הליך בוררות הוא ערוץ חלופי להליך בבית משפט, אשר בו ניתן להשתמש לשם פתרון סכסוכים עסקיים. במסגרת בוררות, הצדדים מביאים את המחלוקות בפני בורר מוסכם ומוסרים את טענותיהם. הם רשאים להביא עדים ולחקור את העדים של הצד האחר, להציג ראיות ולהגיש סיכומים. בסופו, ההליך מסתיים בפסק בוררות.
עם קבלת פסק הבוררות ניתן להביאו לאישור בית המשפט בהליך מהיר יחסית. אם פסק הבורר אושר בבית המשפט, אזי דינו של פסק הבוררות, כדין פסק דין שנתן בית משפט, כולל אפשרות למימושו בהליכי הוצאה לפועל.
בתי המשפט בישראל, כמו גם הקהילה העסקית, מעניקים משקל רב למעלות הבוררות. "בוררות היא מוסד ראוי ומועיל. קיומו של מוסד זה, כחלופה להתדיינות בבית משפט, מגדיל ומגוון את היצע הפתרונות ליישוב סכסוכים" (ת"א 62894-05-19).
איך מסכימים על הליך בוררות?
הצדדים לסכסוכים משפטיים מתלבטים לעיתים קרובות בין בירור הסכסוך בבית המשפט לבין בירורו בפני בורר. לעיתים הדילמה מתעוררת כבר בזמן שהסכסוך פורץ ולפעמים היא עולה על הפרק רק בשלבים מאוחרים יותר.
במקרים רבים אין בכלל דילמה. זאת, לאור העובדה שההסכמה על פנייה לבוררות, כבר קיבלה ביטוי בהסכם שנערך בעבר בין הצדדים ואשר כולל "סעיף בוררות". על פי החוק, הוראה בהסכם שבין הצדדים, לפיה כל סכסוך בנושא רלוונטי להסכם, יגיע לבוררות, סוגרת כמעט לחלוטין את האופציה לפנות לבית המשפט במקרה של מחלוקת. על הצדדים במקרה כזה לפתור את המחלוקת בבוררות.
אם הצדדים לא הכניסו "סעיף בוררות" בהסכם קודם שביניהם, ההליכה לבוררות בזמן סכסוך תלויה בהסכמתם ההדדית של הצדדים ואין זה עניין של מה בכך. ההסכמה על בוררות היא מהותית ולא טכנית. ללא הסכמת הצדדים, לא תוכל להתקיים הבוררות והצדדים ייאלצו לנהל את הסכסוך בפני בית המשפט המוסמך.
סעיף בוררות בהסכם
בוררויות רבות מתקיימות כאמור מכוח סעיף בוררות שנכלל בהסכם שנחתם בין הצדדים. לעיתים קרובות, הצדדים מציינים בסעיף הזה את זהות הבורר (עד לרמה של אדם ספציפי) או את הפרמטרים שנדרשים לבורר שייבחר (השכלה משפטית, ידע עסקי, ידע אקדמי, מעמד דתי וכדומה). לרוב, יוגדר בהסכם מנגנון מוסכם למינוי הבורר, במטרה למנוע ניגוד עניינים או העדפות שעלולות להיות בלתי הוגנות.
חשוב להדגיש כי סעיף בוררות בהסכם הוא הסכם בוררות לכל דבר ועניין. הסעיף מהווה הסכמה לפנות להליך בוררות וזו לא תתבטל, גם אם אחד מהצדדים לא יהיה מעוניין בבוררות ביום פקודה.
סעיף הבוררות בהסכם, יכול לכלול פירוט היבטים רבים. למשל, המקום שבו תיערך הבוררות (עניין אשר יכול להיות קריטי אם הצדדים גרים במרחק רב או אפילו במדינות שונות), השפה שבה תתקיים הבוררות, לוחות זמנים (כולל הארכת תקופת הזמן שנקבעה בחוק), הדין, הפרוצדורה שיחולו על הבורר ועוד.
בוררות - יתרונות מרכזיים
בזכות יתרונותיה הרבים, הבוררות הפכה לשיטה נפוצה ליישוב סכסוכים במגזר העסקי (ולא רק). להלן כמה מהבולטים שבהם:
הסכמה – בוררות תתחיל כאשר הצדדים הסכימו על זהות הבורר או על אופן מינויו. בניגוד להליך משפטי שבו הנתבעים והתובעים אינם יכולים, מן הסתם, לקבוע את זהות השופט או השופטים.
חיסכון בזמן – בוררות מאפשרת חיסכון משמעותי בזמן. במיוחד בהשוואה לפתרון המורכב של ניהול הליך משפטי בבית המשפט. חוק הבוררות קובע שהבורר צריך לתת את פסקו בתוך 3 חודשים ובסמכותו להאריך את התקופה ב-3 חודשים נוספים. כלומר, החלטה אמורה להתקבל בתוך חצי שנה בלבד. הצדדים יכולים להתיר משך זמן ארוך יותר לבוררות ביניהם והחלטה, כאמור, תגבר על הוראות החוק. בפועל, זהו המצב השכיח ועדיין מדובר בדרך כלל בתקופות הקצרות מהתקופות הנדרשות לבתי המשפט לפתרון סכסוכים.
נציין גם שלמרות שבוררים מסוימים נתונים לעיתים תחת עומס עבודה, הם עדיין מפיקים לעיתים קרובות פסקי בוררות בתקופות קצרות יותר, בהשוואה לזמן ההמתנה הממוצע לקבלת פסק דין חלוט בבית משפט. עם זאת, חשוב לזכור שאם הצד שהפסיד מבקש לבטל את פסק הבוררות ותוקף אותו בבית המשפט, מימוש הפסק עלול להתעכב.
עלויות – הליכה להליך בוררות לא כרוכה בתשלום אגרה שנגזרת מסכום התביעה או הסעד המבוקש, ובסכסוכים עסקיים אלו יכולים להיות סכומים לא מבוטלים. מצד שני הצדדים יהיו מחויבים בתשלום שכר הטרחה של הבורר בהיקף שמשתנה מבורר אחד למשנהו ובין תיק כזה לאחר (כפועל ממורכבות המחלוקות).
דיסקרטיות וחיסיון – הליך משפטי נערך, למעט חריגים, תחת עיקרון של פומביות הדיון ולכן הינו פתוח לכל. בוררות, לעומת זאת, נעשית באופן דיסקרטי ותחת חיסיון. הצדדים העסקיים יכולים להיות אולי חלוקים זה על זה ואף להתפתח לכדי יריבים של ממש, אך ייתכן בהחלט שכל אחד מהם ירצה (מסיבותיו שלו) להימנע מחשיפות מיותרות בדלתיים פתוחות.
יכולת "לעצב" את הליך הבוררות – הליך בוררות מעוצב במידה רבה על ידי הצדדים. החל מהאפשרות לנהל אותו מול בורר מוסכם וכלה בקביעה בהסכמה של הסמכויות הספציפיות של הבורר בתיק. כך גם הצדדים יכולים לקבוע את אופן הניהול של הליך הבוררות (מבחינת דיני ראיות, סדרי דין וכדומה) וכן את הדינים אשר לפיהם הסוגייה תתברר (למשל, הדין הישראלי, הדין הדתי, דין זר וכדומה). החוק גם מאפשר לקבוע הסכמות לגבי הדרך שיהיה אפשר לערער על פסק הבורר ובאיזה אופן (בבית משפט או בפני בורר אחר), אם הצדדים מסכימים מראש שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור.
כפיפות לפרוצדורה ולדיני ראיות
התוספת לחוק הבוררות קובעת שהבורר לא חייב להיות כבול לדיני הראיות וסדרי הדין שנהוגים בבתי המשפט. ניתן כמובן גם להתנות על עקרון זה, אולם בדרך כלל אין זה המקרה.
רבים רואים בכך יתרון להליכי הבוררות שעשויים לפשט אותם ולחסוך זמן משמעותי ולקדם את ההליכים. זאת, מתוך התפיסה לפיה סדרי הדין הנוקשים ודיני הראיות הדווקניים, שחלים על הליכים בבית המשפט, לא תמיד מתאימים לבירור מחלוקות באווירה של בוררות ומהווים מעין מארג של "פרוצדורות בירוקרטיות" אשר מתמקדות (לעיתים) בתפל ומעכבות את בירור התובענה.
האם ניתן לקבל סעדים זמניים בהליכי בוררות?
צדדים רבים לסכסוכים מעוניינים לשמור על המצב הקיים טרם התקבלה החלטה לכאן או לכאן. על מנת לעשות זאת הם יכולים לבקש סעדים זמניים שונים מהבורר כמו צווי עיקול או צווי מניעה.
בורר רשאי לתת צווים זמניים מסוימים אך הניסיון מלמד שעלול להיות קושי באכיפתם שיחייב ניהול מקביל של הליך בבית המשפט בנוגע לצו הספציפי. זאת בניגוד לסעדים זמניים שניתנים על ידי בתי משפט, אשר אי קיומם עולה לכדי ביזוי בית המשפט. לפיכך, במקרים רבים נכון יהיה לפנות לבית המשפט ף ככלקבלת סעדים זמניים בטרם יתמנה הבורר.
זהות הבורר
חשוב להדגיש כי במרבית המקרים, איכותו ולעיתים אף תוצאתו של הליך הבוררות, תלוי בזהות הבורר. ככל שמדובר בבורר בעל מומחיות וניסיון בתחום הרלוונטי, כך גדלים הסיכויים להצלחת הליך הבוררות.
החוק הישראלי לא קובע תנאים לאדם להתמנות לבורר ודי בהסכמת הצדדים בכדי "לצאת לדרך", אולם קיים יתרון משמעותי למינוי בורר שהוא בעל השכלה משפטית; בפרט עורך דין המתמחה ביישוב סכסוכים עסקיים או שופט בדימוס שעסק בעבר ביושבו על כס השיפוט בתחום בו עוסקת הבוררות.
לרוב, עורכי דין העוסקים בבוררויות עוברים הכשרות מקצועיות לניהול הליך בוררות. ניסיונם המקצועי כמו גם שליטתם בנורמות העסקיות המקובלות, בחוק ובפסיקה, הופכת את הבוררות שבהובלתם לאפקטיבית ומקצועית.
פתרון מוסכם או הכרעת בורר
בוררות יכולה להסתיים באחת משתי הדרכים הבאות – בפשרה על ידי אימוץ פתרון מוסכם או בהכרעת בורר בפסק בוררות. הדרך הרצויה היא כמובן בהסכמה, משום שהניסיון מלמד שסכסוכים שמסתיימים בהסכמה עשויים ליהנות משיתוף פעולה משמעותי ליישומם.
הצדדים לא חייבים להיות "מרוצים" אך אם הם סבורים שההסכמה ראויה, הוגנת ומתאימה להם בהתאם לנסיבות, סביר להניח שפסק הבוררות יהיה "הירייה האחרונה" בקרב. כאשר הצדדים מגיעים להסכמה, הבורר עורך את פסק הבוררות בהתאם לכך.
אם הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה, הבורר יקבל הכרעה בעצמו ולפי שיקול דעתו. חשוב להדגיש כי הכרעת בורר מחייבת את הצדדים אך הם יכולים להסכים מראש על מתן אפשרות ערעור לפני בורר אחר או בפנייה לבית המשפט.
ערעור על פסק בוררות, לא בקלות
על פי חוק הבוררות, כשאין הסכמה ספציפית מראש ובכתב, אין זכות ערעור על פסק בוררות אלא רק זכות להגיש בקשה לביטול הפסק לפי רשימה של עילות שמנויות בחוק.
רשימת העילות בחוק לביטול פסק בורר היא רשימה סגורה וכוללת למשל מקרים שבהם לא היה הסכם בוררות תקף, הבורר לא נתמנה כדין, הבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו או לא פעל לפיהן, בעל דין לא קיבל הזדמנות נאותה להעלות טענות או להביא ראיות ועוד. כל אחת מהעילות הללו נתונה לפרשנות משפטית והמגמה בבתי המשפט בישראל היא שפסק בוררות לא יבוטל בנקל.
האם ניתן לבטל פסק בוררות שנפלה בו טעות? סעיף 24 לחוק הבוררות מונה את העילות לביטול פסק בוררות וקובע שיש לבית המשפט סמכות להתבסס עליהן בכדי לבטל פסק בוררות, לתקן אותו, להשלים אותו או להשיבו לבורר. בתי המשפט צמצמו במשך השנים את האפשרות לבטל פסק בוררות בשל אי עמידה בדין ונקבע כי רק "התעלמות מהחוק" תצדיק זאת ואין די בטעות בלבד.
בשנת 2008 תוקן חוק הבוררות באופן שנקבע כי הצדדים רשאים להסכים ביניהם על אפשרות ערעור בפני בית משפט על פסק הבוררות במקרה של "טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין".
בית המשפט העליון פירש את התיקון והצמיד לו שלושה תנאים מצטברים – הוכחה טעות יסודית שעניינה בדין ושעלולה לגרום לעיוות דין. נקבע כי למרות שהמגמה היא שיש לפרש בצמצום את העילות שמנויות בסעיף 24 לחוק, חשוב לאזן זאת עם פרשנות מרחיבה וגמישה יותר כשהצדדים הסכימו מראש על אפשרות ערעור. זאת בכדי למנוע מצב שבו הקושי בתיקון טעויות בפסקי בוררות ירתיע צדדים מפנייה לבורר.
האם חלה ירידה בקרנה של הבוררות?
בשנים האחרונות יש ירידה מסוימת בקרנה של הבוררות ועורכי דין לא מעטים מתבקשים על ידי לקוחותיהם שלא להכניס להסכמים "סעיף בוררות". זאת בין אם משום שאותם לקוחות כבר "נכוו" בעבר מהליכי בוררות אצל בורר מסוים ובין אם בעקבות הקושי הקיים על פי החוק לערער על פסק בוררות.
כאמור, חוק הבוררות מציב מחסום נוקשה שלא מאפשר לערער על פסק הבורר. כתוצאה מכך, צד שהפסיד בבוררות מנסה לפעמים לפעול נגד התוצאה על ידי ביטול הפסק לפי אחת מהעילות לביטול פסק בוררות שמנויות בחוק.
יחד עם זאת, גם בימים אלו, השימוש בהליך הבוררות עדיין נפוץ והבוררות משמשת כלי מרכזי לפתרון סכסוכים עסקיים, במקביל לבתי המשפט.
לסיכום
סכסוכים עסקיים עלולים להתנהל שנים רבות בערכאות משפטיות תוך שהם מתישים את הצדדים, מכלים את זמנם ומבזבזים את משאביהם. זאת למרות שבמקרים לא מעטים פנייה להליך בוררות אפקטיבי ומוסכם אצל בורר מנוסה ומתאים לפתרון הסכסוך, הייתה עשויה לקצר את הזמנים ולחסוך את הכספים המיותרים, למרות שהתוצאה הסופית לא תהיה בהכרח שונה באופן מהותי. נהפוך הוא. הגמישות של הליך הבוררות עשויה לעיתים לייצר פתרון הולם והוגן יותר מפסק דין שיתקבל בערכאות.
משה כאהן, עורכי דין
למעבר לאתר >>
ויצמן 2 תל אביב
טלפון: 03-6914775
לפנייה במייל >>
בשיתוף משה כאהן
