התנערות המדינה מאחריותה לבני הנוער המוחלשים ביותר הולידה שכבת עובדים רחבה של עובדי קבלן בתחומי החינוך והטיפול. על אלו נמנים עובדות סוציאליות, מורים ומדריכי נוער העובדים עם בני נוער המגיעים ממשפחות הרוסות ובני נוער שנפלטו ממסגרות אחרות. אותם עובדים מהווים עבור הנערים הללו את ההזדמנות האחרונה לחזור (או להתחיל) אורח חיים נורמטיבי. בשנים האחרונות חלה התעוררות מעניינת של העובדים ה"שקופים" הללו ברווחה ובחינוך תוך הקמת איגוד רווחה וחינוך בארגון כוח לעובדים. דרך האיגוד מנוהלים מאבקים למען שיפור השירות ושיפור תנאי העבודה דרך הסכמים קיבוציים מיטיבים, בתוספת תקציב ובהשפעה על המכרזים. יחד עם זאת, חסמים מבניים רבים בשיטת המכרזים עדיין פוגעים בעובדים ודרכם בבני הנוער.
לקראת "עונת המכרזים" לרכש חברתי בחינוך וברווחה, בין השאר לתוכנית "היל"ה" להשלמת השכלה תיכונית לנוער נושר ולתחום הטיפול במסגרות לנוער בסיכון, ביקשנו מנציגי האיגוד להציג בפנינו את הבעיות המרכזיות שהעובדים מתמודדים איתם במסגרות הללו ובאמצעותם לבני הנוער. סייעו לנו במלאכה טלילה אילון, מורה בעלת תואר שני באנגלית, מורת קבלן בתוכנית היל"ה ויו"ר ועד מורות היל"ה בכוח לעובדים, וליעד שגיא, רכזת בהוסטל לנערות של רשות חסות הנוער, וחברה באיגוד עובדי/ות "מסגרות לנוער בסיכון" בכוח לעובדים. בדומה לטלילה גם ליעד וחבריה נלחמים על כל ילד, בין הרחוב לבין הכלא.
תחלופת עובדים
במסגרות לנוער בסיכון קיימת מזה שנים ארוכות תחלופה גבוהה של כוח אדם. הדבר נדון לאורך 15 השנה האחרונות בשלל ועדות בכנסת ובמחקרים, וכן בדו"חות של מבקר המדינה. המדינה אף הודתה במחקרים שהזמינה וגם באמצעות נציגיה בדיונים עצמם (למשל דיון הוועדה לזכויות הילד ב- 2007) כי התחלופה הגבוהה של העובדים פוגעת באיכות השירות וקוטעת את הרצף החינוכי- טיפולי. למעשה עוד ב-2015 נקבע בדו"ח של מכון ברוקדייל כי תחלופת המדריכים/ות עומדת על 50% בכל שנה!
מאז דומה שהמצב החמיר והאחוז האמיר וכיום ב-2022 ישנן מסגרות שהצוותים שלהם מתחלפים באופן מלא (כלומר 100%) בכל שנה, חלקן מאוישות באופן חלקי ומתקשות בגיוס ושימור עובדים.
גם בתוכנית היל"ה מתקשים בגיוס מורות חדשות בכל הארץ, במיוחד למקצועות הכנה לבגרות שבליבת התוכנית.
ליעד: "נערים אומרים לנו מדוע שניתן בכם אמון, הרי עוד רגע תיעלמו. כל שיחה עם נער באחד על אחד מתחילה במשפט: "מה? אתה עומד לעזוב?" חלקם חרדים לעזיבה, אחרים מניחים שאין סיבה לתת בנו אמון ולהיפתח כי הקשר שלנו זמני. חשוב להבין אלה נערים שרבים מהם מגיל צעיר מאוד נפגעו קשות פיזית ונפשית ממבוגרים בחייהם. זה פשוט פשע לספק להם חווית נטישה דווקא במקום שאמור להציע להם דרך חדשה. יתירה מכך, עובדים נזרקים לשטח מוקדם מדי. הם מתחילים לייצר קשרים עם בני הנוער ואז עוזבים מוקדם מהצפוי. אין הכרה בפרופסיה של התחום - הכשרה מקצועית, שתיתן לנו כלים, ותעודד עובדים שנכונים להישאר לטווח הארוך".
קיפאון בשכר בתקופת המכרז
לתחלופת העובדים הגבוהה בתחום הטיפול בנוער בסיכון יש מספר סיבות: היעדר כלים מקצועיים להתמודדות עם מצבי קיצון (דוגמת אלימות מצד בני הנוער), היעדר אופק לקידום, וכן אינטנסיביות ושחיקה רגשית - שאינן זוכות לתמיכה ולהכשרה מספקת.
סיבה מרכזית לשחיקה, בהיל"ה ובתחום הטיפול בנוער בסיכון כאחד, היא סוגיית השכר: במסגרת המכרזים, או שלא נקבע שכר בכלל והזכיינים נותנים שכר מינימום או שנקבע שכר במכרז אך גם הוא יחסית נמוך ולא קרוב לתגמל את העבודה הקשה. מצוקת השכר לא נעצרת כאן. במודל המכרזים הקיים מצוי כשל שוק בולט. ברוב המכרזים לא מופיעים מנגנוני הצמדה למדד או עדכון שכר כתוצאה מתנודות השוק. כך יוצא שלעיתים במשך 5 שנים השכר נשאר כמו שהוא ולעתים הוא בלתי רלוונטי בעליל לנוכח יוקר המחייה, התנודות בשוק העבודה או הסכמים מקבילים בענף. מצב זה מייצר, למשל, ביקוש אדיר למדריכים ומעט מאוד היצע של עובדים שמוכנים לעבוד בשכר בלתי מעודכן.
ליעד: "העבודה הזו נכנסת ללב. אתה לא מדפיס כרטיס והולך הביתה. אתה לוקח את העבודה הביתה. יש ימים שבהם נער רב איתך, מקלל או יורק ואתה יודע שיום למחרת תעיר אותו בחיוך. השכר שלנו הוא עלבון כשלוקחים בחשבון את המעמסה הרגשית הכרוכה בעבודה הזו. כשאני מסתכלת מסביבי אני רואה מדריכים ורכזים שעובדים 240 ואפילו 280 שעות בחודש עם זמינות 24/7, וכל זאת בשל המחסור בכוח אדם וגם בשביל להגיע לאיזו משכורת שאפשר לחיות איתה עם יוקר המחייה המשתולל".
תחלופת הזכיינים
בשנים האחרונות תחלופת הזכיינים גבוהה והביזור ביניהם רב. פעמים רבות, ידע ארגוני ומקצועי רב הולך לאיבוד בכל תחלופת זכיינים והשירות נפגע. בחילופי זכיינים קיימת פגיעה גם בעובדים כיוון שבמרבית המקרים המכרזים אינם כוללים הנחיות ליצירת רציפות זכויות של העובדים שצברו מתוקף הוותק שלהם או במקרה של עובדים מאוגדים - בהסכם הקיבוצי עם הזכיין הקודם. כלומר: בכל פעם שמתחיל מכרז חדש הישגים שהעובדים נאבקו עליהם בדרך להסכם קיבוצי בטלים, במידה שהמעסיק הוחלף לאחר מכרז.
טלילה: "איגוד מורות ומורי היל"ה הינו איגוד מורות הקבלן הראשון, והראשון שחתם על הסכם קיבוצי מול זכיין מפעיל. חלק מההישגים שלנו הוטמעו במכרזים של משרד החינוך. ועדיין, בכל פעם שמסתיים מכרז ומגיע מעסיק חדש, כאילו מתחילות מאפס. המורות לרוב ייקלטו ע"י המעסיק החדש (בשל המחסור בכוח אדם), אך הוותק שלנו לצורך חישוב תנאים סוציאליים וזכויות נוספות פשוט יורדים לטמיון! זוהי סטירת לחי למורות מסורות שנמצאות בתוכנית הזו".
אפליה ביחס לעובדי מדינה בשכר ובתנאים
העובדים של השירותים החברתיים הממוכרזים מופלים לרעה ביחס למקביליהם בשירות הציבורי בכל קנה מידה. עובדים מקצועיים מתמודדים עם שכר ותנאים נמוכים בעשרות אחוזים או שכר ותנאים המשתווים רק למינימום שהחוק מקנה (תחום הטיפול בנוער בסיכון).
טלילה: "הפערים הללו בוטים במיוחד כשזה נוגע למורות בתוכנית היל"ה, שמרוויחות שכר נמוך בעשרות אחוזים ביחס למקבילים שלהם בחינוך העל-יסודי ואף אינן נהנות מסך התנאים המיטיבים כגון גמולי השתלמות של משרד החינוך (שהן כבר צברו) ודמי הבראה מוגדלים. בקרוב ייחתם הסכם משופר של המדינה עם ארגון המורים העל-יסודי והפער יגדל עוד יותר אם לא יהיה שינוי דרמטי במכרז הקרוב".
העסקה שעתית
למרות חשיבותם, משתכרים עובדים רבים בהיל"ה ובתחום הטיפול בנוער בסיכון משכורות בהעסקה שעתית, כלומר רק על בסיס השעות שעבדו בפועל, ללא ערובה למשרה קבועה, וכתלות מוחלטת בתנודתיות של מספר הנערים במסגרת.
בתחום הטיפול בנוער בסיכון, כל עובדי/ות ההדרכה, מאות עובדים/ות, מועסקים בהעסקה שעתית. המדריכים הם גם הסקטור שבו התחלופה היא הגבוהה ביותר. הם המשענת העיקרית של בני הנוער, ודווקא בסקטור הגדול הזה חוסר היציבות הוא הגורם הבולט ביותר בצורת ההעסקה. ההעסקה השעתית גוזרת בהכרח תנודתיות בשכר, שמתסכלת את העובדים ומונעת מהם להתפרנס באופן יציב.
בתוכנית היל"ה 37% מהמורות מועסקות בהעסקה שעתית, שנאלצות לחכות עד לסוף יולי, ואף מאוחר מכך, רק בכדי לדעת האם תהיה להן עבודה בשנה הבאה, זאת כאשר ביתר מערכת החינוך מורות מקבלות הודעה עד חודש מאי. יתרה מכך, גם מרגע שהתחילו מורות היל"ה את השנה כסדרה, הרי שניתן בכל רגע לקצץ את משרתן.
טלילה: "הדרישה הבסיסית של כל מורה בתוכנית היא מה שכל עובד במערכת החינוך זכאי לה - לדעת בסוף כל שנת לימודים כמה שעות תלמד בשנת הלימודים הבאה, ולזכות לגמול הראוי על הוותק שצברת. אולם מספר השעות שמורה בתוכנית היל"ה מלמדת איננו קבוע במעבר משנה לשנה ולפעמים אפילו במהלך השנה יש תנודתיות. פעמים רבות יש הקצאת שעות נמוכה יותר בתחילת השנה ואחרי החגים יש עלייה במספר התלמידים, ותוספת שעות. מצופה מהמורות לספוג את זה - למה שהמורות יספגו את הגמישות בתוכנית ולא המדינה? בסוף זו הפרנסה שלנו, אי אפשר לחיות כך!"
מרטין וילר, ראש ענף במשותף לחינוך ורווחה באיגוד, מסכם את תמונת המצב העגומה: "נכון להיום, מחויבותם של העובדים היא שמחזיקה הלכה למעשה את המסגרות, אך קשיי הקיום מובילים לתחלופה גבוהה שלא נראתה כמוה בהיסטוריה של התחום וכתוצאה מכך גם לשחיקה אדירה של הצוות ולסגירת מסגרות חיוניות. ניתן לומר זאת מפורשות - מסגרות חסות הנוער וכל תחום הנוער בסיכון כבר בקריסה ואנחנו חוששים שאם ישאירו את תוכנית היל"ה מאחור נראה תהליך דומה גם שם - עזיבת מורות, חוסר יציבות ברציפות השירות הציבורי ומשבר של התוכנית הכה חשובה הזו".
האחריות היא של הדרג הפוליטי
את עיקר ביקורתם מפנים באיגודי הרווחה והחינוך של כוח לעובדים, כלפי הדרג הפוליטי במשרד הרווחה ומשרד החינוך. אומרת יעל וולפנזון, ראשה משותפת לענף החינוך והרווחה בכוח לעובדים: "הפקידות המקצועית במשרדי החינוך והרווחה מאוד מפוכחת לגבי המצב ויש גם נכונות לשינוי ולדיאלוג, אך הדרג הפוליטי לא נאבק עבור הילדים הללו, לא דורש תקציבים כדי לייצב ולשפר את השירותים הממוכרזים לנערים בסיכון. יש לפעול לתוספות דרמטיות בתקצוב השירותים הללו על מנת שיענו באופן מיטבי לצרכי נוער קצה בעת הזו".
"הקורונה חבטה בכולם, והנערים בחצר האחורית של המדינה אבודים יותר מתמיד וזקוקים למסגרות יציבות ולעובדים מקצועיים ומנוסים. במקום זה מוצאים עצמם העובדים במלחמת הישרדות ובמחסור במשאבים לצורך מתן מענה שלם לצרכי הנוער. ראוי היה כי המדינה תיטול אחריות להפעלה ישירה של תוכניות חשובות אלה".
עוד מוסיפה וולפנזון: "בהינתן שאכן התוכניות פועלות תחת מכרז, חשוב לכל הפחות לתקן את המכרזים כך שיחזקו את כוח העבודה הטוב החיוני להפעלת התוכניות: לשפר את השכר ולהשוות את תנאי העובדים למקביליהם בשירות הציבורי; להשקיע בפרופסיה של מקצועות החינוך וטיפול לנוער בסיכון - לרבות הכשרה, כלים מקצועיים וליווי רגשי לעובדים; לכלול בפיקוח על המכרזים גם פיקוח על זכויות העובדים הניתנות ע"י הזכיינים; להכיר בוותק המצטבר של העובדים במקצוע בו הם עובדים וכן במעבר בין מכרזים; ולהכיל הסכמים קיבוציים קיימים גם על זכיין חדש".
כוח לעובדים – ארגון העובדים הצומח ביותר בקרב מדינות ה-OECD
כוח לעובדים הוא ארגון עובדים כללי המייצג כ-30,000 עובדים במגוון ענפים. מאז הקמתו ב-2007 הפך הארגון לארגון העובדים הצומח ביותר בקרב מדינות ה-OECD ותרם לשינוי מגמה בהיקף העובדות והעובדים המאוגדים בישראל. ייחודו של הארגון במבנה הדמוקרטי (ארגון העובדים הדמוקרטי היחידי בישראל) המבוסס על מבנה ארגוני עובדים בסקנדינביה. עפ"י מבנה הארגון כל החלטה מהותית דוגמת הפסקת שביתה כללית או קבלה/דחיית הסכם קיבוצי מול ההנהלה, מחייבת את הצבעת העובדים המאוגדים בארגון. מרבית הוועדים בארגון הם ועדים שקמו יש מאין - במקומות בהם לא הייתה עבודה מאורגנת בעבר. כך מאגד הארגון עובדי מסגרות מופרטות במגזר הציבורי - עובדים סוציאליים, מורים, עובדי מקצועות הטיפול; עובדי התחבורה הציבורית, ארגון הגג לסגלי ההוראה במכללות הציבוריות ועוד. בכולם נחתמו הסכמים קיבוציים מיטיבים וחלקם תקדימיים.
ליצירת קשר: workers.org.il
בשיתוף כוח לעובדים
