מדינת ישראל לא תמיד מצטיינת בתחרויות בינלאומיות, לרוב אינה מככבת במדדי ה-OECD וגם חלום ההעפלה לגביע העולם בכדורגל נראה רחוק מאי פעם. אולם ישנו ענף בינלאומי אחד שבו ישראל היא השיאנית העולמית הבלתי מעורערת: מספר עורכי הדין לנפש. מנתוני לשכת עורכי הדין עולה כי לא פחות מ-90 אלף ישראלים מחזיקים ברישיון עריכת דין, מתוכם 76 אלף עורכי דין שעוסקים במקצוע בפועל. כלומר, אחד מכל 130 ישראלים הוא עורך דין פעיל.
באופן טבעי, העלייה המתמדת במספר עורכי הדין מביאה גם לעלייה במספר ההליכים המשפטיים. לפי הדוח השנתי של הרשות השופטת, בשנת 2024 נפתחו במערכת המשפט 911,312 תיקים חדשים – כאשר קצב פתיחת התיקים החדשים רק גדל והולך בכל שנה. העומס חסר התקדים על מערכת המשפט גורם ליותר ויותר ישראלים לפנות לשיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים – ובהן גם הליכי גישור.
למצוא פתרונות יצירתיים
המטרה של גישור היא לאפשר לשני הצדדים למחלוקת להגיע ביחד לפתרון מוסכם. לצורך כך נכנס לתמונה מגשר מקצועי: גורם ניטרלי וחיצוני שנבחר בהסכמת שני הצדדים. המגשר אחראי לשמוע את שני הצדדים, לברר את הצרכים והאינטרסים המהותיים שלהם, לעזור להם להביע את טענותיהם בצורה קונסטרוקטיבית ולשקף בפניהם את המצב המשפטי ואת התוצאות האפשריות. הליך הגישור מתאפיין במידה גבוהה של פתיחות וגמישות, הן מבחינת חופש הפעולה של המגשר והן מבחינת הפתרונות האפשריים.
כדי להגיע להסכמה שתזכה לתמיכתם של שני הצדדים, המגשר עוזר להם לחפש פתרונות שונים ליישוב המחלוקת ביניהם. מהבחינה הזאת, אחד מתפקידיו של המגשר הוא לסייע לשני הצדדים לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות יצירתיים. לאחר שהושגה הסכמה בין שני הצדדים למחלוקת, המגשר מחתים אותם על הסכם משפטי מסודר ומפורט – ובמידת הצורך אף שולח את ההסכם לבית המשפט כדי שיקבל תוקף של פסק דין.
בניגוד לבוררות, שמתבססת על גורם אובייקטיבי שתפקידו להכריע במחלוקת, הליכי גישור משאירים את ההחלטה הסופית בידי שני הצדדים המעורבים. כל אחד מהצדדים רשאי להפסיק את הגישור בכל שלב – גם בשלב החתימה על ההסכם – ולהעביר את המחלוקת בחזרה לבית המשפט. החוק בישראל קובע במפורש כי גישור שהסתיים ללא הסכמה לעולם לא ישפיע על הליכים משפטיים אחרים: דברים שנאמרו במהלך פגישות הגישור לא יכולים לשמש כראיה משפטית וההחלטה להפסיק את הגישור לא יכולה להשפיעה על החלטת השופט.
חיסכון בזמן ובמשאבים
היתרון העיקרי של גישור טמון ביכולת להגיע לפתרון המחלוקת במהירות. בהשוואה להליכים משפטיים מסורתיים, שיכולים להימשך גם שנים ארוכות, הליכי גישור עשויים להסתיים תוך פגישות בודדות. כך ניתן להימנע מהגעה לבית המשפט, לקצר את לוחות הזמנים ולהימנע מהוצאות משפטיות כבדות. בניגוד לבוררות או להליך משפטי אזרחי, ההחלטה הסופית של הגישור חייבת לקבל את הסכמתם של שני הצדדים – מה שמאפשר להם להגן על האינטרסים שלהם ולהימנע מתכתיבים חיצוניים.
בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בפופולריות של הליכי גישור במדינת ישראל, בין היתר בעקבות כניסתו לתוקף של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה משנת 2014, שזכה לכינוי "חוק גישור חובה". החוק קובע כי זוגות שמעוניינים להתגרש נדרשים לעבור פגישת הידברות אחת לפחות לפני שיוכלו לפנות לערכאות משפטיות, על מנת להגביר את המודעות לגישור כפתרון ליישוב סכסוכי גירושין. מעבר לתחום דיני המשפחה, הליכי גישור מהווים כיום פתרון נפוץ ליישוב סכסוכים גם בעולמות המשפט האזרחי, המשפט המסחרי, דיני העבודה, המשפט המנהלי, התובענות הייצוגיות והפלילים. במקרים רבים השופט בעצמו ימליץ לשני הצדדים לפנות לגישור כדי ליישב את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.
