לאחר סיום לימודי התואר הראשון בעבודה סוציאלית החלה רונית חיימוב זילברמן לעבוד בבית חולים. בשנה הראשונה שלה כבר טיפלה באירועים רבי נפגעים, ביניהם פיגוע הדולפינריום אשר בוצע ע"י החמאס וגבה מחיר כבד מבני הנוער אשר הלכו ליהנות במסיבה במועדון. 21 איש איבדו את חייהם ועוד 120 נפצעו, חלקם קשה ובינוני. האירוע דרש סוג אחר של עבודה עם אירועי טראומה. "האקדמיה לא הכינה את המטפלים לאירועים רבי נפגעים מהסוג הזה, והיא גם לא הכינה אותנו ל-7.10.23", אומרת כיום חיימוב זילברמן. "בֿתי החולים ידעו לתת מענה מידי דאז לנפגעים, ההרוגים ומשפחותיהם. דבר אחד היה ברור, כל אחד מגיב שונה לאירוע טראומתי, וזקוק לגישה טיפולית מותאמת אישית. נראה כי גישות מובנות מסייעות בעיבוד ראשוני של האירוע, מווסתות, ומקלות, אך התמודדות עם השלכות האירועים לאורך החיים דורשות עבודת עומק טיפולית אחרת, מותאמת אישית לכל פרט", היא אומרת.
בנוסף לעבודתה בבית החולים רונית טיפלה במקרי טראומה פרטניים מורכבים. בתורנות הראשונה שלה לאחר הלימודים טיפלה במקרה שבו ילד בן שמונה התאבד בקפיצה מקומה שלישית לאחר מריבה עם אחיו על משחק גולות. יום לפני אותה המשמרת, היא צפתה במקרה בסרט "סיפורו של וויל האנטינג", שבמרכזו צעיר מחונן בעל כישרון מתמטי ויכולות זיכרון יוצאות דופן, הסובל מבעיות פסיכולוגיות שלא טופלו. "בסוף הסרט", היא מספרת, "הפסיכולוג אומר לו עשר פעמים: 'זו לא אשמתך'. אני זוכרת שלקחתי את אחיו של הילד שהתאבד וכל מה שהיה לי להגיד לו, אחרי כל מה שלמדתי, היה: 'זו לא אשמתך, זו לא אשמתך', רק כי יום לפני זה ראיתי סרט הוליוודי שלא קשור למציאות".
על אותה חוויה שממחישה במידה רבה את הפער בין התאוריה להתנסות בשטח, מספרת רונית לתלמידיה הרבים במסגרת סדנאות המבוא לקורסים במרכז ללימודי פסיכותרפיה אינטגרטיבית. כיום לאחר שנים של ניסיון ולמידה, מטפלת רונית במקרים של טראומה, חרדה, נפגעי תקיפות מיניות ואלימות במשפחה בלא פחות מ-12 שיטות שונות.
רונית היא בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. מאחוריה ניסיון של 24 שנות טיפול, מתוכן 15 שנים בבית חולים וולפסון כמרכזת אלימות במשפחה, תקיפות מיניות וטיפול נמרץ ילדים. מחלקות מאוד לא פשוטות. בנוסף, לאחר שנים ארוכות של טיפול מעשי במגוון שיטות, הניסיון העשיר והמעשי שלה מצליח לסייע למטופלים רבים, כולל מקרים מורכבים ביותר.
כיום היא מטפלת ומלמדת להתאים את הכלי למטופלים לפי מנגנון ההישרדות שמנהל אותם ולא להיפך. "יש כל מיני מנגנוני הישרדות ואנחנו מתאימים את השיטה הטיפולית למנגנון ולסיפור האישי של האדם", היא מסבירה, "אני בעצם עושה הפוך ממה שהאקדמיה עושה. אני לא אומרת 'תלמדו תיאוריות, תעמיקו בתיאוריות ואז בעצם תוכלו ליישם את התיאוריה על המטופל ולהתאים את המטופל לתיאוריה', אלא מפרקת מהכלל בחזרה לפרט. אני בעצם אומרת שהחוויה הסובייקטיבית של המטופל היא מה שצריך להוביל אותי ולא כלל כלשהו. אני מטפלת יותר ב'הארד קור'. מאוד קשה לקחת מישהו שאין לו משאבים וכוחות ולהתאים אותו לשיטה. בצורה בה אני מטפלת בקצב של המטופל ולפי מה שמתאים לו באופן אישי יש הרבה יותר הצלחות".
מצב רגשי טראומתי מתמשך
מאז ה-7.10 רונית גם טיפלה בניצולים ובמשפחות שכולות וגם ריכזה במשך חודש מתחם מפונים משדרות ואשקלון, אותו קו שני שהמדינה זנחה. "שם הטראומה היא מורכבת. זה לחיות ללא תמיכה ב"פינוי מרצון" - כאשר אך אחד לא באמת התפנה מרצון, וכאשר מלחמת חרבות ברזל היא עוד שם לאחר מבצעים אין ספור אשר שחקו אותם, והיה צריך לתת מענה למצב רגשי אקוטי וכן למצב רגשי טראומתי מתמשך", היא מספרת.
"במקרים אלו חשוב להפריד בין טיפול בשעת משבר, בו משתמשים בגישות ממוקדות ומובנות כגון EMDR ,PE ,NLP לעיבוד האירוע האקוטי, לבין הצורך לאחר ויסות לעבד את אירועי העבר לצד אירועי התופת ושוב להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי".
המטפל מסייע למטופל לרפא את עצמו
כחלק מהטיפול היא אינה מתנגדת לשימוש בתרופות פסיכיאטריות, כמו למשל עבור הלומי קרב, אלא שהיא מדגישה כי הן אינן חזות הכל ולא יעזרו אם למטופל לא יהיו כלים להתמודד עם מצבו. "יש הנחת יסוד בעולם ה- NLP שאני מאוד מאמינה בה, האומרת כי לכל בנאדם יש את כל המשאבים שהוא צריך בשביל להירפא, הם פשוט לא נגישים לו. המטרה שלי היא להנגיש את אותם המשאבים. אנחנו בעד כל דבר שיכול להקל על מצוקה, אבל לא במקום אלא בנוסף לתהליך".
"המטפל אינו מציל. הוא אינו מרפא את המטופל, אלא מעניק למטופל כלים בכדי להתמודד עם הבעיה. מי שמרפא את עצמו, הוא האדם בעצמו", אומרת רונית, "לכל אחד יש את הפוטנציאל השיקומי שלו ואת הקצב שלו. לא כולם מתחילים באותה נקודה ולא כולם מסיימים באותה נקודה. מרבית מהמטופלים שלי חווים הצלחות ברמה כזו שאיכות החיים שלהם משתפרת".
ומה לגבי ההתמודדות הנפשית עם המלחמה הזו והשלכותיה?
"חשוב גם לזכור שיש להיזהר מלתת אבחנות פסיכיאטריות תוך כדי משבר, לומר שעם שלם הוא פוסט טראומתי זו בעיה. אין ספק שזו טראומה במימדים העצומים ביותר מקום המדינה, אך אנשים הרבה יותר חזקים ממה שהם מאמינים, יש להם משאבים וחוסן, גם אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה 70% הצליחו להשתחרר מהטראומה, וחשוב לזכור זאת. הדרך להשתחרר מטראומה, היא לצמוח מתוכה, או בפשטות לפעול למען מטרה ערכית ראויה, לפעול למען אחרים ולחזור כמה שיותר מהר לפעילות, אך גם כאן יש להתאים את הקצב באופן אישי למטופל ולזכור כי חוסן זה משהו שניתן לבנות גם אחרי אירועים קשים מנשוא".
"המרכז לפסיכותרפיה יוצא בקורס זום אינטגרטיבי לטיפול בטראומה למטפלים בדיוק בגלל סיבות אלו. אני מאחלת ימים שקטים, שלום פנימי, חוסן ולזכור כי אם טיפול לא צלח הוא פשוט לא היה מותאם אישית לצרכי המטופל, ולא לאבד תקווה (תקווה= חזון/ מטרה + נתיב, דרך להשגתה), אלא להיאחז בה".
לאתר >>> רונית חיימוב >>> לאתר >>> לטיפול בטראומה
בשיתוף רונית חיימוב זילברמן
