בואו נדבר על ענף הבנייה. כן, ענף שהפך לקטר מרכזי שמוביל את המשק בישראל, שתורם עשרות מיליארדי שקלים בכל שנה ממיסים ועלות קרקע ולמעשה מספק את הבסיס לכל תקציב של כל ממשלה כבר שנים. דווקא את הענף הזה, מנצלת מדינת ישראל עד דמעה, מילולית – כלומר, משאירה על כתפי האנשים שעושים אותו, את כל כובד המשקל של הנעתו ותפעולו ומצידה, שיקרסו קבלנים, היא לא תתערב. וקבלנים, רבותיי וגבירותיי, אכן קורסים. בכנס ההתאחדות שלנו שהתקיים באמצע יוני, חשפה חברת המחקר COFACE BDI שלמעלה מ-680 חברות בנייה נמצאות כעת בסכנת קריסה. המשמעות היא מכה לכלכלה הישראלית, ולכל אחד מאיתנו – אזרחי ישראל.
המחסור במקום למפעלי תעשיות הבנייה
הרבה מאוד צרכים שהמדינה לא מספקת יש לענף שלנו, אבל אחד מהתחומים שהוזנחו במיוחד הוא הטיפול במחסור בצרכי התפעול של חברות הבנייה.
נתחיל בחלק הפשוט. הקבלנים צריכים מגרשים לוגיסטיים כדי לבנות, והם חסרים מאוד. ההנחה ההגיונית היא שלא נבקש לייצר שטחים לוגיסטיים לחברות בנייה במרכזי הערים אלא באיזורים קרובים ובמיוחד באזורי תעשייה. במגרשים כאלה, קבלנים מאחסנים תבניות יציקה, חומרי בנייה, ציוד מכני הנדסי, כלים שונים, פיגומים, מנופים ועוד ציוד שתופס נפח רב. אבל פרנסי היישובים השונים ברחבי המדינה לא מוכנים לספק מגרשים בקרבת הערים. כתוצאה מכך לא מתכננים בכלל שטחים כאלה, וכל קבלן נאלץ למצוא לו פתרון יקר. כך נוסף עוד פרמטר לגורמים שמובילים לזינוק בעלויות הבנייה.
הפתרון הוא להקצות קרקעות באזורי תעשייה, שלא מתחרים בהם על מחיר הקרקע מול התעשיינים באיזור. כלומר, קרקע במחיר מיוחד לצורך זה. ההנחה תחזור לרוכשי הדירות חד משמעית, כי הקבלנים יוכלו לשפר את רמות המחיר התחרותיות שלהם בשוק הדיור לאור הפחתת ההוצאה הכבדה הזו.
תחום נוסף שמחייב פתרון הוא המחסור במגרשים לתעשיית הבנייה הכבדה. הכוונה היא בעיקר לשטחים של מפעלי בטון. תחום שנדחק החוצה מהדיון הציבורי על צורכי ענף הבנייה ונשכח. בתחום הזה שולטת תפיסת ה-NIMBY (NOT IN MY BACK YARD) כלומר, לא רוצה את זה ליד הבית שלי. אבל ככה לא בונים מדינה. ראשי ערים ויישובים בכל הארץ לא מוכנים שבשטח השיפוט שלהם יוקמו מפעלי בטון. כתוצאה מכך מפעלי בטון מתרחקים מהאזורים הכי נבנים בישראל וכך נדרשת עוד הוצאת ענק על שינוע הבטון אל אתרי בנייה.
תחום שלישי שהמדינה מתעלמת ממנו הוא מחסור בשטח למפעלי חומרי בנייה ומפעלי מחזור לפסולת הבנייה. אני מבקש להדגיש, שוב כי המשמעות של שינוע חומרי בנייה אל ומהפריפריה לאיזורי ביקוש, הוא מהתורמים הגדולים לעלות הבנייה. מדובר בטעות ניהולית שהמדינה מובילה כשהיא לא מתערבת בנושא הזה. חייבת להיות תמיכה של המדינה בהקמת מפעלי חומרי בנייה ומפעלי מחזור בכל הארץ. זה לא דומה לשינוע של מוצרי צריכה. מדובר בשינוע הרבה יותר יקר בכמויות הרבה יותר גדולות במשקלים ובנפחים עצומים שמעכבים את פעילות הבנייה ומייקרים אותה. מדובר בפיזור לא סביר של המפעלים מול המשימה הענקית של המדינה, לבנות בקצב חסר תקדים לקראת שני העשורים הבאים שבהם תכפיל ישראל את מספר התושבים בה.
יש לייצר תכנון ייחודי לעניין זה בהובלת הממשלה, ועם מעורבות הכנסת, ולהכין תוכנית אב לתחום תעשיית הבנייה על חלקיה השונים. חשוב וטוב שחלקים הולכים וגדלים של שטחי התעשייה בישראל נתפסים על ידי אזורי תעסוקה של הייטק או מפעלי תעשייה חכמה. זה מצוין אבל לא ניתן עוד להתעלם מהעובדה שהם דחקו מאיזורי התעשייה את מפעלי תעשיות הבנייה.
וכיצד משפיע המחסור במחצבות?
לנושא הקמת מפעלים לתעשיית הבנייה ניתן למצוא פתרונות, בין אם מדובר בהקמתם מתחת לפני הקרקע או בשטחים פתוחים בקרבת ערים כשהם עומדים בתקנות ובתקנים ברורים בתחום זה. השפעה של תוכנית חכמה כזו תהיה הרבה מעבר לנוחות של ענף הבנייה. היא תאפשר להאיץ התחדשות עירונית, לסיים בזמן קצר, ובאופן משמעותי, בניית שכונות חדשות, להפחית את העומס על הכבישים ולשחרר שטחים באיזורים מרוחקים לתעשיות שכן מתאימות להם.
נושא אחרון וכאוב במיוחד ברשימת הכשלים של תעשיות הבנייה הוא המחסור במחצבות בישראל. בישראל יש מחצבות מעטות מידי בפיזור קטן מידי. ישראל מנהלת את התחום הזה בצורה מחפירה שנים רבות, מה שהפך את חומרי החציבה ליקרים באופן בלתי נסבל. בנוסף, קבלנים רבים הפכו לשבויים של תעשיית המחצבות מעבר לקו הירוק, שמעבר להיותה מרוחקת מייקרת את השינוע כמו בכל תעשיית הבנייה כולה. כאן גם מדובר בתלות ביצרנים שפעם בכמה זמן פשוט מושבתים בגלל המצב הביטחוני. ישראל חייבת להיות בשליטה על תחום חומרי החציבה שהיא צורכת. המדינה חייבת לתכנן מיד עוד מחצבות גם במרכז הארץ, לקבוע מחדש את שיטת המכרזים על מחצבות, כך שהמפעיל שיזכה במכרז ישלם למדינה עבור השימוש בשטח ולא על פי כמות החומר המיוצרת בו. כך יירדו מחירי חומרי החציבה ועלות הבנייה תפחת סוף סוף. אתם יודעים מה? לא אני אמרתי את זה ראשון. אמרו את זה לפני (שלוש פעמים) מומחים בוועדות מיוחדות שמינתה המדינה עצמה.
אני מסכם ואומר שוב. כל הרשימה הזו, גבירותיי ורבותיי נועדה עבורכם. גם אם אין לכם שום נגיעה לענף הבנייה בצד העסקי, אתם רוכשים, תרכשו ותשכרו דירות ובתים – וזה יגיע לכיס שלכם.
הכותב הוא סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ
