הם בני אותו גיל (הוא בן 40 והיא "דקה ל-40"), שניהם למדו אדריכלות נוף בטכניון בחיפה, אך הכירו זה את זו דווקא במסגרת הוראה בבית הספר להנדסאים בטכניון. אלי מסלובסקי החל ללמד במסגרת לימודי התואר השני, וכשביקש למצוא לו מחליף, התוודע לאלה סימונוב, כשזכה להעביר לה חפיפה לתפקיד. "הכרתי את אלי והתחלתי ללמד, אבל נשארנו בקשר טוב ואפילו עשינו כמה פרויקטים קטנים ביחד", מספרת סימונוב. "לכל אחד מאיתנו היה עסק עצמאי משלו, ויצא שאני ידעתי לתת מענה לתכנון מערכות השקיה לפרויקט שאלי עבד עליו. כך התחלנו לעבוד ביחד", היא מוסיפה.
בתחילת 2019 העלה מסלובסקי רעיון שהשניים יעבדו ביחד "ובגדול" ורגע לפני שנת 2020 ומשבר הקורונה הקימו את "נופים". "הרעיון היה להקים משרד פיזי גדול, בשונה מעבודה עצמאית כל אחד מהחדרון הקטן שלו", מספרת סימונוב. "אבל אז התחילה הקורונה והרגשנו שאין לנו שום דבר בטוח מלבד הרצון לעבוד וליצור ביחד", מוסיף מסלובסקי.
הלאה, אל המרחב
העבודה המשותפת היא העומדת בבסיסה של החברה הצעירה. "לא רצינו ללכת בכיוון מסוים או בדרך מסוימת, כי אנחנו מאמינים שכל מקום שמצריך טיפול וראוי לקבל טיפול טוב – בסופו של דבר ימשוך אליו אנשים", מסבירה סימונוב. "בסופו של דבר כל מרחב שיוצרים הוא עבור אנשים". הלוגו של החברה, המורכב משני משולשים בגווני אדמה ושמיים מגלם את התפיסה הזו. "זה נשמע קצת פיוטי", שניהם מחייכים, "אבל בעינינו כל המרחב הזה, בין השמיים לארץ, הוא המרחב שלנו, ואנחנו חותרים להיכנס לכל מקום ולעשות את העבודה שלנו הכי טוב שאפשר".
עבודתה של חברת נופים היא בתכנון ובייצור מרחבי חיים מיטביים, תוך שימוש בכלים ובידע המקצועי שרכשו במרוצת השנים. באופן זה הופכים רישומי התכנון למרחבים פיזיים עשירים בחומרים, כמו אבן, בטון ואדמה, ורבדים ירוקים של צמחייה. אלה, לצד תשתיות מתאימות והשתלבות הרמונית במרחב הפתוח, הופכים למציאות שימושית הן בפן האישי והן הקולקטיבי. בין הפרויקטים של החברה אפשר למנות מתחמי חינוך, פארקים, אתרי טבע ומורשת, עיצוב עירוני והתחדשות עירונית. "יש לנו הרבה להתגאות בו, בכל הקשור לעשייה פדגוגית בארץ", מציין מסלובסקי. "אנחנו אמונים על פרויקטים רבים של בתי ספר ברחבי הארץ, ואמנם אלה לא תמיד פרויקטים שמצטלמים למגזינים, אבל הם מספקים ערך והופכים להיות זיכרון הילדות וחוויית ילדות משמעותית של המון ילדים ביומיום".
חזרה אל הטבע ואל ערכי הפשטות
כיום מועסקים בחברת נופים 20 עובדים. 15 עובדים בארץ ו-5 נוספים שעובדים בחברת הבת באוקראינה. "פתחנו לפני כשנה סניף של 'נופים' באוקראינה, בעיצומה של המלחמה", מציין מסלובסקי. "קורונה, מלחמה, האתגרים הם ללא ספק הטריגר שלנו לעסקים". לדברי השניים, העסקת אנשי מקצוע מאוקראינה היא לא פחות מהצהרת תמיכה באותם אנשים. "מאוד חשוב לנו לספק מקום מרשים ומכובד, ולהוות בית אמיתי לעובדים שלנו", מדגישה סימונוב.
איך בדיוק אתם עובדים ביחד?
אלי: "החברה באוקראינה עובדת עבורנו, לכל העובדים יש הסמכה מקצועית מתאימה. אלה ואני יודעים לחלק את העבודה, לווסת ולנהל כך שתבוצע באופן מיטבי. אמנם פיזית הם שם, אבל המתכננים שמובילים את התכנון הם תמיד מהמשרד בארץ ועבודת התכנון מתבצעת בהתאם לכלים המקצועיים ולערכים שזהים לכולנו ובהתאם להקפדה על כל הדרישות המקצועיות הנהוגות בארץ".
ובהמשך לתפיסה ש"בית זה בית", לא משנה היכן ממוקם, השניים מספרים על סדרת פרויקטים יקרה לליבם, הגינות הטבעיות, שמשמשת מקום משחק ייחודי עבור ילדים. "עשינו פרויקט ייחודי עם חברת גני יהושע עבור עיריית תל-אביב, לתכנון גינות טבעיות", מסביר מסלובסקי. "זה דפוס חדש יחסית שמתחילים ליישם בבתי ספר, כשהמהות היא יצירת מרחב טבעי ועדין שיוציא את הילדים מהסביבה הסטרילית חזרה לקרקע, לעלים, לחול ולאדמה". לדבריהם, גינה מסוג זה מהווה מרחב רענן ובטוח, שבו מתאפשר חיפוש, גילוי, שהייה ואתגר, לדמיין ולתכנן את ההרפתקה הבאה. "הרעיון הזה מתבסס על הגישה האינטואיטיבית, כמו הגישה אל הטבע", מסבירה סימונוב. "שהרי בסופו של דבר אנחנו יצורים של טבע, ולא זקוקים למאמץ מיוחד להתחבר אליו. הבעיה היא שהוא לאט לאט נעלם מהנוף שלנו, ולפני שלא יישאר כבר כלום, אנחנו מבקשים להחזיר את זה. את המגע הבלתי אמצעי עם העולם המופלא הזה".
בהתאם לתכנונם המוקפד הפכה החצר האחורית בבית הספר חשמונאים בתל אביב למתחם הרפתקאות לילדי בית הספר, הכולל, בין השאר, מתקני עץ ייחודיים, ערוץ נחל, סלע שממנו נובעים מים, אוהל וערוגות ירק. מלבד מקום שמאפשר לתת דרור לדמיון של ילדי בית הספר, הגינה משמשת גם לצורכי למידה, הן ככיתת חוץ והן כמקום למידה פרטני ולא פורמלי ליחידים ולקבוצות. "העצים, החול והאדמה הפכו לדברים שהם 'קצת של פעם', במיוחד בעידן המודרני והטכנולוגי", מציינת סימונוב. "ולנו היה אתגר איך להחזיר את הילדים להשתמש בדברים הנפלאים שמסביבנו, ולא לפספס שום דבר. בהתאם התכנון שלנו: אמנם אלה גינות קטנות בגודל, אבל גדולות מבחינה רעיונית, כשכל פרט ופרט מחושב 'על המילימטר' ומעניק חוויה שלמה ומושלמת", היא מוסיפה. "הצבה של בול העץ ליד האוהל היא לא מקרית", מציין מסלובסקי. "הגינות המינימליסטיות הן אולי 'פושטיות' ממבט ראשון, אבל מאוד מתוחכמות בחוויה. הן לא מתקן משחקים שכונתי שמתווה את אופן המשחק, אלא מרחב לילדים שבו השמיים, ובעצם הדמיון, הוא הגבול". שניהם מסכימים כי חשוב לנצל ככל האפשר את פיסות הטבע הקטנות האלה ולשלב אותן בכל מקום אפשרי, ולא רק במוסדות חינוך.
ומה עוד על הפרק, מבחינתכם?
אלי: "יש בארץ פרקטיקה שנקראת 'סקרי עצים' שמבוצעת על ידי אדריכלי נוף ואגרונומים שבה מייצרים דו"ח מפורט לגבי כל עץ, ייחודו, מאפייניו השונים, בריאותו ותרומתו הסביבתית, לטובת תכנון בגישה ידידותית ומשמרת-עצים. הדבר הזה מסתמך על פקודת האילנות, צו שקובע שאילנות בוגרים הם מוגנים ויש לשמרם, ואילו כריתה של עצים מחויבת באישור מיוחד. אנחנו בנינו אפליקציה ייחודית שמשמשת אותנו, ובקרוב תיפתח לשימוש רחב, שתפקידה לזרז ולייעל בצורה יוצאת דופן את תהליך סקר העצים. מטרתה של הפלטפורמה הזו לאפשר תיעוד ויזואלי והזנת נתונים בצורה יעילה וליתר את עבודת עיבוד הנתונים, שנעשתה עד כה בשיטות ידניות. זה נכון שאנחנו בראש ובראשונה משרד אדריכלות נוף, אבל אנחנו רואים את גם התמונה הרחבה של המקצוע שלנו".
מה החלום שלכם לעתיד?
אלה: "לשמחתנו אנחנו משפיעים על הרבה נישות. גם בבנייה ציבורית, בבנייה רוויה, בפרויקטים יזמיים, בפארקים, בשטחים נרחבים ובאתרי טבע. אבל אנחנו שואפים להגדיל עוד ועוד את היקף הפרויקטים ואת רמת ההשפעה שלנו בפרויקטים גדולים".
אלי: "אני שמח לגלות שיותר ויותר פרויקטים יזמיים משתדלים להכניס ערך מוסף לשטחים המשותפים בדמות מרחבים פתוחים איכותיים, וכדי שהדבר הזה יהיה לא רק באזורי הביקוש זה חייב גם לבוא כיוזמה של הרשויות".
אלה: הכנו לאחרונה חוברת הנחיות מרחביות עבור א"ת יקנעם שבעצם מנתחת את החוסרים ואת מה שנדרש בכל מקום ומנסחת מחדש את שפת הרחוב. במקרה אחר אנחנו עובדים על תוכנית אב מקיפה לנהריה שמכתיבה כמה עצים צריך וכמה צל. היינו רוצים ליצור כלי עבודה יישומי לכל עיר ואתר. בעיריית תל-אביב, לדוגמה, יש תוכנית 'היער העירוני', לקידום נטיעות בקהילה. אנחנו מאמינים שנכון לקדם פרויקטים כאלו עבור כל עיר וליצור, דרך הנוף, שפה אורבנית ומרחבית ברורה".
השניים מסכמים ומציינים כי הנוף יוצר קריאות והמשכיות. "הנוף הוא בעצם כל מה שמחוץ לבית", אומרת סימונוב. "להבדיל מבעבר, שאז התייחסנו רק אל הטבע כאל הנוף, היום הוא כולל המון מרכיבים ויש לו השפעה עצומה עלינו. אני חושבת שיש לנו נטייה לשכוח עד כמה המדינה שלנו חמה, וכשאין מספיק צל לא משנה איך נעצב את המרחב, כי הוא לא יהיה בשימוש. לכן אנחנו מאוד מנסים לקדם גישה אקולוגית וסביבה נוחה ומוצלת, לטובת אינטראקציה טובה ובילוי מיטבי".
<<< לאתר החברה >>>
ליעונה מנקלי, בשיתוף נופים
