מהו ההבדל העיקרי בין ניהול פאסיבי לניהול אקטיבי?
ניהול פאסיבי מבוסס על השקעה עצמאית במדדים רחבים כמו S&P 500, בדרך כלל בשיטת "שגר ושכח". בניהול אקטיבי מנהל השקעות מקבל החלטות שוטפות במטרה להשיג תשואה עודפת על פני מדד הייחוס.
מה הערך המוסף של מנהל השקעות אם אפשר פשוט לקנות מדד?
באסטרטגיה של ניהול פאסיבי אין תגובה לירידות משמעותיות. בניהול אקטיבי מנהל ההשקעות יכול למנוע הפסדים בתקופה של ירידות או לשנות את החשיפה. הוא יכול גם להחליט לפזר את ההשקעה על פני מניות במדדים אחרים, ולא רק במדד אחד. לדוגמה, מדד כמו S&P 500 נותן לכאורה חשיפה ל-500 מניות, אבל בפועל רק כשבע מניות שולטות על שליש מהמדד, כך שהפיזור לא באמת קיים.
אם המדד הראה ביצועים לאורך עשרות שנים, למה להתחרות בו?
כי אף אחד לא מבטיח שב-20 השנים הבאות הוא ימשיך באותו כיוון. בנוסף, השקעה במדדים כמו S&P 500 היא בדולרים. כשהשקל מתחזק, התשואה נשחקת. אפשר לגדר, אבל גידור עולה כסף ולא תמיד משתלם לטווח ארוך. בנוסף, הסברה שהמדד תמיד עולה לאורך הזמן אינה נכונה. לדוגמה, בין השנים 2000-2012 S&P 500 עשה תשואה אפסית בעוד שקופות גמל במסלול מניות מובילות עשו תשואות של 150%.
ניהול אקטיבי תמיד ינצח?
לא בהכרח. זה תלוי במנהל, בגישה ובתקופה. אבל הוא כן מאפשר גמישות, תגובה מהירה והתאמה אישית. למשל, אפשר לבקש לא להשקיע בחברות מזהמות, משהו שניהול פאסיבי לא יודע לעשות. הקשר עם מנהל השקעות, הבקרה והדיאלוג הם שמאפשרים לבנות אסטרטגיה מותאמת אישית ולעבור בשלום גם תקופות מאתגרות.
הכותב הינו שותף בכיר בדלתא, בית לתכנון פיננסי.אין האמור לעיל מהווה משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה ואין בו משום תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכיו האישיים של כל אדם.
בשיתוף דלתא בית לתכנון פיננסי
