בין תרופות לשבבים: כך משתלבת ישראל בחזית המו"פ הגלובלי של תאגיד Merck

עם מרכזי מו"פ ופעילות בה מועסקים מעל ל-400 עובדים, הפעלת חממות טכנולוגיות, רכישת סטארט-אפים ושת"פ הדוק עם האקדמיה והתעשייה, חברת Merck הבינ"ל מקדמת בישראל פיתוח של ננו-חלקיקים מתקדמים עבור תעשיית המוליכים למחצה ומחקר בתחומי הפרמנטציה ופיתוח נוגדנים. "התוכנית היא להמשיך ולהשקיע בחדשנות הישראלית בכל התחומים העסקיים שלנו", אומרים מנהליה הישראלים

אסף לבנון, בשיתוף חברת Merck
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבדת Merck בירושלים  צילום דניס גלוזמן
מעבדת Merck בירושליםצילום: דניס גלוזמן
אסף לבנון, בשיתוף חברת Merck
תוכן שיווקי

מעטות החברות הקיימות שיכולות להתהדר בוותק של 353 שנים בשוק. חברת Merck יכולה לעשות זאת. היא נוסדה בגרמניה ב-1668 כחברה משפחתית (שעד היום צאצאיה מחזיקים כ-70% בה) העוסקת בפרמצבטיקה. מאז היא עברה דרך ארוכה ומרשימה, שהפכה אותה לקבוצת חברות המעסיקה 57,000 עובדים ב-66 מדינות ברחבי העולם. ב-2020 עמד מחזור המכירות שלה על 18 מיליארד אירו. Merck מתמקדת כיום בשלושה תחומים עיקריים: פארמה (עם דגש על תרופות בתחומי האונקולוגיה, אימונולוגיה, פוריות ומטבוליזם), מדעי החיים (עם דגש על מעבדות מחקר, ציוד וחומרים, כולל כאלה הנדרשים לחיסון הקורונה) ואלקטרוניקה (עם דגש על מוליכים למחצה, תחום בו העמיקה מאז שרכשה את חברת Versum Materials ב-2019).

בישראל פעילה Merck כבר מעל ל-50 שנה. נוכחותה כאן מתבטאת, בין היתר, במרכזי מחקר ופיתוח תוססים, בהפעלת קבוצה היושבת באינטל ואחראית על אספקת גזים ראקטיבים לענקית השבבים וכן בהפעלת חברתNanotech Qlight, אותה רכשה Merck מהמייסדים, פרופ' אורי בנין וחברת יישום של האוניברסיטה העברית בירושלים.

רג'ין שבח, מנכ"לית פעילות המחקר והפיתוח של Merck בתחום הפארמה והאלקטרוניקה בישראל, מספרת שמרכזי המו"פ של Merck מבצעים עבודת מחקר ופיתוח רבה בתחום הננו-חלקיקים לחומרים עתידיים עבור תעשיית המוליכים למחצה. הם גם לוקחים חלק במו"פ הגלובלי של החברה בתחומי הפרמנטציה ופיתוח נוגדנים. "רכישת חברות כמו Millipore ו-Sigma-Aldrich ושילובן בחטיבת מדעי החיים שלנו, מאפשרת ל-Merck להעמיק גם במחקרים מתקדמים בתחומים כ-Microbiome ועריכת גנים", היא אומרת.

רג'ין שבח צילום: איה בן עזרי

"אנחנו תמיד מקדמים בברכה שיתופי פעולה, בין אם זה עם התעשייה, עם האקדמיה או עם בתי חולים. יש לנו היסטוריה עשירה של שיתוף פעולה מתמשך עם מכון ויצמן ואנו עובדים גם עם האוניברסיטה העברית בירושלים, עם אוניברסיטת תל-אביב, עם הטכניון ולאחרונה גם עם אוניברסיטת בן-גוריון. שיתופי פעולה אלה כבר הביאו להצלחות רבות.

עם בתי החולים איכילוב, שיבא ובלינסון אנחנו מנסים למצוא חומרים חדשניים, שיאפשרו להגיע במהרה לתרופות חדשות. עיבוד הביג-דאטה שמייצרים בתי החולים יכול לסייע לכך רבות".

דרך נוספת בה לוקחת Merck ישראל חלק בתעשייה המקומית היא בתחום ההשקעות. לפני עשור היא פתחה חממת ביו-טכנולוגיה ביבנה ולאחר מכן הוסיפה חממה נוספת, העוסקת בחומרים לתעשיית האלקטרוניקה, בשותפות עם רשות החדשנות. דרך חממות אלו השקיעה Merck עד כה ב-13 חברות, כשעם שמונה מהן היא עדיין בקשר שוטף. "היד עוד נטויה", מבטיחה שבח. "התוכנית של Merck היא להמשיך ולהשקיע בתחום החדשנות בישראל בכל שלושת התחומים העסקיים שלה. האקו-סיסטם כאן מאוד אטרקטיבי ופתוח לשיתופי פעולה. כבר סייענו לסטארט-אפים להיבנות מאפס, לבנות את המודל העסקי שלהן, לטפל בכל הנושאים הפיננסים ולפתח את תחום משאבי האנוש".

"זה הכל כימיה"

אחד הסטארט-אפים בהם השקיעה Merck הוא, כאמור, Qlight Nanotech. החברה הוקמה ב-2009 על-ידי פרופ' אורי בנין מהמרכז לננו-מדע וננו-טכנולוגיה באוניברסיטה העברית (ראו כתבה על המרכז במוסף זה). עיסוקה של החברה התחיל בפיתוח טכנולוגיה למסכי תצוגה, בהתבסס על פטנטים בתחום הננו-גבישים שרשם פרופ' בנין. טכנולוגיה זאת, המוכרת כיום כ-QLED, נמצאת בשורה ארוכה של מסכים - מטלוויזיות ועד סמארטפונים. ב-2015 רכשה Merck את החברה ובחרה להשאיר אותה בפארק ההיי-טק של האוניברסיטה העברית, בסמוך למרכז הננו, כדי להמשיך להיעזר בשירותיו ובכליו. מאז התפתחה Qlight וכיום היא לוקחת חלק משמעותי במאמצי המו"פ הגלובלי של Merck בתחום המוליכים למחצה.

"כשאנשים מחוץ לתחום שואלים אותי מה אנחנו בעצם עושים, אני מראה להם סמארטפון ושואלת: 'איך אתם חושבים שמייצרים את הדבר הזה? מה יש בפנים? איך מגיעים לשם?'", מספרת נועה לפידות, מנהלת Qlight ומובילת תחום מבנים ננו-מטרים ב-Merck ישראל. "אני מסבירה להם שמה שאנחנו עושים זה לפתח את כלי העבודה לייצור מחשבים המאפשרים תקשורת, כמו גם חומרים שמהם מייצרים את המסכים הכי מתקדמים. כל הדברים הללו, העומדים מאחורי הקלעים של המכשירים המעודנים והאלגנטיים שכולנו מכירים היום, מצריכים עבודה מאוד מורכבת שניתן לסכמה במילים 'זה הכל כימיה'. בסופו של יום, אנחנו כימאים שמפיקים את החומרים שמהם ה'אינטלים' של עולמנו מייצרים את החומרה שלהם. יותר מ-100 חברות מקבלות מאיתנו חומרים ומייצרות מהם מיקרו-פרוססורים, מעבדים, זיכרונות, מסכים ועוד. אפילו משקפי מציאות רבודה ניתן לייצר מהחומרים שאנו מפתחים".

נועה לפידותצילום: דניס גלוזמן

ועדיין, אי אפשר להשוות אתכם לכל מי שמספק חומרי גלם. אתם עובדים עם חומרים בגדלים שלא נראים ללא מיקרוסקופ.

לפידות: "כן, אלו סקאלות ננו-מטריות, גדלים בהם לא רואים שום דבר בעין בלתי-מזוינת. כל המימדים עליהם אנו עובדים הם מימדי מולקולות. זה מציב קשיים ואתגרים רבים. למשל, בייצור של מעבדים וזיכרונות, ישנם שלבים בהם צריך להגיע לייצור פסי כן-לא בצפיפות מאוד גבוהה. או לבצע דפוזיציה של מתכת ולנסות לפתור בה בעיות הולכה. כשרוצים לעשות החלקה של משטח, למשל, צריכים לדעת אם בכל מקום הפלוס-מינוס הוא אטום אחד או עשרה. איך אפשר לדעת את זה? תחשוב מה זה ללטש רצפה שהיא שכבה אחת של אטום, לקדוח בה או לנקות אותה. כדי לעמוד באתגרים הללו אנחנו משתמשים בתהליכי פיתוח מיוחדים. יש צורך בהמון מקצועיות, יצירתיות וחשיבה משותפת".

זו הזדמנות לשאול על ההון האנושי.

"כמעט כל העובדים הקבועים כאן הם בעלי תואר ד"ר או לפחות מאסטר במדע חומרים, כימיה או פיזיקה. מיישמים פה וגם לומדים שיטות חדשות, מתקדמים ומתעדכנים כל הזמן. זו עבודה מאוד מאתגרת שפעמים רבות מצריכה הגעה לפתרון מקורי, מה שמצריך לא רק ידע מדעי רב ויצירתיות רבה, אלא גם יכולת למנפם. ואיך חוקר יכול להיות בטוח שהוא יודע את כל מה שצריך ואפשר לדעת? הרי יש היום אלפי מדענים פעילים בעולם, שמוציאים חידושים כל הזמן וזו סביבה תחרותית עם פטנטים רשומים. האתגר הוא משמעותי וכל אחד אצלנו נדרש ללמוד המון כל הזמן, ממש לא מפסיקים ללמוד לרגע וחייבים להפעיל את הדמיון, היצירתיות ולעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים. עובדים מדיסציפלינות שונות עובדים כאן ביחד, משלימים אחד את השני וכך מנסים להגיע לפתרונות. אנחנו גם מבלים לא מעט בקבוצות משותפות עם קולגות מהעולם ומחזיקים בקשר משמעותי עם האקדמיה, כי פעמים רבות משם יוצאים דברים חדשים לגמרי, שפותחים לנו נקודות ראייה חדשות. כשאנחנו מגיעים לפיתוח ועולים על המסלול שבסופו נצליח לפתח את החומר הדרוש - זה קורה בטווח של בין שנתיים לחמש שנים, כך שמדובר בריצה למרחקים ארוכים".

שת"פ פורה עם האקדמיה ושימוש בציוד המתקדם ביותר במדינה

כדי להמחיש את האתגר שבעבודה, מציגה לפידות כדוגמה ארכיטקטורה של מעבד למחשב. "ישנם מעבדים הבנויים ביחס בין גובה לשטח רגליים המקביל לפי-עשרה מזה של מגדל הבורג' חליפה בדובאי - מאות ואף אלפי קומות, שכל אחת מהן מיוחדת בדרכה ויש לה תפקיד פונקציונלי. אם נמשיך עם ההקבלה למגדל פיזי - כשצריך להעביר חוט חשמל לאורך הקומות במקום עם פרופורציות כאלו - מה עושים? איך מצליחים לעשות את זה בצורה אמינה, מדויקת וזולה מספיק כך שניתן יהיה לייצר מזה מסות? החברות שמייצרות את הדברים האלו, דוגמת אינטל, סמסונג או TSMC, צריכות מאיתנו חומר שידע לעשות את הפעולות המורכבות הדרושות. למשל, מולקולה שתאפשר תרכובת שכאשר מנדפים אותה היא משאירה שכבה דקה של מתכת במקום מסוים. הביצוע שכרוך בפיתוח של מולקולה כזאת מצריך מכונה מתאימה, כלי עבודה שלעיתים יש לפתח במיוחד וחומרים כימיים, דוגמת (גזים ספציפיים שיספקו את התכונות הדרושות. כדי לעמוד בכל המטרות האלו אנחנו מבצעים חלק מהעבודה אצלנו, במעבדות המתקדמות שהקמנו, וחלק בקמפוס של מרכז הננו של האוניברסיטה העברית, המאפשר לנו להשתמש בציוד המתקדם ביותר שקיים במדינה. כך אנו מקבלים נגישות לשיטות עבודה מתקדמות המסייעות לעבודה ומקדמות אותה".

בחזרה לנושא ההון האנושי. הרי קיים מחסור גדול בשוק הטכנולוגיה באנשי פיתוח. ניתן להניח שבתחום מקצועי כה מורכב כננו-טכנולוגיה בעיית כוח האדם גדולה אפילו עוד יותר.

לפידות: "זה נכון, אבל התחושה היא שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של עדנה בה יש יותר ויותר אנשים שיודעים לפתח חומרים, שמגיעים ממקצועות המדע הבסיסיים, כמו פיזיקה וכימיה, ומסוגלים להיכנס לתחום הננו, כדי לספק את הדרוש עבור הדורות הבאים של המחשוב. אנחנו במגמת גידול ורוצים למשוך אלינו מדענים בעלי מיומנות גדולה בעולם הננו.

"על מנת להתמודד עם המחסור הקיים בכוח אדם אנחנו נוקטים באמצעים יצירתיים. הקירבה לאוניברסיטה מאפשרת לנו לדעת מה קורה מבחינה מחקרית, אם יש חוקרים שמפתחים שיטות עוד יותר מתקדמות. גם כשיש, עדיין זה אומר שייקח חמש עד עשר שנים עד שהן יגיעו ליישום. גם תוכניות בחסות ובמימון רשות החדשנות מאפשרות לנו לבדוק כיוונים מחקריים ורעיונות הכרוכים בסיכון, שכן הם נבדקים עם גיבוי מהמדינה. דרך שיתופי הפעולה שלנו עם האקדמיה והנוכחות שלנו בסביבתה אנו מצליחים למשוך אלינו בוגרים מצטיינים, כאלו שעברו שמונה-תשע שנות לימוד בתחום והפכו למספיק מוכשרים מבחינת הרקע המדעי שלהם כדי להמשיך לעשות מחקר בתוך התעשייה ולהגיע למעמד של חוקרים מובילים ומקוריים עם מיומנויות טכניות מאוד גבוהות. עצם העובדה שאנחנו Merck - תאגיד בין-לאומי ענק ומוכר הפעיל בכל העולם - הופכת אותנו לאטרקטיביים עבור אנשי מקצוע. בכל זאת, מדובר בחברה ותיקה ומבוססת המייצרת הכנסות מרשימות. מצד שני, למרות הגודל שלה, Merck הוכיחה ב-20 השנים האחרונות שהיא יודעת לזהות פוטנציאל ולבצע רכישות שישתלבו בצורה מוצלחת בה".

ואתם ב-Qlight דוגמה טובה לכך.

"נכון. לא תמיד חברות יודעות למנף את מה שקנו. לקחנו את הדברים הטובים מתרבות העבודה של Merck, את העבודה המשותפת ואת ההפריה ההדדית וכך יצרנו סביבת עבודה טובה וחיובית. זו חברה שאיכפת לה מאוד מעובדיה והיא רואה אותם כאינדיבידואלים. תרבות העבודה מכובדת ונעימה ועובד שרוצה להשפיע - יכול. יש הקשבה ורצון להביא לידי ביטוי את יכולות וכישרונות העובדים. מי שמוכיח את עצמו - מקבל עוד אתגרים. זו גם חברה יציבה, שמאפשרת איזון בריא בין חיים פרטיים לבין העבודה. בתקופת הקורונה לא הוצאנו איש לחל"ת. אפשר לסמוך על זה שנהיה כאן לעוד הרבה זמן.

האתגרים - תשתיות חזקות ושדרוג חומרה

לדברי לפידות, "מי שאוהב מדע ומתרגש ממנו ימצא את Merck ואת Qlight בתוכה בחזית המדע וכמקום שמסוגל לייצר טכנולוגיה ולהפוך אותה למוצר שמשרת היטב את האנושות ויוצר מקום טוב יותר לחיות בו לנו ולדורות הבאים".

מה שמביא אותנו לעיסוק של Merck ברפואה ובאיכות הסביבה.

שבח: "כולנו ב-Merck רוצים להצליח לפתח פתרונות למחלות ובעיות מתקדמות בתחומי הפעילות שלנו. אלו אתגרי ענק שעבורם אנו זקוקים למחשבים חזקים מאוד. למי שנמצא בתחום התשתיות ברור שכדי להיות בחזית הטכנולוגית, שתאפשר מציאת תרופה לסרטן למשל, יש לתת מענה לחישובים הסבוכים, לתקשורת האינטנסיבית ולכל התשתיות הדרושות לפיתוח בסדרי גודל שכאלו. אנחנו חיים 57 שנה לאחר שנוסח חוק מור, הגורס שצפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים במעבדים תוכפל כל שנה וחצי עד שנתיים. התעשייה שמתכננת את הצ'יפים והזיכרונות שיפרה רבות את מה שניתן למצות מהחומרים שפותחו לפני כמה דורות וממשיכה לעשות זאת.

"אתגר נוסף הוא לשדרג את החומרה מבלי שהיא תצרוך משאבים רבים ברמה הפוגעת בסביבה. אם מסתכלים, למשל, על הדרישה לשרתים מרכזיים בעולם, רואים שאם נמשיך לעשות את אותו דבר שאנו עושים היום - בעוד כ-15 שנה כ-40% מצריכת האנרגיה בעולם תלך רק להפעלת שרתים וקירורם. כך שיש צורך בתוצרת איכותית המבוססת על מדע חזק, שביכולתו להתמודד עם האתגרים הנוכחיים והבאים במישורים שונים. Merck הוא מקום שעוסק בכך מדי יום".

בשיתוף חברת Merck