בשנים האחרונות נרשמה בישראל מגמת עלייה במקרי האלימות בבתי הספר, והיא גבוהה מהממוצע ב-OECD. דו"ח טאליס של ארגון OECD ל–2018 הצביע על כך שבעוד ברבות ממדינות אירופה נרשמת מגמת שיפור, בישראל המצב מחמיר. אלימות בבתי הספר בישראל חוצה מגזרים, אוכלוסיות ואזורים גיאוגרפיים, ונוגעת בסוגים שונים של אלימות ותוקפנות — פיזית, מילולית ובריונות ברשת.
בניגוד למה שחושבים לעתים, רוב התוקפנות אינה נובעת ממצוקה או מהתפרצות של ילד "בעייתי", אלא מרצון להשיג פופולריות. מדובר בתוקפנות מתוחכמת יותר, המכונה "תוקפנות מוניטין", שמגיעה בדרך כלל מהחבר'ה המקובלים ומטרתה לשפר את המעמד החברתי של התוקפן, שמארגן חרם או מפיץ שקרים על אחר. ולא רק זאת, אלא ש–92% מהתוקפנות מתרחשים דווקא בין חברים מהמעגל הראשון והשני, כך גילה מחקר של פרופ' רוברט פאריס, מומחה ליחסים חברתיים בבתי ספר בארצות הברית.
"משרד החינוך אינו מודד איזה אחוז מהתוקפנות מתרחשת בתוך חברויות, ולכן אינו יודע מאיפה היא מגיעה — מהמעמד החברתי הגבוה בכיתה, מהמעמד האמצעי או מלמטה", אומר יוני צ'וּנה, מנכ"ל "אקדמיית מצמיחים", עמותה שמתמחה בעבודה חינוכית להפחתת תוקפנות וניכור חברתי ולשיפור תחושת השייכות של ילדים ובני נוער במסגרות חינוכיות. "מערכת החינוך מקדישה משאבים רבים לתוקפנות שנובעת מהתפרצויות ומחוסר בכישורים, אולם זה לא שורש הבעיה. רוב התוקפנות בכיתות נועדה לפגוע באחר ותוך כדי לשפר את מעמד התוקף. כשמוציאים שם רע, אי אפשר להוכיח נכונות או אי נכונות. עצם הורדת המוניטין של האחר מעלה את המוניטין של מפיץ השמועה".
שלושה ימים ממוקדים
כבר 20 שנה פועלת "מצמיחים" בפריסה ארצית בכלל מגזרי החברה והיא בולטת במאגר התוכניות של משרד החינוך (הגפ"ן) בדירוג הגבוה שמנהלים מעניקים לה. המיקוד שלה אינו בילד שמתויג כבריון בשל חוסר שליטה בכעס, אלא דווקא בתוקפנות החברתית שמגיעה מרוב ילדי הכיתה. שיטת הפעולה שלה מכשירה מחנכים תוך כדי הדגמה בכיתה. במשך שלושה ימים מתבצעת דינמיקה קבוצתית, שבמהלכה התלמידים מסתכלים זה לזה בעיניים ומדברים על הכאב והסבל שנוכחים בחיים החברתיים שלהם, כולל ה"צחוקים", הציניות, הצ'פחות וגלגולי העיניים. המחנכת לומדת באמצעות צפייה בפעילות, המועברת על ידי מנחה מהעמותה, ומקבלת כלים פרקטיים כדי להמשיך בלעדיו. כרגע פועלת השיטה ב–400 בתי ספר ברחבי ישראל, ומועברת ל–2,500 כיתות בשנה.
ב"מצמיחים" מספרים כי בעזרת התערבות קצרת מועד הם גורמים לתלמידים להיות ביקורתיים יותר כלפי תלמידים שנתפסים כחזקים יותר, ובמקביל מגבירים אינטימיות ואכפתיות בכיתה. במחקר שערך פרופ' אבי עשור מאוניברסיטת בן־גוריון ב–2023 ב–12 בתי ספר בקבוצות מחקר וביקורת, נמצא כי התערבויות "מצמיחים" מצליחות להשפיע על תפיסת תלמידים בנוגע לקשר בין תוקפנות למעמד חברתי, להפחית תוקפנות ולהגביר את תחושת השייכות לכיתה. לאחר ארבעה חודשי יישום של הסדנה נמצאה ירידה מובהקת בתפיסה כי תוקפנות חברתית משפרת מעמד בקבוצת המחקר, בשונה מקבוצת הביקורת שבה לא נמצא שינוי משמעותי. בנוסף נמצאה עלייה מובהקת בתחושת המסוגלות של המחנכות להתמודד עם תוקפנות חברתית בכיתה ונצפתה מגמת ירידה ברמת התוקפנות.
לדברי צ'ונה, משרד החינוך, שעסוק בפיתוח יכולות התלמיד, מתעלם מכך שחלק מהתוקפנות מגיעה מבעלי SEL (יכולות רגשיות חברתיות) גבוהה. "ילדה שמארגנת חרם מפגינה SEL כי היא מניעה את הכיתה למיזם שלה", הוא אומר. "כשמשרד החינוך משקיע בפיתוח יכולות רגשיות חברתיות, אבל לא מודד ולא מכשיר מורים לטפל בתוקפנות מוניטין, הוא למעשה מחמיר את המצב. דבר נוסף שמקשה על הטיפול בתוקפנות הוא שהילדים לא מדווחים על תוקפנות של ילדים מקובלים.
"גם להורים יש היום יותר ידע, והם מעניקים לילדיהם יכולות רגשיות חברתיות ברמה גבוהה יותר. מצד אחד יכולות אלה גורמות לילדים להפסיק להשתמש באלימות ישירה, אבל מצד שני הם חושבים שזה תקין להשתמש בתוקפנות מוניטין. הבעיה היא שאם לא נצליח למנוע תוקפנות משגשגת אצל 'מקובלים' בכיתה ח', איך נמנע זאת מאוחר יותר בפוליטיקה? מטרתנו לגרום לתלמידים לזהות ולהתנגד למהלכים של תוקפנות מוניטין ואז ארגון חרם לא ישפר פופולריות".
מה הפתרון של "מצמיחים"?
"בראש ובראשונה חובה לבצע מדידות כדי לבדוק איזה אחוז מהתוקפנות מגיע מתוך חברויות ואיזה מתוך השוליים, כמה מהתוקפנות מגיעה מ'המקובלים' וכמה מ'הדחויים'. יש להכשיר מחנכות למעגלי שיח והנחיה של כיתה ולא דרך השתלמות תיאורטית, הרצאה באקדמיה או מערכי שיעור. אין תחליף להדגמה בשטח עם 35 תלמידים, שמדברים על החיים החברתיים שלהם".
הרשתות החברתיות הן מכפיל כוח של מקובלים תוקפניים, מציין צ'ונה, שכן בתוך דקות אחדות קבוצת ווטסאפ יכולה למדר ילד. "ילדים גדלים בתקופה של רווחה נפשית נמוכה, עם עלייה במחשבות אובדניות, חרדה, דיכאון ועצבות", הוא אומר. "המצב החריף מאז מגפת הקורונה והמלחמה וילדים נהפכו לתוקפנים יותר. בכל כיתה בארץ יש יותר השפלות מפרגונים. ההתערבות שלנו לא מתנהלת בחוץ ולא מתמקדת בקורבן או בתוקפן, אלא בכיתה עצמה, שאמורה להיות מצמיחה".
בכל ילד מסתתרת היכולת להצמיח אחרים?
"העבודה שלנו עם המחנכת היא, בין היתר, לגרום לה פחות לפרגן מול כולם לתלמיד זה או אחר ויותר לדאוג שהם יפרגנו זה לזה, שיקררו ריבים במקום לחמם אותם, ולא היא. במקום שהיא תדאג באופן פרטני ל–35 תלמידים, הם אלה שיילחמו על חבר שמועד לנשירה. תפקידנו, וגם החזון שלנו, הוא להדגים כיצד מייצרים כיתה מצמיחה".
כיצד מגייסים כיתה?
"לא רק דרך מחנכות שמגלות עניין, אלא גם דרך ההורים. אני קורא להורים לבקש מבית הספר ומהרשות המקומית לעצור לפעמים את הלימודים כדי לעסוק בחיים החברתיים של התלמידים — החל בגילאי בית ספר יסודי. צריך להדגים למחנכות ולתת להן כלים פרקטיים ולא לצפות שהרצון הטוב שלהן יספיק. כיתה יכולה וצריכה להיות מקום לצמוח בו, וילדי הכיתה הם עצמם המקור לביטחון ורווחה נפשית".
אקדמיית מצמיחים
למעבר לאתר >>
בשיתוף אקדמיית מצמיחים
