סכסוכי ירושה

אחד מספריו המפורסמים של הסופר האנגלי הנודע, צ'ארלס דיקנס, הוא הרומן המשפטי-משפחתי "בית הקדרות" שפורסם ב-1853.

דיקנס מתאר בספרו מאבק ירושה בין בני משפחה רבים בעקבות צוואות סותרות. המלחמה המשפטית-משפחתית נמתחת לאורך יותר מדור אחד ומסתיימת כאשר "היורשים" לא מקבלים דבר. רק מכלים את כוחם הנפשי והפיסי במאבק.

סכסוכי ירושה עתיקים כגילה של האנושות. לא רק באנגליה הוויקטוריאנית של דיקנס אלא גם בישראל של ימינו. איך מתמודדים עמם וכיצד פותרים סכסוכי ירושה בין אחים ובני משפחה? במדריך הקצר הבא נעמוד על כמה מעיקרי הדברים.

סגירה

לפני שנצלול פנימה אל הנושא לעומקו, חשוב להדגיש – הניסיון מלמד כי סכסוכי ירושה ניתנים פעמים רבות לפתרון. בין אם במסגרת הליך משפטי ובין אם מחוץ לבית המשפט.

הצדדים הניצים צריכים לזכור שלא מדובר בתיק משפטי רגיל אלא בדיני נפשות. אחים יישארו בני אותה המשפחה גם בתום ההליכים, וכך גם אחיינים ואחייניות (שלא מהווים תמיד חלק מהמחלוקת של הוריהם). סכסוך ירושה יצרי וחריף עלול להיות נקודת שבר בשרשרת המשפחתית ולהשפיע על הדורות הבאים לנצח. "בכיה לדורות". ניתן לשער שרק במקרים נדירים בלבד השבר הזה היה רצונו של המנוח.

איך מחולקת ירושה במדינת ישראל?

החוק לחלוקת ירושה בישראל הוא חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") והוא קובע שתי דרכים לחלוקת עיזבונו של אדם שנפטר:

צוואה – חלוקה בהתאם למסמך משפטי שנערך על ידי המנוח לפני פטירתו.

ירושה ע"פדין – חלוקה לפי מפתח של קרבה משפחתית בהעדר צוואה.

צוואה תמיד גוברת על ירושה ע"פ דין, גם כאשר הוראותיה של הצוואה נראות לכאורה בלתי סבירות ליורש כזה או אחר. מצד שני, מכיוון שצוואה היא מסמך משפטי, לעתים קרובות סכסוכי ירושה עוסקים בתוקפה ובהוראותיה.

סכסוכי ירושה בהעדר צוואה

במידה שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, עיזבונו מחולק לפי הוראות חוק הירושה במסגרת "ירושה על פי דין". על פי רוב מדובר על בן הזוג שנותר בחיים שזכאי למחצית מהרכוש ועל הילדים שמקבלים את המחצית השנייה בחלקים שווים. אם המנוח היה אלמן, אז העיזבון מתחלק בד"כ בין ילדיו שווה בשווה. לעתים קרובות, כאשר בן הזוג נותר בחיים, הילדים מתבקשים להסכים "להסתלק מהירושה" ולאפשר לאלמן או לאלמנה לרשת את מלוא העיזבון. לצערנו, לא תמיד מושגת הסכמה כאמור של כל הילדים ויכול להיווצר מאבק משפטי.

סכסוכי ירושה בהקשר של ירושה ע"פ דין נוצרים תכופות כאשר המנוח הותיר אחריו בן/בת זוג מנישואים שניים או ידוע/ה בציבור, ולעתים אף נשים וילדים מפרקים קודמים.

בסיטואציה של ידועים בציבור, למשל, חשוב לדעת שחוק הירושה מתייחס אליהם כבני זוג לכל דבר ועניין (כמו בני זוג נשואים). מצד שני, ייתכן שהמתנגדים יצליחו להוכיח שלא מדובר ב"ידועים בציבור" שבאמת ניהלו משק בית משותף וחיי משפחה, ואז תישלל הזכאות לקבלת חלקים מעיזבון המנוח/ה.

פסיקת בתי המשפט בנושאים הללו עמוסה בפסקי דין לכאן ולכאן והנסיבות הספציפיות הן אלו שיכריעו את הכף.

סכסוכי ירושה בעקבות צוואה

חלק ניכר מסכסוכי הירושה בישראל (ובעולם), מעמידים במרכזם צוואה או צוואות שנויות במחלוקת. החוק הישראלי מכיר בעניין זה בעיקרון התלמודי הידוע – "מצווה לקיים דבר המת". כלומר, כאשר המנוח הותיר אחריו צוואה כשרה, יש לקיים אותה כלשונה. כולל אם היא ממש מדירה יורשים "מובהקים" ללא כל הסבר.

לפיכך, סכסוכי ירושה רבים עוסקים בתוקפה של הצוואה ואף בתוקפם של סעיפים ספציפיים בתוכה. ההתנגדויות לקיום הצוואה נוגעות לכמה היבטים. למשל: הצוואה לא עומדת בכללים הטכניים שנקבעו בחוק, הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, הצוואה נערכה כאשר המנוח לא היה כשיר לערוך אותה, הצוואה זויפה לחלוטין, הצוואה מדברת בלשון סתומה ואי אפשר להבין ממנה את רצונו של המנוח ועוד.

פגמים צורניים בצוואה, אימתי?

אחת הטענות הנפוצות בסכסוכי ירושה על רקע התנגדות לצוואה קשורה לפגמים צורניים בצוואה. לפי חוק הירושה, צוואה תקפה אם נערכה באחת מהדרכים הבאות:

צוואה בפני עדים – צוואה שנערכה בפני שני עדים שלא נמנים על היורשים.

צוואה בפני רשות – צוואה שנערכה על ידי המצווה בפני רשות שיפוטית כמו הרשם לענייני ירושה, נוטריון וכדומה.

צוואה בעל פה ("שכיב מרע")– צוואה שאדם אומר בעל פה לשני עדים כשהוא רואה את עצמו כעומד בפני המוות.

צוואה בכתב יד – צוואה שנערכה בכתב ידו של המנוח.

לכל אחד מהסוגים השונים יש כללים ספציפיים בחוק שפורשו בהתאם בפסיקת בתי המשפט. למשל, צוואה בפני עדים חייבת להיעשות בפני שני עדים לפחות, צוואה שנעשתה בפני רשות תהיה תקפה רק אם הרשות סבורה שהמצווה היה מודע היטב למעשיו (ולעתים רק אם הציג מסמך רפואי הולם), צוואה בעל פה תקבל תוקף רק עם תיעודה בכתב והפקדתה תוך זמן קצר אצל הרשם לענייני ירושה וצוואה בכתב יד חייבת (אבל חייבת) להיות בכתב ידו של המצווה בלבד (למשל, צוואות מודפסות שחתומות ביד אינן תקפות).

פגם צורני יכול להביא לביטולה של הצוואה אך ישנם גם פגמים שניתנים "לריפוי" בדיעבד. הנסיבות משתנות (מאד) ממקרה למקרה. חשוב לבחון את הפסיקה המדויקת בנושא הספציפי כאשר קיים חשש/חשד בדבר פגמים צורניים בצוואה.

"הפסיקה הבחינה בין מרכיבים "סטאטיים", ו"קונסטיטוטיביים", המהווים את אותם מרכיבי יסוד בצוואה שבלעדיהם לא יוכל ביהמ"ש לקיים את הצוואה, לבין מרכיבים "דינמיים" צורניים הניתנים לתיקון". למעבר לפסק הדין >>

ניתן שתי דוגמאות: פסילה צוואה בעדים – בית המשפט פסל צוואה בעדים למרות שנאמרה בפני שני עדים שחתמו עליה. זאת מכיוון שהעדים "גויסו" באקראי מהרחוב, לא הבינו את מהות המעמד ולא יכלו להעיד שהמנוחה באמת ידעה שמדובר בצוואה ובמסמך כה דרמטי. העדים העידו שהם לא ראו את המנוחה חותמת בפניהם על המסמך ובכל ההליך היו בעיות רבות נוספות (למשל, אישה בת 95 שלא יודעת קרוא וכתוב ושפת אמה היא לא עברית אלא מרוקאית). למעבר לפסק הדין>>לינק.ביטול צוואה בכתב יד ללא תאריך וחתימה – בית המשפט פסל צוואה בכתב יד בגלל העדר חתימה של המנוח והעדר ציון תאריך. נקבע שהעדויות בנוגע למסמך המדובר הראו שהמנוח אמנם תכנן לערוך צוואה אבל שהמסמך שהוצג לא היה אלא טיוטה בלבד. למעבר לפסק הדין >>

שתי דוגמאות אלה הן רק מעט המחזיק את המרובה. פגמים צורניים רבים יכולים להביא לפסילת צוואה ופגמים צורניים אחרים לא יהוו חסם בהוצאת צו קיום לצוואה. הרציונל כאן הוא לבדוק האם ניתן להבין מהצוואה, למרות הפגמים הצורניים, שהיא מבטאת את רצונו של המנוח.

סוג נוסף של סכסוכי ירושה בהקשר של צוואה קורה כאשר הצוואה אמנם כשרה אבל מעלה שאלות, בין אם שאלות משפטיות (כמו צוואות של יורש-אחר-יורש או יורש-במקום-יורש) ובין אם שאלות טכניות של ממש בשל סעיפים "סתומים" או "בלתי מובנים".

סכסוכי ירושה עקב השפעות בלתי הוגנות או העדר כשרות לצוות

סוג נוסף ומהותי של סכסוכי ירושה עוסק בצוואות שנטען לגביהן שנערכו מחמת השפעה בלתי הוגנת או בהעדר כשרות לצוות.

לדוגמה, צוואה שנערכה בזמן שהמנוח כבר סבל מדמנציה (או אפילו החל לסבול מדמנציה) או צוואה שנערכה תוך השפעה פסולה של נהנה ע"פ הצוואה. לעתים קרובות שני ההיבטים האלה שזורים זה בזה כאשר ההשפעה הבלתי הוגנת מצליחה להניב פירות בזכות מצבו הקוגניטיבי של המצווה.

בכל הנוגע לנסיבות רפואיות גרידא, בית המשפט ינסה לבור את המוץ מן התבן באמצעות עדויות וראיות. החל ממסמכים רפואיים מזמן אמת וכלה בחקירת קרובים ומכרים.

השפעה בלתי הוגנת לא תלויה בהכרח במצב הרפואי של המצווה והיא עוסקת בהיבטים אחרים ונוספים. לדוגמה, הרחקת המצווה מבני משפחה אחרים, יצירת מערכת של תלות מוחלטת של המצווה בנהנה, פעולות אסורות בכספיו ונכסיו של המצווה עוד במהלך חייו שמעידות על חוסר תום לב.

שימו לב, העובדה שאחד מהילדים עמד יותר לצד ההורה הקשיש ביחס לאחיו ואחיותיו לא מעידה בהכרח על השפעה בלתי הוגנת. יתרה מזו, ניסיון החיים מלמד שלעתים ההורה יהיה מוכן להיטיב בצוואתו דווקא עם הילדים שסעדו אותו בימיו האחרונים.

מצד שני, כאשר ההשפעה הבלתי הוגנת היא מוכחת ומוחשית, אין מנוס מפסילת הצוואה וחלוקת העיזבון לפי מפתח של ירושה על פי דין. הפסיקה קבעה שורה של מבחנים לאפיון "השפעה בלתי הוגנת" כאשר המרכזיים שבהם הם:

מבחן התלות והעצמאות – עד כמה המצווה היה עצמאי בפעולותיו.

מבחן התלות והסיוע – האם המצווה היה תלוי לחלוטין או ברמה גבוהה ביותר בנהנה.

קשרים עם אחרים – האם המצווה היה בקשרים עם בני משפחה וחברים אחרים או שהנהנה "בודד" אותו מהעולם.

נסיבות העריכה של הצוואה – האם הצוואה נערכה באופן מסודר וחוקי. למשל, יכול להיות הבדל בעניין זה בין צוואה בכתב יד לבין צוואה בפני עדים שנערכה במשרד עורכי דין.

סכסוכי ירושה הנוגעים לאירועים בימי חייו של המנוח

סכסוכי ירושה רבים מביאים לקדמת הבמה סכסוכים קודמים בין הצדדים הנוגעים להתנהלות בכספי הירושה ובנכסי ההורים המורישים. דוגמה נפוצה היא פעולות לא כשרות (בלשון המעטה) בכספי המצווה עוד בחייו. למשל, ריקון חשבונות בנק או ביצוע מכירות מקרקעין טרם הפטירה, ע"י המנוח אך בהשפעת מאן דהו, וללא הסכמה.

הנושאים הללו עולים תדיר בדיונים המשפטיים של סכסוכי ירושה. הפתרונות נקבעים בהתאם לחוק והפסיקה. למשל, אם יוכח שאחד מהילדים "רוקן את העיזבון" ללא הסכמת המנוח, ניתן יהיה לתבוע ממנו להשיב את הכספים או הנכסים. בנוסף, ריקון העיזבון שנעשה תחת השפעה בלתי הוגנת או אפילו "מאחורי הגב", יכול לעתים להשפיע על מהימנות צוואה או סעיפים בצוואה לטובת אותו אדם.

בכל הנוגע לתפיסת מקרקעין על ידי בן משפחה, ברמת העיקרון החוק קובע שבן המשפחה רשאי להמשיך ולגור בנכס כל אימת שהוא משלם שכירות ליורשים האחרים. ברמת הפרקטיקה, נהוג בדרך כלל להגיע להסכמות בין היורשים בכדי להימנע ממצב שבו אחים משלמים שכירות לאחים.

זאת בפרט כאשר ישנן טענות רבות נוספות שיכולות לעלות כמו שיפוצים בסכומים גבוהים שבוצעו לאורך השנים בנכס, העדר אפשרות כלכלית למצוא פתרון מגורים אחר, ילדים קטינים שגרים בנכס וכדומה.

הסכם בין יורשים, כאשר הוא הוגן וראוי, עשוי להיות הפתרון הנכון למצבים אלה. בהעדר יכולת להגיע להסכמה הצדדים יאלצו להגיע לבית המשפט אשר יבצע איזון בין הזכויות השונות שעומדות לפניו ויפסוק פסקו בהתאם.

משה כאהן עורכי דין
כתובת: רח' ויצמן 2 (קומה 11 ), תל אביב
טלפון: 03-6914775
לפנייה במייל >>
למעבר לאתר >>

בשיתוף משה כאהן