבט קדימה, אילו כיווני מחקר נוספים עשויים לעצב בעתיד את הטיפול בלימפומה של תאי המעטפת?
"אני יכולה לספר שישנם ניסיונות לבחון את האפקטיביות של טיפולים עתידיים המבוססים על תרופות ביולוגיות ומעכבי BTK, ללא שימוש בכימותרפיה כלל. לצד זאת, אנחנו רואים בימים אלה ניסיונות לעשות שימוש בבדיקות מולקולריות מתוחכמות (שיטה הנקראת Minimal Residual Disease, MRD) כדי לנטר בזמן אמת ותוך כדי הטיפול את המחלה בדם ובמח העצם של כל מטופל, ובכך אולי גם לאפשר משככי טיפול "מותאמים אישית".
שירות לציבור בחסות אסטרהזניקה. בחירת טיפול היא בהתאם להחלטת רופא מוסמך והתייעצות עמו. האמור בכתבה זו אינו מהווה משום המלצה, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם גורם מקצועי מוסמך.
בשיתוף אסטרהזניקה
